לג והגיגים - אלון הגליל

מאת: דודי אלוני
קרה לכם פעם במהלך ניווט שנכנסתם למצב של שיוט, אתם רצים לכם בפנאן חושבים איזה כיף לנווט, רצות לכם מחשבות טובות על הסרט שראיתם אתמול (חגיגה בסנוקר), אתם מתרשמים מהפריחה הנאה (וואי, הנה אליסון חרמוני), אתם שומעים את ציוץ הציפורים (אני בטוח שזה דוחל שחור גרון) ,אתם חושבים שאתם בקצב טוב והולך לכם לא רע, ובכן רע מאד!זה סימן שאתם לא חושבים על הניווט או יותר נכון לא חושבים ניווטית.

יצא לי במקרה לשמוע את דניאל הובמן (http://www.danielhubmann.ch/ ) השנה ומסתבר שאחד הדברים החשובים שהוא עובד עליהם (מלבד איזה חמישים ושניים אימונים גופניים בשבוע) הוא האימונים המנטליים, איך להיות מרוכז בניווט כל הזמן. כלומר אם פתאום באמצע הניווט אתם חושבים על חידה שלא פתרתם (המרחק הקצר בין שני הקירות הוא 3.1415926537 או אולי 5.4632405), סימן שאתם לא חושבים למשל על מה אני צריך לפגוש כשאני יוצא מהיער. אם אתם לא מוצאים נקודה ומתעצבנים על עצמכם או על המפה (או על הממפה או על מתכנן המסלולים או על החמות ) סימן שלא תמצאו אותה בקרוב, אתם לא מתרכזים בלמצוא אותה! אם בסוף מצאתם אותה ויצאתם לנקודה הבאה ואתם עוד כועסים על עצמכם על הטעות ומנסים להבין מה לא הלך, בסוף גם את הנקודה הבאה לא תמצאו. אם אתם סתם "משייטים" לכם סימן שאתם לא חושבים על הניווט , ואם כבר אתם לא חושבים על הניווט תתרכזו בקצב ותרוצו מהר.
ריכוז ריכוז ריכוז !
ניווט ניווט ניווט !
כל הזמן לחשוב על הפריט הבא שאני אמור לפגוש, על המקטע הבא, על הנקודה הבאה, על נקודת התקיפה, על הקצב, על הכיוון,על הלג הארוך, על לאן אני יוצא מהתחנה, על מיקום המנסרה, על מה קורה אם אני מפספס את התחנה ...
בוא נסתכל רגע על הלג מנקודה חמש לשש במסלול הארוך באלון הגליל :

