קרובים קרובים

מאת: זיו נוימן

Controls shall not be sited within 30 metres of each other .

תכנון מסלולים, בדיקת השטח והצבת התחנות דורש הקפדה מרובה בכדי לא לפגום בהגינות התחרות, נקבעו חוקים ותקנות שיש לעבוד לפיהן. אחת התקנות היא הקירבה בין שתי תחנות סמוכות השייכות למסלולים שונים.

ההוראה בעניין זה גורסת כי המרחק בין שתי תחנות כנ"ל לא יהיה פחות משלושים מטרים וזאת על מנת לא להטעות נווט שניווט נכון לאזור התחנה שלו.

3.5.5 קרבה של תחנות
תחנות במסלולים שונים שמוקמו קרוב מדי אחת לשנייה יכולות להטעות נווט שניווט נכון לאזור התחנה. לפי חוק A19.4, אין למקום תחנות בתוך 30 מטר אחת מהשנייה. יתרה מכך, רק כאשר פרטי הנוף שונים בשטח ובמפה ניתן למקם את התחנות פחות מ- 60 מטר אחת מהשנייה.
בניווט בעמוקה נפסלו מספר נווטים שניקבו תחנה שונה בגלל קירבת תחנות זו לזו, בבדיקה לפני הניווט וגם לאחריו נמצא שהמרחק בין שתי התחנות הוא 33 מטרים, מרחק שנותן אישור לכך שהתחנות הוצבו כדין.

אבל, בבדיקת החוק לעומקו נשאלות מספר שאלות ונדרשות גם מספר הבהרות:

1. איך נמדד המרחק? האם באמצעות תכנת האוקאד או בפועל בשטח ? אין ספק שיש הבדל של 5 מ' לפחות לכאן או לכאן בין שלב העבודה בשטח עד שלב השרטוט - גם כי הממפה עובד עם חומר בקנמ של 1:5000 וגם כי נעשים תיקונים קוסמטיים למפה בכדי שהממפה יוכל להעלות לקובץ את הפרטים כך שניתן יהיה לקרוא אותם.

דוגמא: אם ניקח את סימן הבולדר הגדול הרי שגודלו בתוכנה הוא 0.9 מ"מ שהם 9 מ' - כמובן שפיסית, סלע בגודל כזה לא קיים בכל המפה של עמוקה וכך כמובן גם שאר הסימנים הנקודתיים שגודלם במפה לא תואם את גודלם בשטח. במקרה שלנו קיימים 2 סלעים בגודל נניח 3 מ' כל אחד שנמצאים במרחק של 1 מ' זה מזה, כלומר מרכזי הסלעים נמצאים במרחק 4 מ' זה מזה - מצב שאינו מאפשר לסמן את שניהם מבלי שיעלו הסימנים זה על זה. במקרה זה יזיז הממפה את הסלעים (כמובן בשרטוט ולא בשטח) עד שלא תהיה חפיפה ביניהם ואז נוצר מצב שבו המרחק במפה לא משקף במדוייק את המרחק במציאות.

עכשיו נחזור לתחרות, באיזה מרחק יש להתחשב - במרחק בפועל או במרחק על המפה?

2. מה כוונת המשורר כשהוא אומר פרטי נוף שונים בשטח ובמפה? האם פרטי נוף השייכים למשפחת הסלעים, קרי, בולדרים ומדרגות סלע הם שונים או זהים ? האם בולדר שקיבל אינטרפטציה מאת הממפה וסומן על המפה כמדרגת סלע הוא בולדר או מדרגת סלע? הרי מיפוי הוא לעיתים קרובות עניין סוביקטיבי ונתון לפרשנות שונה, בעיקר כשהמדובר בנווטים.

מה לגבי מדרגת סלע לעומת בולדר הנמצא למרגלות מדרגת סלע...

