מאת: יונתן כץ
את פגישתי עם מרתון ההרים אתחיל מהסוף המתוק. עכשיו לאחר שעשינו את מרתון ההרים, למרות הפחד הגדול מהמעמסה הפיסית הקשה, השרירים לא נתפסו, למחרת כבר שוב ניתן לרוץ, והשד לא היה כזה נורא. מעבר לכך, כיוון שזה היה פשוט וכיפי זה יהפוך למסורת שנתית מעין יום השנה לספורט.
אז איך זה התחיל. ואזה התקשר, יש לו נטייה מייאשת לכל מיני הצעות ספורטיביות שלא ניתן לעמוד בהן, ההצעה הקבועה זה – "אתה בא לעשות את הטרנס-אלפ ?", כן בטח, מחר אני מגיע. הפעם ההצעה היה שונה ויותר מפתה, מרתון ניווט, רק שש שעות ויש גם ניווט, יותר נכון לנסח זאת - יש ניווט כמה שעות. היססתי והתפתלתי, אחרי הכל שש שעות על האפניים זה לא בא ברגל... לאחר עשרים שניות נפלה ההחלטה.
האימונים לא היו מפרכים במיוחד, סה"כ שני אימונים בשבוע למשך חודש וחצי, לאט לאט עלה הקילומטראז' והעצימות עד לחמש שעות רכיבה ושישים ק"מ, לא קצב מדהים, לא לאנס ארמסטרונג, אבל ניתן לסיים שש שעות רכיבה אם נושכים את השפתיים, ונשכתי.
בוקר המרתון, שמתי פעמי למצפה הראל. בשש בבוקר המקום עדיין נראה די שומם, כנראה הגשם שעבר הפחיד את מנווטי הלילה מהבוץ השפלתי והרבה אנשים הדירו רגליהם לניווטי היום, עם זאת פניו השלוות של זיו קיבלו בברכה את כל הבאים, ברוכים המנווטים.תדריך קצר וענייני מאת פבל והנה המפות ביד, רצים להכין את הציר האופטימלי. כמובן שאין להתקרב לשפלה הבוצית ולכן מיד נשאנו עינינו אל ההרים, הם היו צלולים. נתחיל באיסוף במערב אשתאול, נפנה צפונה לפארק קנדה לאיסוף הנקודות הרחוקות, נמשיך לטיפוס מפנק ביער קדושים ונקנח בדרך הפסלים והר תנופה, סה"כ שישים ק"מ, היעד הפיזי שלי (לא של ואזה, הוא היה מסתפק רק במאה ק"מ ויותר). חשבתי שחצי שעה מספיקה לתכנון ציר אך היא עברה ביעף, והספקנו לתכנן רק חצי ציר, בפעם הבאה יש ללמוד את כל ההרים והוואדיות מראש ולשקוד על תכנון ציר מהיר יותר. תכנון הציר במהלך הרכיבה הוא קשה ומאט מאוד את הקצב, שלא לדבר על טעויות קשות בבחירת ציר נכון לנסיעה.
הזנקה, יצאנו לדרך בשמחה ובששון, די מהר הגענו לפנים במרוצה לנקודה הראשונה, כנראה צריך לשמור כוחות ולא להתפרע. ימינה, שמאלה, ושוב ימינה מטפסים והנה כבר נקודה ראשונה אפשר לנוח ולפתוח שמפניה רק כמה דקות וכבר נקודה, בקצב הזה תוך שעה אנחנו בסיום. המשכנו ודהרנו, אספנו את הנקודות בצפון מערב יער אשתאול, ואזה אפילו לא הותיר לי אבק בעליות והמתין בסבלנות בסוף (הוא לא שמע שאסור להיפרד ביותר מחמישים מטר וזאת רק לשם איסוף נקודות!!!). עברנו את הכביש הישן וטיפסנו לאנדרטה של חטיבה 7, נוף ומורשת התפרשו לעבר כל מישור החוף מהנקודה (תודה לפבל).
המשכנו לפארק קנדה, הרגליים עשו קצת קולות והתחלתי לקחת ג'ל אנרגיה כל חצי שעה, לא שבאמת היה צורך לכך אבל זה מקפיץ את רמת האנרגיה ואם אתה מצליח לבלוע את הכל בלי להקיא אתה מרגיש הרבה יותר טוב. שם פגשנו את האחים כהן, שחיפשו את הפריזמה המוסתרת, שכחו לספר לרוכבי האפניים שבניגוד לנקודות בניווט רכוב המצויות גלויות, בניווט הרגלי משום מה אוהבים להחביא את הנקודות, לכן גם נתקלנו באחים שוב בחיפוש נקודה 31 שהוחבאה בתוך המערה. לא חסים כאן על הרוכבים.
הנה כבר חלפו שלוש וחצי שעות ואנחנו נכנסים ליער קדושים לאחר התרעננות קלה בתחנת הדלק ליד מסילת ציון. יער קדושים הוא נחמד וחביב אם אתה ברכב 4X4, הטיפוס לנקודה 29 מתחת לבית-מאיר שאמנם כלל פחות ממאתיים מטר טיפוס אך הותיר אותי בלי הרבה חמצן במוח וברגליים. הנוף שנשקף מהמשך הדרך, והתצפית המדהימה על כל השפלה ומישור החוף השיבו אותי לתחייה (שוב תודה לפבל).
חזרנו ליער אשתאול, עוד נקודה פה, נקודה שם, עברנו את תרום, דרך הפסלים, הר תנופה והנה כבר צריך לשוב, סחוטים ומלאי אמביציה שמנו פעמנו חזרה למצפה הראל. בטיפוס בכביש לעבר המצפה הבנתי שאנחנו לא כל-כך סחוטים כיוון שהרוכבים בעלייה הזו כמעט עמדו מלכת (מנסוע?).
הגענו לסיום, סחוטים ועדיין מרוצים, קצת צילומים שחרור לרגליים ולצוואר, וארוחת חלבונים עשירה.
היה עונג גדול, רכבנו בקצב של עשרה קמ"ש בממוצע ועברנו שישים ק"מ, אספנו הרבה נקודות, ליתר דיוק רק אחת פחות מאריות שמשית במקום הראשון, רק שלא השכלנו לקרוא את הניקוד נכון, אספנו את הנקודות הרחוקות בעלות הניקוד הנמוך, חבל.
המון תודות למארגנים שנתנו לי את ההזדמנות להשתתף באירוע כזה : פבל, זיו, יורם, גור, גיל, אלכסיי, אמיר וכל מי שעמל וטרח. היה אירוע נפלא ומהנה, מומלץ לכל אחד, לא חייבים לעבוד קשה כדי להשתתף אבל חייבים להשתתף כדי שיהיה קשה. האירוע מומלץ לכל אחד, אפשר לראות בזה טיול ארוך לא חייבים לעלות דופק ולשבור את העצמות.