איך אתם הייתם רצים ?
על מה אתם הייתם חושבים ?
על מה אתם חושבים בדרך כלל ?
כמה אתם לא חושבים על הניווט ?
זהו לג מצויין לבריחת מחשבות מהניווט ובמאמץ עילאי השגנו כמה מהמחשבות האמיתיות של נווטים שרצו את הלג. המחשבות מובאות בשם אומרן וברוחם:
זף סגל :
יצאתי מ5 ל6, היה נחמד לראות את יעל מנקבת בתחנה אבל באותו זמן קיללתי את עצמי על הטעות בדרך לחמש, ניסיתי להבין כמה קרוב הייתי לתחנה 6 לפני כמה דקות (כשהתברברתי בדרך ל5), הסתכלתי על המפה והחלטתי לרוץ דרך קו הרכס (אם השטח הפתוח ליד 6 יהיה מגעיל ארוץ מסביב). הגעתי לגדר, הסתכלתי שמאלה והבנתי שאני קצת מעל המקום שאני רוצה להיות, ראיתי נווט אחר מהמסלול הבינוני+ (אחד מהנערים) והחלטתי להגביר מהירות ולתפוס אותו, הגעתי עד אליו וכשהגענו לכיפה של תחנה 6 הוא פנה לתחנה שלו ואני המשכתי בכיפה. הסתכלתי שמאלה על המדרונות של תחנות 7 ו8, החלטתי שאין לי מה להתקרב לשם (אגיע לשם כשאצטרך), הסתכלתי ימינה על הכיפה של תחנה 9 ותהיתי למה אני גורר את עצמי לספורט הכולל ריצה בעליות. חזרתי לניווט וחיפשתי עצים בודדים על הכיפה, התחנה הייתה אחרי הכיפה הסמויה והגברתי עוד קצת את המהירות. הסתכלתי שמאלה כדי לזהות את השטחים החצי פתוחים שיכוונו אותי בדרך לתחנה 7. זיהיתי את העץ שיוביל אותי לתחנה 6 והתחלתי להסתכל רחוק יותר ולזהות את הסלע של התחנה, במקביל הסתכלתי שמאלה וראיתי את התילים שיובילו אותי בסופו של דבר לתחנה הבאה. הגעתי.
שגיא לוי :
ביציאה מחמש חושב ללכת דוך לתחנה: "רגע אולי יש פה איזה טריק… אולי כדאי לתקוף את התחנה מהשביל הצפוני… ". מחליט שאהיה יותר מהיר אם אתכנן את הלג בריצה על השביל מדרום. רץ דרום מערבה, חובר לשביל ורץ מערבה. קורא מפה ומבין שאין שום טריק- צריך ללכת דוך. מתעצבן: "אולי במקום סתאם לחשוב תתחיל גם לרוץ !!". מגביר קצב. מציץ בלגים הבאים: "צריך לתכנן רק את 8 ל9". נגמר השביל, עובר את הגדר, רץ בשטח מערבה ו"סוגר מפה". חושב: "יופי אני בקצב טוב… איך זה שאני לא ראיתי אף נווט עד עכשיו? מי זינק לפני? אממ… תומר! אני אתפוס את הנקניק הזה! להגביר קצב!!" (*). חוצה את השביל ומטפס על הכיפה המוארכת: "ראות טובה, לשמור על קצב ולהיזהר רק בירידה ממנה לקראת התחנה". מקפל מפה מחדש, מסתכל על 8 ל-9 חושב לעשות אותה על הקו. חושב "אולי יש פה טריק…" מגיע לירידה מהכיפה ורואה בבירור את התחנה.
(*) בניווטים אחרים מחשבות דומות עלו לי בבזבוז זמן עקב טעויות ניווט.
יובל ברג :
אז הנה צלחתי את הבינגו בחמש, רק שאני לא אעשה פדיחות לשש...

אחרי הכל צריך רק להצמד לגדר ואחרי זה העץ כל כך ברור, אין שם אף אחד אחר!
היי, הנה רץ דמיטרי לפני, רוח הקרב ניכרת על פני.
בינתיים כנראה שאני והוא נתפצל. לא יכלו לבחור לפחות לג ארוך בצל???
הבינוני+ כנראה רצים בכיוון שונה זה רק אני, השביל, והשיר המשונה
השיר שמתאר את מחשבותיו של הנווט המהורהר שהפעם, בלג הזה מנסה לא להיות מבורבר!
עודד ורבין :
אוי לג ארוך, לא ראיתי קודם איזה באסה, טוב נו להתחיל לרוץ למרות שאין לי כוח כי התחלתי מאוד מהר. נתחיל לרוץ לכיוון צמוד לקו ונחשוב תוך כדי.. אוי השביל הגיע מהר מדי וירדתי יותר מדי.. אוקי להמשיך עם השביל מערבה עד לריבוע האפור. לרוץ לרוץ. לעבור את הגדר וישר עם הקו. אני כבר רואה שיש שביל מצפון לגבעה של תחנה 6, כדאי לרוץ משם ולא בשטח. נגיע לשביל שחוצה את הקו ומשם קצת ימינה לשביל. אולי כדאי לרוץ בעצם ישר.. לא.. נרוץ מהשביל. הנה הגעתי לשביל. הנה יקיר גולדנר רץ מ8 ל9, מעניין מתי הוא יצא. והנה גם תומר וינר.. הוא רץ את הארוך? לא יודע. טוב להמשיך לרוץ. לחפש את העץ משמאל כדי לדעת מתי לחתוך שמאלה. הנה העץ. טוב נכנסים לשטח. אוי עליה. כנראה שנכנסתי בעץ הקרוב יותר. טוב לא נורא הגבעה מאורכת למערב. נרוץ לאורכה ונרד קצת ונחפש סלע גדול. הנה תחנה 6. יוצאים לכיוון שמאל לתחנה 7. לא צריך לבדוק קוד כי זו בטוח התחנה. לנקב ולהמשיך.
דודי אלוני :
יציאה מ 5 לכיוון 6, חושב לרוץ לאורך הקו, מסתכל שוב על המפה לראות שאין איזה קטש שלא ראיתי, רץ לאורך הגדר, חשוב שאני אני בקצב טוב, כועס על עצמי שאני חושב על זה שהקצב טוב במקום לדעת לאן אני רץ עכשיו, חושב אולי בכל זאת יש קטש בלג (לא יכול להיות שהוא כל כך פשוט) ומסתכל שוב במפה, מסתכל שוב על המפה מחליט שאם תיהיה בעיה לרוץ בקו ישר( שטח איטי ) אני ארוץ בסינגל מימין, כמו כן חושב שאולי כדאי לרוץ טיפה שמאלה מהקו הישר כדי לתת מבט לשבע ושמונה, מגיע לשטח הפתוח אפשר לרוץ "מהר" ראות טובה לכל הכיוונים רץ בקו ישר, מבין שכנראה אראה את הנקודה מרחוק. אומר לעצמי להתרכז בניווט, אומר לעצמי לחפש את שני העצים בסוף הכיפה המאורכת ואת אמצעיתה ,מתחיל לחשוב על הלגים הבאים, רואה שהקו ל7 עובר בדיוק דרך אחד משני עצים צמודים, אומר לעצמי שצריך לחפש אותם בירידה לשש, ומבין שמשניהם לא תיהיה לי בעיה להגיע לשבע, חושב על הלג ה"ארוך" הבא 8-9 ומחליט לרוץ בקו ישר, מגיע לקצה הכיפה המאורכת לא מזהה את שני העצים שרציתי אבל אין בעיה לזהות את אמצעיתה, מזהה את שני העצים בדרך לשבע (יופי אני יודע לאן לצאת) מזהה את הנקודה.
ולסיום חידה שתוכלו לחשוב עליה בניווט הבא : לפי המחשבות שקראתם למי שייך המסלול בתמונה?