סיכום,

בעמוקה נפסלו מספר נווטים השייכים למסלול בינוני+ בגלל שלא ניקבו את התחנה הנכונה, הנווטים במסלול זה הגיעו מכיוון מזרח ונתקלו בתחנה שמוקמה בין שני הבולדרים, תחנה של מסלול אחר. הסיבה המרכזית לפסילתם היתה קרבת התחנות זו לזו, קרבה שמותרת על פי החוק כפי שהבין אותו מתכנן המסלול (אני) והאשמה כולה של הנווטים בכך שלא בדקו את קוד התחנה. כל פרשנות אחרת לחוק מותרת אבל פרשנות אחת קובעת והיא הפרשנות של מתכנן המסלול.

כמובן במיקרים ברורים בהם אין למתכנן שום שיקול דעת בפירוש החוק, הרי שאין לפסול את המתחרים.

המתחרים צריכים לקבל את החלטת השופטים!!!

על המפה - עמוקה

מאת: מיכה נצר

עמוקה כיום הוא ישוב קהילתי על המורד המזרחי של הר כנען, מעל חצור הגלילית. הישוב הוקם בשנת 1980 בתכנית המצפים בגליל, שבה הוקמו כ-25 ישובים. במקום זה היה הכפר הערבי עמוקה, שתושביו נטשוהו במלחמת הקוממיות. הכפר הערבי שמר על שמו של ישוב יהודי בשם כפר עמיקו מתקופת המשנה והתלמוד, המוזכר במסכת תענית.
בקרבת עמוקה נמצא קברו של רבי יונתן בן עוזיאל שיש המייחסים לו סגולות טובות, ובעיקר מציאת שידוכין.
בגליל המזרחי סביב העיר צפת מרוכזים קברי צדיקים רבים. המפורסמים ביניהם: רבי יונתן דלעיל ליד עמוקה, חוני המעגל מוריד הגשם בחצור הגלילית, רבי שמעון בר יוחאי אבי הקבלה במירון, אבא חלפתא במזרח בקעת בית הכרם, ועוד.
קברי צדיקים ואתרים קדושים נמצאים בכל הדתות. כל צדיק מושך אליו מאמינים על פי החסדים והניסים שהוא מעניק. חלק מהאתרים נמצאים במקומות שיש להם זיקה למקום פעולתו של הצדיק. אחרים הוצבו במקומות שאליהם הגיעו חסידיהם. כך, למשל, מצאו הדרוזים בצפון הארץ את קבריהם של זבולון, ויהודה והמוסלמים את יהושע בן נון. הצלבנים לא יכלו להגיע לרמה, מקומו של שמואל הנביא בארץ בנימין, וקבעו אותה ברמלה. עם גידול הישוב היהודי בגליל לאחר גלות ספרד והתפתחות תורת הקבלה נקבעו ציונים לזכרם של גדולים וחשובים מן העבר, ללא התחשבות גיאוגרפית. הרחיקו מכולם קברי מרדכי ואסתר בכפר ברעם.
ואנו נאמר "אשרי המאמין". העיקר שרבי יונתן בן עוזיאל יצליח דרכנו בניווט עמוקה.

חג החירות - חג הניווט

מאת: שי רם

24 ילדים.

7 תרגילי ניווט.

5 מדריכים.

2 מפות ניווט.

1 ליל ירח בכדורי...

