מרתון הרים מנקודת המבט של הרוב הדומם

מאת: מודי בוכבינדר

לא רק להמונים המדוכאים בארצות ערב יש זכות לייצוג הולם, גם לנווטי הקטגוריה עם המספר הרב ביותר של משתתפים במרתון הרים יש זכות כזאת! לא, אנחנו לא רוצים להחליף את היו"ר, אנחנו בסך הכול רוצים לשתף קצת בחוויות מרתון ההרים למרות שעשינו מסלול קצרצר של 4 שעות ואפילו לא סיימנו בין הראשונים. זה היה המרתון הראשון שלי ולכן לא ידעתי למה לצפות. עברו אי אלו שנים מאז שעשיתי הליכות של מספר שעות ברצף ולא היה לי שמץ מושג איזה מרחק אני יכול לכסות. המטרה היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא לעבור מרחק של חצי מרתון, סתם כי זה נראה מרחק מדליק. בדיעבד היו חסרים לנו כ 500 מטר למרחק הזה, אבל אם מכניסים את ההליכה חזרה לאוטו מנקודת הסיום אז עמדנו במשימה. שכנעתי את זוגתי להצטרף אלי לאתגר אפילו שניווט זה לא בדיוק כוס התה שלה. ההכנות הפיזיות הסתכמו בקיצוץ מספר ההליכות הרגילות בפארק (סך הכול 5-6 קילומטר להליכה) כדי לשמור על הרגלים. ההכנות המנטאליות הסתכמו בצפייה באח הגדול (תרגול סיבולת) בערב שלפני התחרות, אם זה לא הכנה מנטאלית אז אני לא יודע מה כן... השקענו שעות רבות של דיונים (משהוא כמו 10 דקות תמימות) בהחלטה איזה אוכל ניקח איתנו. בסוף לקחנו קצת חטיפי שוקולד, אולי זה לא הומלץ בשום פורום אבל זה טעים ועושה שמח בפה. הוספנו קצת קשיו ושקדים וקינחנו בקצת תמרים וחטיף תפוז עטוף בפיסטוק שמצאתי בחממה פיצוחים. בבלוגים היה כתוב שצריך משקה איזוטו-משהוא, ניסינו להשיג קצת מים איזוטופים מהכור בפוקושימה (שמעתי שיש בהם הרבה אנרגיה) אבל המלאי אזל וחוץ מזה ספרו לנו שטעם היוד לא משהוא (יתכן שטעיתי בשם המשקה, אבל לא בטוח איזה משקה עדיף). הסתפקנו בשלושה ליטר מים. בבוקר התחרות הגענו בשעה היעודה לזינוק, זיו זכר בעל פה את שם הקבוצה שלנו (אנחנו הדרומיים) ולאחר התדריך הקצר חטפנו את המפה למבט ראשון. אין ספק שהמפה הציעה הרבה אפשרויות, בדיעבד כמעט שאין קבוצות שעשו את אותו המסלול (שוב תודה לפבל). מאחר שלא ידעתי כמה נוכל לעבור תכננתי מסלול מינימאלי שמאפשר הרבה תחנות נוספות בלי תוספת גדולה של מרחק כאשר המוטו היה – נתחיל ונראה איך הולך. התחלנו בתחנה 3 כאשר בדרך אליה עדיין שלט הבוץ, התנחמנו בכך שהבעיה הרבה יותר גדולה לכל המנווטים של 7 ו- 12 שעות ובייחוד לנווטי האופניים (כמו שנאמר, צרת רבים – חצי נחמה). הגענו בזמן סביר לתחנה 3. תמיד כאשר אני מגיע לתחנה הראשונה אני נושם לרווחה כי זו ההוכחה שאני מאורגן בשטח ולא סתם מדמיין דברים. בדרך מתחנה 3 ל 10 התברברנו בצורה די משמעותית. בשני שליש הדרך בין 3 ל-10 יש כתם במפה שנראה כמו שדה חיטה. בדיעבד הוא היה מטע די דומה למטע שנמצא בהמשך דרומית לתחנה 10. גם צורת הכתם (אוזן ארנב בכוון דרום) קצת דומה. בשלב הזה עדיין אין הערכה טובה למרחקים במפה עם קנה מידה קצת שונה מהרגיל. בקיצור, שרפנו שם איזה 20 דקות. כנסיבה מקילה ניתן לציין זוג אחר שעשה אותה טעות יחד איתנו וזוג אחר שפגשנו בדרך חזרה שעמד לעשות את אותה שגיאה (עזרנו להם – אלא מה?). אחרי התקלה הזאת לא היו בעיות ניווט משמעותיות, צעדנו בזריזות לתחנה 10 ומשם לתחנה 1. בהמשך ליד נווה שלום החלטנו לוותר על תחנה 6 ושמנו פעמינו לתחנה 4 שהייתה ממוקמת ביער נחמד (ראה תמונה) למרות שחייבה קצת טיפוס. לאחר כמה דקות מנוחה ואוכל התחלנו למשוך לכיוון תחנה 2 עם אופציה לקחת את 5 בדרך. אחרי שחצינו את הכביש הראשי הבנו שגם תחנה 2 תהיה גבולית וויתרנו על 5. תכננתי להגיע לתחנה 2 חצי שעה לפני הסיום אבל הגענו רק 25 דקות לסיום. למזלנו הצלחנו לעשות כמה חיתוכים בדרך לסיום כדי להגיע בזמן. הזמן על הכרטיס האלקטרוני היה 4 שניות פחות מ4 שעות (אם הייתה קטגורית דיוק בזמנים היינו ראשונים) למרות שבעצם תכננתי על שעה 13:00 ולזה היו עוד שתי דקות. לולא הברבור וקצת בוץ בהתחלה יתכן שהיינו לוקחים עוד תחנה אחת ואולי לא. הגענו לסיום די רצוצים ובבית די נפלנו אבל יומיים שלושה אחר כך חזרו הרגלים למצבן הרגיל. בסך הכול הייתה חוויה נהדרת, מקריאת הבלוגים אפשר לחשוב שאם אתה לא מסוגל לרוץ מעל 3 שעות רצוף אז אין לך מה לחפש באירוע ולא כך הדבר. כל אחד בכושר סביר מסוגל ללכת (הליכה נמרצת במקרה הטוב, לא ריצה) את מקצה ארבע השעות, לאסוף נקודות (פחות או יותר) ולהצטרף לחוויה. להתראות בשנה הבאה