בראש של...איתן

מאת: זיו נוימן

לא רק התחרויות הארציות חזרו לחיינו, גם פינתנו האהובה חוזרת לחיינו, או מנקודת מבטו של הקורבן: חודרת לחיינו. הפעם על שולחן הניתוחים השכבנו את המסלול של איתן כהנא H40. אבל לפני הכל אנחנו צריכים לקבל סקירה מקדימה על ההסטוריה הניווטית שלו , עבר פסיכוניווטי, גיל הפציינט, יכולת גופנית, סביבת הניווט בה הוא חי, אלרגיה למפות, חיי המין (אופס... לא קשור) והכי חשוב תוצאת הניווט ביחס ליכולתו הרגילה ולמנצח הקטגוריה שבמקרה הנדון ניתן להגדירו כמשת"פ מטעם מחבר דו"ח זה הידוע גם כבן משפחתו מקרבה ראשונה.

אם ניכנס לתיקו של המטופל ונתבונן בהסטוריה הניווטית שלו, נקבל מייד את הרושם הראשוני כי מדובר בחולה ניווט צעיר יחסית שפיתח תסמינים למחלה רק לפני כ 5 שנים, יכולתו הניווטית השתפרה עם השנים אבל קיים מעצור מסתורי שאינו מאפשר לו את קפיצת המדרגה הבאה וזה תקופה ארוכה הוא מדשדש במקום בכל הקשור לתוצאות הניווטיות. קשה להעריך במצב זה האם הכשל המערכתי נובע בגלל יכולת גופנית לקויה או מחסור בסיסי במיקרואלמנטים של יסודות הניווט המשפיעים על יכולת הבנת המפה וניתוח השטח באופן ישיר.
אין ברירה ועלינו לבצע חדירה פולשנית על מנת לקבוע את הגורם למשבר אמצע גיל הארבעים ובשלב השני ננסה לתת לחולה המלצות טיפול שיקלו על המצב בעתיד ובכך נאפשר לו איכות חיים (שזה אומר לעשות למתחרים שלו חיים יותר קשים) במחצית השניה של חייו.
אלון הגליל כפי שודאי שמתם לב הוא שטח מהיר, אולי אחד המהירים שיש לנו - יער פתוח, אין צמחיית קרקע וגם העליות לא כל כך אכזריות. איתן הוכיח כי גם הוא יודע לרוץ מהר (בעיקר בירידות) ולשמור על קצב ממוצע סביר של קצת פחות מ 11 דקות לכל ק"מ. בעיקר בזכות שמירה על הקו ישר וקיצור מרחק הריצה כפי שמתבקש בשטח כזה.
להלן הממצאים:
חוק העדר - גדרות הבקר נועדו לעצור את העדר ולא להתנהג כמותו... בנקודת הזינוק קודם כל תבדוק את המפה ורק אחר כך תרוץ, כך יכלת להמנע מריצה חזרה ועוד בעליה עד לצומת השבילים, בזינוק עם עוד 7 נווטים ממסלולים שונים כדאי להתרכז ריכוז יתר. התחנה הראשונה היא המפתח לכל הניווט. מה יותר פשוט מ לרוץ מזרחה על השביל ובעיקול לרדת לצומת.
גם התבליט הוא מעקה - לא רק שבילים ועל מנת לא לפספס את תחנה 4 צריך להשתמש בגיא כמוליך. איתן השתמש בסופו של דבר בגיא אבל מהכיוון ההפוך ועל זה כבר שנו רבותינו "הפוך גוטה".