מחנות אימון חביבים עלי במיוחד. אני מאמין שהאלמנט החברתי הוא קריטי בגיבוש קבוצות נווטים צעירות ובלעדיו ילדים לא יתמידו לאורך זמן. אין דבר כזה ילד אחד שמנווט – יש או חמישה או אפס. וכך, כבר בחנוכה התחלנו לטוות את החוטים ולהכין את הקרקע לקראת המחנה הזה: קביעת התאריך, קביעת המיקום, גיוס הצוות, טיפול במנהלות, איזכור המחנה בשבתות הנוער של המועדון ופנייה אישית למדריכים והורים לילדים. חודש לפני המחנה ניגשה אלי הילה איילי ושואלת אם צריך עזרה. איתי מנור מצטרף אליה וביחד הם נותנים תוספת כח רצינית לצוות ההדרכה שכלל את זהבה לוינקרון, נדב גרנות ואותי. כיף לראות נווטים צעירים שבאים ועוזרים מכל הלב, סגירת מעגל של התהליך שהם בעצמם עברו ועוברים. בסופו של דבר, הרכב המשתתפים היה מפתיע: מתוך 24 הילדים שהגיעו למחנה האימון, רק 4 חברי איגוד "ותיקים" וכל השאר חדשים. כשהבנו את תמונת המצב, התאמנו את תוכן התרגילים לכיוון של לימוד הניווט. רמת התרגילים הלכה ועלתה במהלך המחנה, עד שבסופו הילדים עברו מסלול תחרותי בפארק ומסלול קצרצר ביער בית קשת דרום. התנאים הפיזיים בכדורי טובים מאד. חדר אוכל מסודר, מקלחות, אולם ספורט לרשותנו וחשוב מכל: מפת פארק גדולה ומגודרת עם מפת ניווט "רגילה" הצמודה אליה. אין הסעות ואין הקפצות – הכל קרוב. תענוג. רוב התלמידים הגיעו לאחר חשיפה בבתי הספר היסודיים שלהם מידיהם האמונות של המורים לחינוך גופני שקיבלו מספר הדרכות על נושא הניווט וניתפשו ברשת. סוף השבוע הזה בהחלט נתן רגע של נחת על עשרות השעות שהושקעו בכך. המבחן הבא שלנו יהיה בתחרות הגמר של בתי הספר האלה וביכולת להביא כמה שיותר מאותם 20 חברי איגוד חדשים לפעילויותיו השוטפות של האיגוד בסופי השבוע. לפי כמויות המיילים והמסרונים הנלהבים שקיבלתי מהורים וילדים - העתיד נראה כתום-לבן.

משואה זו לעשרים שנות מיפוי

מאת:זיו נוימן

בשנת 1991, יש אומרים במאה הקודמת ואם נרצה להשמע כאילו עבר זמן רב, אפשר להגיד שמדובר באלף הקודמת. הגיעו לישראל שני ממפים צ'כוסלובקים, כן, הייתה מדינה כזו, זמן קצר לפני שפורקה ופוצלה לשתי מדינות דמוקרטיות: צ'כיה וסלובקיה. כמה חודשים לאחר מלחמת המפרץ הראשונה ורגע לפני עלייתם של יהודי אתיופיה במבצע שלמה קיבלו "זדנק לנרט" ו"אווגן ציגוש" שני ארגזים של קופסאות שימורים איכותיות המעוטרות באות "צ" , מעדנים כמו לוף הודו, לוף בקר, סרדינים פלחי אשכוליות וה"שוס" של אותם ימים: מציות (קרקרים שאופסנו בארגזי מתכת הזהים לאלו של שמן מנועים) הזינו במשך 4 שבועות את צמד הממפים שנחשב באותם ימים לאחד הצמדים המפורסמים בעולם הניווט, ברי השוואה לצמד מעט פחות מפורסם מהם: סיימון וגרפונקל. ההרמוניה ביניהם היתה מושלמת, המפות שיצאו תחת ידם היו פריצת דרך של ממש, שירת מלאכים טהורה של קווי גובה וצבעים מעשה אומן שרק במדינות ניווט ותיקות ניתן למצוא כמותן. האיגוד לספורט הניווט בישראל קיבל בסופו של דבר מפה שטרם נראו דומות לה במזרח התיכון - דרך נפלאה לחגוג את חגיגות העשור להולדתו של האיגוד שלנו. מפת יער משואה שימשה אותנו כמעט שני עשורים עד שנס ליחה ונשכחה לה אי שם בקצה פרוזדור ירושלים.