נעבור ללג הארוך במסלול, לג שאינו מצריך רמת ניווט מיוחדת ודורש בעיקר אוויר בריאות ושרירים מיומנים... כלומר כושר גופני הוא כאן ייתרון גדול שיאפשר לעבור חלק ניכר מהמסלול במהירות גבוהה מהרגיל.
אין סיבה מיוחדת, גם ניווטית וגם באופי השטח שיגרמו לשינוי בצבע הקצב מירוק לאדום. הסיבה היחידה היא כושר גופני ירוד שמחייב את הפציינט להאט מדי 200 מטרים של ריצה רצופה ולחדש את מאגרי האנרגיה בגופו.
מה עם העליות ? הפחד הגדול ביותר של נווטים רבים היא העליה, אין ספק שריצה בניגוד לכח המשיכה דורשת מאיתנו משאבי אנרגיה גדולים מהרגיל, משאבים המדלדלים גם את מעט החמצן בקודקודנו, כך שחשיבה רציונלית בעליה בדרך כלל מופנית לרחמים עצמיים וגם לכמה קללות עסיסיות עם שמו של מתכנן המסלול.
הפיתרון לתופעה זו הוא לרוב טיפול מיידי, או כמו שאומרים אצלנו בקליניקה: להקדים תרופה למכה. קודם מטפלים בעליה ואח"כ בניווט, זה שנדחה את העליה למועד מאוחר יותר רק יאריך לנו את הדרך כפי שאנו רואים במקרה הנדון.
השיקול הנכון הוא שאם צריך לטפס, אז, שיהיה קצר וכואב מארוך וכואב. אין סיבה לא להגיע מתחת לאזור המים, לרוץ על קו הגובה בעזרת גדר האבנים ותקיפה באמצעות גבול היער באזור התחנה.
בהנחה שעוד נווטים בקטגוריה הולכים בעליה אז רק בלג הזה הפסדת לפחות 2 דקות - אכן דחית את הקץ.

סיכום וטיפולים להמשך
1. אתה בכיוון הנכון, התמדה וצבירת שעות יער רק ישפרו את מצבך הניווטי כמו גם את מיקומך בטבלה. כושר גופני בשלבים אלו הוא המפתח להתקדם עוד צעד כלפי מעלה ולו רק בכדי לנטרל שיקולים "ניווטיים" לא נכונים שכל מטרתם היא רק להפחית את הסבל הגופני.
2. התבליט הוא האלמנט הכי בטוח במפה, תלמד להשתמש בו והוא יהיה לך לחבר.