בשנת 2011 נחתו בישראל זוג ממפים צ'כים: "פטר מטולה" - ממפה מקצועי שמבלה את רוב זמנו ביערות נורבגיה הרחוקה עד שהחורף הארקטי מקפיא אפילו את הדיו בעט הממפים שלו, אז הוא נודד דרומה, בדיוק כמו העגורים שחולפים באגמון החולה ונוחת במדינות חמות יותר, ביניהן בישראל הקטנה. לצדו הילך בגמישות, בחור גבה קומה, דוקטורנט לכלכלה, נווט בחסד וממפה רב נסיון - "זדנק לישצ'ינסקי" שאשתו ממסצ'וסטס ואוהב צ'וריסוס עם צ'ימיצ'ורי אבל תוכלו לקרוא לו רק זדנק.

הממפים שוכנו אחר כבוד בדירה מרוהטת בגבעת ישעיהו, נפתח להם חשבון הכולל בירות במכולת של "שעיה", עמדו לרשותם מחשב נייד, מדפסת, סורק, רשת wi fi, טלפונים סלולריים(שהביאו מהבית), תצלום אוויר מיושר ברזולוציה של 25 ס"מ לכל פיקסל, זוג אופני הרים של משפחת נוימן וכל מה שנחוץ על מנת שהמפה תושלם בזמן ולשביעות רצון האיגוד שלנו.

עשרים שנים חלפו בסה"כ, עבודת המיפוי נשארה כפי שהייתה אז כך היום: מודדים, רושמים, משרטטים וחוזר חלילה. עבודה סיזיפית מצאת החמה עד צאת הנשמה, עבודה שיוצרת יש מאין, עבודה שאת תוצאותיה יעריכו לטוב אבל בעיקר לרע מאות ואלפי נווטים מיוזעים, שלעומתם מבקר המסעדות של עיתון הארץ הוא נשמה טובה שכל שף היה שמח לביקורו גם אם במיטבחו נגמר המלח.

כל כך הרבה דומה אבל כל כך הרבה שונה:

קנ"מ - המפה הישנה בקנ"מ של 1:15K לעומת 1:10K

שרטוט - השרטוט ידני ללא שימוש בתכנת מחשב, המפה הנוכחית משורטטת כולה בOCAD גירסא 9.

שטח - שטח המפה הישנה 8 קמ"ר, שטח המפה החדשה 4 קמ"ר בלבד (חשבון פשוט: פי 2 יותר עבודה לכל קמ"ר).

אז למה לדבר יותר מדי, תשוו לבד בין שני קטעי מפה זהים(לחיצה על התמונה תפתח תמונה גדולה יותר) ותגידו בעצמכם על איזה מפה תעדיפו לנווט?

...ולתפארת מדינת צ'כיה!!!

בין בארי לאוסטרליה

מאת:שאול שפי

לרגל הנווט בבארי, משהו על אנז"ק ANZAK מטיולנו (שרהל'ה ושאול שפי) באוסטרליה:

ביקרנו בעיר אלבני ALBANY. בנקודת התצפית הגבוהה בעיר מצאנו התייחסות לתולדות ארץ ישראל. בראש הגבעה מוצבת אנדרטה של שני סוסים ושני רוכבים מחיל הפרשים האוסטרלי. מאחרי האנדרטה ישנו הסבר שזו יד לחיל הפרשים האוסטרלי והניו-זילנדי שנלחם במלחמת העולם הראשונה "במצרים, פלסטינה וסוריה". בלוח הסבר בחזית האנדרטה כתוב שהפסל הוא חלק מפסל גדול יותר שהיה מוצב בפורט סעיד (צפון תעלת סואץ) וחובל במלחמת 1956 (מבצע קדש) ע"י המקומיים. האוסטרלים הנצילו חלק מהפסל והציבו אותו באלבני, שהיא עיר הנמל ממנה יצאו הלוחמים למצרים. אצלנו אפשר למצוא אנדרטה לכבודם ליד קבוץ בארי, נקראת אנדרטת אנז"ק שהם ראשי תיבות של Australia and New-Zealand Army Corps וגם באל-עריש היינו. נעצרנו בעיירה הנקראת אל-עריש (EL-ARISH) לציון השתתפות חיילי אנז"ק (Australia New Zealand Army Corps) שבמלחמת העולם הראשונה עברו בסיני, וגם באל-עריש בדרכם ממצרים לכיבוש ארץ-ישראל. גם שמות רחובות העיירה קרויים בשמות הקשורים למלחמה זו, ופגשנו גם את רח' מונאש, הקרוי ע"ש גנרל ג'ון מונאש שהיה מצביא אוסטרלי יהודי. הוא נחשב לאחד המצביאים המוכשרים והגדולים בהיסטוריה של אוסטרליה ולאחד המצביאים המצטיינים של מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה. על שמו גם מושב כפר מונאש אצלנו. בטיילת היפה של העיר טאונסוויל (Townsville) אנחנו פוגשים שוב את תולדות ארץ ישראל: חלק מהטיילת מוקדש ללוחמים אוסטרליים שקבלו מדליות במלחמות השונות, וביניהם סגן אף. איץ'. מקנמרה מטייסת מס' 1 של חיל האויר האוסטרלי שהצטיין בפלסטינה ב- 20.3.1917 :

על המפה - בארי

מאת: מיכה נצר

פעמי תש"ז, ימים ראשונים של שנת תש"ז, אוקטובר 1946. המאבק היהודי כנגד השלטון הבריטי כולל הרחבת ההתישבות בארץ ישראל ובמוצאי יום הכיפורים, התישבו בנגב 11 ישובים חדשים. בנוסף למאבק בבריטים היתה להתישבות זו מטרה נוספת והיא הרחבת ההאחזות בנגב והרעיון להכלילו במדינת היהודים, לכשתקום. היה זה מבצע מסובך של ריכוז אנשים, ציוד, מבנים מפורקים, רכב ואבטחה, עם הצורך להסתירו מפני הבריטים והערבים. נקבע מועד העליה גם הוא בהנחה שאיש לא ישער שיהודים יפעלו כך במוצאי היום הקדוש. הסודיות היתה כה גדולה שגם המתישבים עצמם לא ידעו לאן פניהם מועדות עד יציאתם לדרך. כ200 משאיות וכ1000 איש השתתפו במבצע. על שם מבצע זה נקרא המושב פעמי תש"ז, שהוקם בצפון הנגב בשנת 1953. למחרת בבוקר התבשר הישוב היהודי בארץ על הקמת 11 הישובים, שזכו לכינוי "11 הנקודות", שסדרן (מצפון דרומה וממערב מזרחה): קדמה, גלאון, תקומה, בארי, כפר דרום, נירים, אורים, שובל, משמר הנגב, חצרים ונבטים. כעבור 3 חודשים קמו באזור עוד 3 ישובים: עלומים, מבטחים וצאלים. להקמת 11 הנקודות קדמו הישובים דורות (1941), גבולות, רביבים ובית אשל (שלושת המצפים בנגב), בארות יצחק, גברעם, ניר-עם, יד מרדכי ורוחמה (כולם 1943). לאחר הקמת הנקודות הוחל בהנחת 2 קוי מים, קו מערבי וקו מזרחי, מקידוחים ליד ניר-עם. הקו הושלם כעבור שנה וסיפק מים לישובים. ועדת החקירה של האומות המאוחדות לענין ארץ ישראל הגיעה לביקור באזור באוקטובר 1947. התרשמות הועדה השפיעה על ההחלטה לכלול את הנגב בתחום המדינה היהודית. במלחמת הקוממיות (תש"ח-1948) עמדו נירים, כפר דרום ובארות יצחק מול הפולש המצרי והדפו התקפותיו. שתי האחרונות פונו מאוחר יותר. יד מרדכי נפלה בידי המצרים. בארי, אחת מאחת עשרה הנקודות, נקראת על שם ברל כצנלסון, ממנהיגי הישוב ותנועת העבודה. שם ננווט עם מפה חדשה, בבתרונות וביער (הדליל) ממערב לקיבוץ. נהנה מהניווט, הנוף וצומח ונכיר עוד פינה בישראל ולאחר הניווט נוכל לבקר באתרים הסמוכים (חלקם בתחום מפת הניווט): נחביר, בארי הישנה, בית הבטחון ומגדל המים במקומו הראשון של הקיבוץ. נחביר בערבית פרושו בתרונות. כך נקרא בערבית גם נחל פרצים מאחרי הר סדום. יד אנזק, אנדרטה לזכר גדודי אוסטרליה וניו-זילנד שלחמו כאן במלחמת העולם הראשונה. כביש הבטון, הכביש שהוליך למכרות הגפרית ושימש את ההתישבות היהודית באזור. מכרות הגפרית. אתר כריה של גפרית מתוך סלע הכורכר בתקופת המנדט הבריטי. בארות יצחק, אתר הישוב עד תש"ח. אתר מקורות בניר עם, שמורת מכתש בארי, בתרונות עם שפע צמחי בר. קצת דרומה, נחל גרר בשמורת הבשור, מפעלי מים קדומים. כלניות כבר אין. וקצת צפונה אנדרטת החץ השחור של הצנחנים ותצפית נביה מרעי על צפון רצועת עזה. וכל המוסיף – מוסיף.