על המפה - אלון הגליל

מאת: מיכאל נצר

אלון הגליל הוא יישוב שהוקם כמושב עובדים בשנת 1980 והפך לישוב קהילתי 6 שנים לאחר מכן. היישוב נמצא על גבעות שפרעם, שהן הפינה הדרום-מערבית של הגליל התחתון. שטחים נרחבים בגבעות שפרעם מכוסים עצי אלון ומהם נגזר שם היישוב.
בתקופת התנך היה האלון סמל לחוסן: "... חסון הוא כאלונים" (עמוס). אלונים גדולים נושאים גם כיום מסורת קדושה כפי שנאמר בעבר: "... יקטרו תחת אלון" (הושע). האלון מיצג גם את נצח ישראל ותחייתו: "כאלָה וכאלון אשר בשלכת, מצבת בם ..." (ישעיהו). אלונים מפורסמים בתנך היו אלון מורה, משם ראה אברהם את הארץ, אלון בצעננים היה נקודת ציון לגבול שבט זבולון, אלון מוצב היה מקום הכתרת אבימלך בשכם, אלון תבור היה במסלול שאול המלך בחיפוש האתונות ותחת אלון בכות נקברה דבורה, מינקת רבקה אמנו.
לעץ האלון סוגים רבים, 3 מהם נפוצים בארץ: האלון המצוי, אלון התבור ואלון התולע. בהר החרמון נמצאים שני סוגי אלון נוספים. אלון התבור הוא זה הגדל על הסלעים הרכים בגבעות שפרעם ובדרך כלל אינו נמצא בגובה מעל 300 מטר (מעל הים). עץ זה משיר את עליו בתקופת החורף. את ראשית שלכת הסתָו אפשר לראות בניווט. ריכוזים נוספים של אלוני תבור נמצאים ביער בית קשת, בשרון, בשולי עמק החולה ובגולן. האלון המצוי גדל על סלעי הגיר מהרי יהודה צפונה. אלון התולע גדל בגליל ובגולן בגבהים מעל 500 מטר.
על שם האלון ישנם ישובים רבים ביחס לעצים אחרים: אָלון הגליל, אֵלון מורה ואָלון שבות, אלונה ואלונים, אלוני יצחק ואלוני אבא, אֵילון (ששמו נגזר מאלה ואלון ביחד) וכן בית ספר שדה אלון תבור הנקרא על שם העץ ועל שם יגאל אלון, יליד כפר תבור ממפקדי הפלמח וצהל, שלקח שמו מהעץ. עוד על שם האלון נחל, מעין ובקעה בכרמל.
אנו נסתפק הפעם באלון התבור שבאלון הגליל.על האלה, רעייתו של האלון, בפעם אחרת.

ת(י)רוץ עם חיוך

מאת: ליאור הלחמי

קיץ של ארועים בריאותיים

מאת: דוידי סגל

בקיץ הנוכחי "ביליתי" לראשונה בחיי בבית חולים. עד כה הייתי נוהג להגיע לבתי חולים כדי לבקר אחרים. הייתי שמח כשה"מארחים" שלי היו שולחים אותי לשליחויות כמו להביא קפה איכותי מהקפיטריה, להביא תוצאות של הבדיקות ממכון הרנטגן – כל מטלה כזו מדגישה עד כמה אני נייד ועצמאי, ויכול להביא תועלת מעשית עם הכושר שלי.

חודש וחצי לפני קיצפונווט עברתי ניתוח בקע (באשפוז יום) ולקח לי כחודש וחצי לחזור לכושר, בדיוק בזמן לתחרויות בצפון. חשבתי שבכך הסתיימו הפציעות שלי לקיץ. אבל, שלושה ימים אחרי אותה תחרות כשכאבי הבטן היו כבר בלתי נסבלים בעליל, ביקשתי/ התחננתי שיקחו אותי במידי למיון.

למחרת התעוררתי מניתוח הסרת התוספתן בלאפרוסקופיה ("לאפ אינדקטומי" בשפה המקצועית). התעוררתי מהניתוח שוכב על הגב ללא כוח אפילו לשנות את תנוחת השכיבה. כוון שהתוספתן שלי "התפוצץ" הייתי חלש מאוד ומפוצץ באנטיביוטיקה. כשירדתי מהמיטה לראשונה לשירותים – כפוף, מדדה, גורר את עמוד האינפוזיה לצידי התקדמתי בקצב H-95. אחרי ההליכה לשירותים וחזרה נזקקתי לשינה של כשעתיים על מנת להתאושש מהמאמץ הגופני.

בשלב זה הייתי כל כך חלוש שנכנסתי עמוק לתפקיד המאושפז - נצמדתי לחלוק החולים, למיטה שלי ולא העזתי לחשוב בכלל על לצאת מהמחלקה. רציתי להרגיש מוגן בסביבה מקצועית ומגוננת. פתאום נעשיתי מודע עד כמה זה לא עניין טריביאלי להיות בריא, וכמה שלבים צריך לעבור מהמצב בו הייתי ועד להחלמה מלאה : להתהפך במיטה, לרדת מהמיטה,להזדקף בהליכה, להשתין ללא כאבים (לחרבן באופן תקין לקח לי יותר משבועיים, והיום אני אסיר תודה על כל יציאה נורמלית), להגיע בהליכה לתחנת האחות (בקצב H-90), להפטר מהבחילה המתמדת, להצליח ללכת את כל אורך המסדרון ללא מנוחות באמצע.

ביום הרביעי לניתוח אמר לי המנתח שאני צריך ללכת על מנת לזרז את תהליך ההחלמה. בשלב זה כמעט ולא הכנסתי אוכל לפה והסתבר לי בדיעבד שירדתי בשלושה ק"ג (!) – מרגע זה ההחלמה הייתה בידי. התחלתי במסלול הבסיסי - מסלול המסדרון של המחלקה (שיא יסוד – 1:03 ד') והתחלתי להגדיל את המסלולים. להערכתי (לא השתמשתי בגרמין) עשיתי כארבעה ק"מ ביום הראשון, כולל מסלולים בחצר בית החולים. ההליכה הייתה העיסוק המרכזי שלי באותה תקופה. השתחררתי מבית חולים אחרי שמונה ימים עם שיא מסדרון של 22 שניות, עדיין חלש וממשיך לצרוך אנטיביוטיקה.

כעבור יומיים התחלתי בהדרגה לחזור לאימונים – שתי צעדות ביום, וכעבור יומיים נוספים שילבתי קטעי ריצה קלילים של עשרות מטרים בתוך ההליכה. כעבור שבוע הצלחתי לרוץ ברציפות (בקצב צב) קילומטר שלם. וכעבור עוד כמה ימים הצלחתי לעשות ק"מ בחמש דקות.

באותו פרק זמן סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר העניין המרכזי שלי בחיים היה להתאמן על מנת להחזיר את עצמי לקו הבריאות כשכל הזמן עומד לי בראש שבסוף אוקטובר מתקיימת התחרות הראשונה של הליגה באלון הגליל. היום אני מרגיש טוב ועד לתחרות מקווה לחזור לכושר שהייתי בו בתחילת הקיץ (שמשמעותו גם להיות בריא לגמרי). עשיתי מינוי לעונה (ובדיקות מאמץ כמתבקש) וחזרתי לשיגרת האימונים.

עד היום תפסתי את הבריאות שלי כדבר מובן מאליו. נכון שכל ביקור של מכר בבית חולים גרם לי לתזכורת על הבריאות שלי, אבל עד שזה לא קרה לי, לא הייתי מודע לכך שזה לא חייב להיות המצב הרגיל. כשאכנס לריבוע של ההזנקה באלון הגליל ארגיש בנוסף להתרגשות הרגילה גם תחושת חגיגיות ואסירות תודה על ההחלמה מקיץ של ארועים בריאותיים. (ואהנה מיתרון יחסי שלא אצטרך לסחוב איתי גם את התוספתן)

בברכת עונת נווטים מוצלחת ובריאה לכולנו

זכרונות אהבה מאיטליה

מאת: דן צ'יזיק
בתחילת ספטמבר יצאנו (רוני ואני) לירח דבש באיטליה, ובתחילתו הצטרפנו לתחרות ניווט Alpe Adria Cup, באזור Brallo di Pregola שבהרי האפנינים. Alpe Adria היא התאגדות של מחוזות ממספר מדינות באזור ( איטליה, שווייץ, גרמניה, אוסטריה, סלובניה, הונגריה וקרואטיה ). התחרות מתקיימת כל שנה במחוז אחר, ומהווה אליפות פנימית, בנוסף להיותה תחרות פתוחה. סה"כ היו כ 250 משתתפים, עם אוירה נפלאה כמו בתחרות ארצית אצלנו.
מתחרים במרחק ארוך, ספרינט ערב בתוך הכפר, ומרחק בינוני למחרת. הארגון היה טוב למדי, אבל היו כמה קטעים מקצועיים שלקו בחסר: אורכי המסלולים היו ארוכים באופן משמעותי ממה שפורסם (לדוגמא: בבינוני 5.3 במקום 3.4), אין תחנות מים, אין תאור תחנות על המפה (בארוך רצתי עם דף נייר ביד כי לא הייתי מוכן מראש), חלק ממספרי התחנות על המפה הודפסו לא במקום (שימו לב בארוך לתחנה 103 ). אבל באופן כללי היה מאד מהנה והבעיות לא הפריעו.