מרתון הרים מנקודת המבט של הרוב הדומם

מאת: מודי בוכבינדר

לא רק להמונים המדוכאים בארצות ערב יש זכות לייצוג הולם, גם לנווטי הקטגוריה עם המספר הרב ביותר של משתתפים במרתון הרים יש זכות כזאת! לא, אנחנו לא רוצים להחליף את היו"ר, אנחנו בסך הכול רוצים לשתף קצת בחוויות מרתון ההרים למרות שעשינו מסלול קצרצר של 4 שעות ואפילו לא סיימנו בין הראשונים. זה היה המרתון הראשון שלי ולכן לא ידעתי למה לצפות. עברו אי אלו שנים מאז שעשיתי הליכות של מספר שעות ברצף ולא היה לי שמץ מושג איזה מרחק אני יכול לכסות. המטרה היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא לעבור מרחק של חצי מרתון, סתם כי זה נראה מרחק מדליק. בדיעבד היו חסרים לנו כ 500 מטר למרחק הזה, אבל אם מכניסים את ההליכה חזרה לאוטו מנקודת הסיום אז עמדנו במשימה. שכנעתי את זוגתי להצטרף אלי לאתגר אפילו שניווט זה לא בדיוק כוס התה שלה. ההכנות הפיזיות הסתכמו בקיצוץ מספר ההליכות הרגילות בפארק (סך הכול 5-6 קילומטר להליכה) כדי לשמור על הרגלים. ההכנות המנטאליות הסתכמו בצפייה באח הגדול (תרגול סיבולת) בערב שלפני התחרות, אם זה לא הכנה מנטאלית אז אני לא יודע מה כן... השקענו שעות רבות של דיונים (משהוא כמו 10 דקות תמימות) בהחלטה איזה אוכל ניקח איתנו. בסוף לקחנו קצת חטיפי שוקולד, אולי זה לא הומלץ בשום פורום אבל זה טעים ועושה שמח בפה. הוספנו קצת קשיו ושקדים וקינחנו בקצת תמרים וחטיף תפוז עטוף בפיסטוק שמצאתי בחממה פיצוחים. בבלוגים היה כתוב שצריך משקה איזוטו-משהוא, ניסינו להשיג קצת מים איזוטופים מהכור בפוקושימה (שמעתי שיש בהם הרבה אנרגיה) אבל המלאי אזל וחוץ מזה ספרו לנו שטעם היוד לא משהוא (יתכן שטעיתי בשם המשקה, אבל לא בטוח איזה משקה עדיף). הסתפקנו בשלושה ליטר מים. בבוקר התחרות הגענו בשעה היעודה לזינוק, זיו זכר בעל פה את שם הקבוצה שלנו (אנחנו הדרומיים) ולאחר התדריך הקצר חטפנו את המפה למבט ראשון. אין ספק שהמפה הציעה הרבה אפשרויות, בדיעבד כמעט שאין קבוצות שעשו את אותו המסלול (שוב תודה לפבל). מאחר שלא ידעתי כמה נוכל לעבור תכננתי מסלול מינימאלי שמאפשר הרבה תחנות נוספות בלי תוספת גדולה של מרחק כאשר המוטו היה – נתחיל ונראה איך הולך. התחלנו בתחנה 3 כאשר בדרך אליה עדיין שלט הבוץ, התנחמנו בכך שהבעיה הרבה יותר גדולה לכל המנווטים של 7 ו- 12 שעות ובייחוד לנווטי האופניים (כמו שנאמר, צרת רבים – חצי נחמה). הגענו בזמן סביר לתחנה 3. תמיד כאשר אני מגיע לתחנה הראשונה אני נושם לרווחה כי זו ההוכחה שאני מאורגן בשטח ולא סתם מדמיין דברים. בדרך מתחנה 3 ל 10 התברברנו בצורה די משמעותית. בשני שליש הדרך בין 3 ל-10 יש כתם במפה שנראה כמו שדה חיטה. בדיעבד הוא היה מטע די דומה למטע שנמצא בהמשך דרומית לתחנה 10. גם צורת הכתם (אוזן ארנב בכוון דרום) קצת דומה. בשלב הזה עדיין אין הערכה טובה למרחקים במפה עם קנה מידה קצת שונה מהרגיל. בקיצור, שרפנו שם איזה 20 דקות. כנסיבה מקילה ניתן לציין זוג אחר שעשה אותה טעות יחד איתנו וזוג אחר שפגשנו בדרך חזרה שעמד לעשות את אותה שגיאה (עזרנו להם – אלא מה?). אחרי התקלה הזאת לא היו בעיות ניווט משמעותיות, צעדנו בזריזות לתחנה 10 ומשם לתחנה 1. בהמשך ליד נווה שלום החלטנו לוותר על תחנה 6 ושמנו פעמינו לתחנה 4 שהייתה ממוקמת ביער נחמד (ראה תמונה) למרות שחייבה קצת טיפוס. לאחר כמה דקות מנוחה ואוכל התחלנו למשוך לכיוון תחנה 2 עם אופציה לקחת את 5 בדרך. אחרי שחצינו את הכביש הראשי הבנו שגם תחנה 2 תהיה גבולית וויתרנו על 5. תכננתי להגיע לתחנה 2 חצי שעה לפני הסיום אבל הגענו רק 25 דקות לסיום. למזלנו הצלחנו לעשות כמה חיתוכים בדרך לסיום כדי להגיע בזמן. הזמן על הכרטיס האלקטרוני היה 4 שניות פחות מ4 שעות (אם הייתה קטגורית דיוק בזמנים היינו ראשונים) למרות שבעצם תכננתי על שעה 13:00 ולזה היו עוד שתי דקות. לולא הברבור וקצת בוץ בהתחלה יתכן שהיינו לוקחים עוד תחנה אחת ואולי לא. הגענו לסיום די רצוצים ובבית די נפלנו אבל יומיים שלושה אחר כך חזרו הרגלים למצבן הרגיל. בסך הכול הייתה חוויה נהדרת, מקריאת הבלוגים אפשר לחשוב שאם אתה לא מסוגל לרוץ מעל 3 שעות רצוף אז אין לך מה לחפש באירוע ולא כך הדבר. כל אחד בכושר סביר מסוגל ללכת (הליכה נמרצת במקרה הטוב, לא ריצה) את מקצה ארבע השעות, לאסוף נקודות (פחות או יותר) ולהצטרף לחוויה. להתראות בשנה הבאה