שטח הניווט – מדרונות תלולים, פרטי תבליט וערוצים קטנים, עבירות גבוהה ביער. המפה מצוינת – פרי עמלו של Cesare Tarabocchia, אשר על מפת מגידו החדשה. לא קל לנווט בשטח כזה, והרבה מהתחנות חייבו ניווט תבליט נטו. אני אפרט לגבי קטעים מסוימים משני המסלולים ביער:
ארוך
מפת 1:15,000, ואני לא רגיל לזה. היה קשה מאד לקרוא את הפרטים הקטנים, ובמקומות רבים הייתי צריך לעשות עצירות קצרות כדי להסתכל כמו שצריך במפה. גם החושך היחסי בתוך היער לא עזר.
1. מסוג הלגים שהמארגנים נותנים מיד בזינוק כדי להוציא לך את החשק. עלי זה לא עובד, והייתי נחוש להישאר במצב רוח טוב כל הדרך.
3. תחנה קשה, כי עוברים סבך של ערוצונים וקשה לשמור על מגע עם המפה. לקחתי כיוון ואוויר, צללתי לתוך הירוק, וחיפשתי את המבנה של השלוחה.
6. מרכז הפרפר (שגם הוא הפתיע אותי, אבל לא שיבש את הניווט). בפעם הראשונה פיספסתי את התחנה, יחד עם עוד שני נווטים, למרות שתקפתי "על בטוח" מהשביל. תיקנתי לאחור תוך כמה שניות, ובפעמיים הבאות לא היו לי בעיות.
11. תחנה מעניינת, כי בציר מ-10 אליה גיליתי את הדרך הנוחה לעלות בצד הדרומי של הערוץ, וסימנתי אותה בראש. אחרי זה, בדרך מ-12 (6) ל-13, רצתי ישר לנקודה בלי לחשוב פעמיים.
14. הלג הארוך היה מ-13 ל-14. לא היה בו שום דבר מיוחד, ומי שמתעקש לראות אותו יכול לראות את המסלול המלא בבלוג: http://my.opera.com/chissick/blog/2010/09/14/back-from-italy

לדעתי היתה רק בחירת ציר אחת הגיונית, עם וריאציות קלות, ולכן זהו בזבוז של לג שיכל להיות ממש מאתגר. אולי אני טועה והיו עוד אפשרויות סבירות (הסתכלתי על המפה כמה פעמים מאז), או שהמארגנים רצו לאתגר את הנווטים למצוא את התשובה האחת הנכונה, ומי שלא מוצא מאבד זמן.
15. אופס. המפה הממוזערת גברה עלי, ולא שמתי לב לירוק, אז רצתי ישר לתוכו. אחר-כך ניסיתי לעבור בפסים הירוקים (מעט מצפון), והבנתי שזה גם לא לעניין, אז חזרתי לשביל ונכנסתי בכניסה הבאה. איבדתי בערך דקה, ולפי זמני הביניים בלג הזה לרוב הנווטים בקטגוריה היו בעיות דומות. בקטע כזה, עם הרבה שינויי צבע, המפה מאד קשה לקריאה.
16. הפקתי לקחים מהתחנה הקודמת. נווט שיצא איתי מ-15 נכנס לסבך, ואחרי שני צעדים בעקבותיו (אפילו רואים במסלול ה-GPS) הבנתי שזו טעות וחתכתי שמאלה. כשיצאתי מהתחנה ראיתי אותו יוצא מהירוק...
22. תחנה מוזרה. במרכז העיגול יש כיפה, אבל תאור התחנה היה "קצה תעלה". במהלך הניווט הייתי בטוח שאני לא רואה את הסימן של התעלה מפני שאני מזיע והכל קטן מדי במפה, אבל בבדיקה של אחרי התחרות ראיתי שבאמת לא מסומן שם דבר, וגם במפת ה-1:10,000 שמכסה את אותו אזור אין כלום. על הכיפה אכן הייתה תעלה קצרה, ובקצה שלה תחנה.
בינוני
מפת 1:10,000 נוחה לקריאה, אבל מסלול עם מעל 5% טיפוס ורגליים עייפות, אז ניווטתי ממש לאט.
1. תחנה מסוכנת. הערכתי שאם אבוא מלמעלה יש סכנה לטעות מקבילה, בה אעלה על השלוחה הלא נכונה, אז תקפתי לאורך המדרון ולא היתה בעיה לזהות את השלוחה הנכונה.
2. אחרי התחנה המסוכנת טועים, כמובן. פיספסתי את התחנה במילימטר (במפה = 10 מטר בשטח), ובגלל שחשבתי שאני מתחתיה חיפשתי למעלה, בכיוון הלא נכון. אחרי שתי דקות גיליתי שיש עוד נווטים בשטח, וחלקם הצליחו למצוא את התחנה בכוחות עצמם.
5. טעות בבחירת הציר – רציתי לרוץ על המדרון, אבל נגררתי למטה והעליה חזרה לתחנה היתה יותר קשה מכפי שהיא נראית על המפה. היה עדיף לעלות ולרוץ לאורך השלוחה.
8-12. כיף לנווט, אבל לא כיף לטפס. בירידה ל-12 הרגליים שלי כבר היו מתות לחלוטין.
13. את הגבעה בין 12 ל-13 (ו-6 ל-7) אני מכיר כבר כמו הערוץ הגדול בעכברה. עברתי בה פעמיים במסלול הארוך, ופעמיים בבינוני. מה שמעניין, זה שכל פעם היא נעשית גבוהה יותר.
13-15. אם מישהו יעשה לי את זה בארץ, כדאי לו לתפוס מחסה. רד עשרה קוי גובה כדי להגיע לתחנה, ועלה מיד שבעה קוים חזרה. אבל האמת היא ששני המסלולים היו מתוכננים טוב מאד.
15. אני יודע מה זה האיקסים החומים האלה, אבל זה לא אומר שאני יודע למצוא אותם. זה אמור להיות שטח שבו שרפו פחמים – קטע קטן מיושר – אבל אילו הייתי הממפה לא הייתי מסמן שום דבר. זה היה אחד המקרים בו התחנה מצאה אותי, ולא להיפך.

לסיכום – אל תיקנו את התוצאה הכוללת: רוב הנווטים הטובים לא השתתפו בספרינט. סיימתי בקטגוריה שלי (M35, כי לא היה M40) תשיעי (מכובד) בארוך, ו-15 בבינוני, שניהם בקצב של 11 דקות לק"מ. רוני, בקטגוריה WAK (D21B בעברית) היתה שניה בשתי התחרויות האלה וראשונה בספרינט (כי המנצחת לא השתתפה). היה כיף, ובהחלט כדאי לנווט באיטליה.

דרך שתי נקודות עובר

מאת: נועם רביד

... רק קו ישר אחד, כמאמר המשורר י. עמיחי, וכמזמור הזמר ש. ארצי. בנוסף, עוברים דרך אותן שתי נקודות עוד אינסוף קווים לא ישרים, כי ככה זה בחיים – אין קיצורי דרך. הקו הישר הוא כמובן החיבור הקצר ביותר בין שתי נקודות, אבל לעיתים קרובות אנו הנווטים בוחרים או נאלצים לבחור אפשרויות אחרות. נשאלת השאלה כמה זה עולה לנו (כמאמר המשורר ש. ארצי), או ליתר דיוק, כמה יותר ארוך להקיף.
לצורך הבדיקה נעזר בתרשים הבא:

המטרה היא להגיע מנקודה א' לנקודה ב', שאינן חייבות להיות תחנות ניווט, אלא כל שתי נקודות לאורך המסלול, שבאחת אנו נמצאים ואל השניה רוצים להגיע.
נניח שהמרחק בקו אווירי בין א' ל-ב' (הישר A) הוא X מטרים (במקום X אפשר להציב איזה מספר שרוצים). אם משתמשים בנתיב B (למשל, במקום לחצות שדה ריבועי רצים על השבילים בהיקפו), המרחק שנעבור הוא בערך 1.4*X, באדיבותו של מר פיתגורס. זאת אומרת תוספת של כ-40% בהשוואה למרחק האווירי!
אם השדה מלבני ולא ריבועי, ה"מחיר" שנשלם בריצה על היקפו יהיה קטן יותר. לדוגמה, הקפת שדה שצלעו האחת כפולה באורכה מצלעו הניצבת תארך כשליש יותר מהקו האווירי.
נתיב שאינו בזווית ישרה, כמו C, קצר יותר מנתיב B. אם הפינה בנתיב C מרוחקת מהישר A מרחק X/4 (וכזכור, X הוא אורכו של הישר A), אורכו של נתיב C יהיה בערך 1.12*X.
ומה בנוגע לעקומות? ריצה על היקפו של מעגל, כמו נתיב D, ארוכה ב-11% מהקו האווירי. אם זו אליפסה החישוב כבר ממש מסובך, אבל זה תמיד יהיה פחות מהמרחק בריצה בקווים ישרים וניצבים.
ועכשיו שאלה קצת טריקית: מה אורך הנתיב הזיג-זגי הבא?

במבט ראשון זה נראה בערך כמו לרוץ בקו ישר, אבל בפועל זה בדיוק כמו נתיב B, רק עם יותר פינות. המסקנה: בניווט, שלא כמו בכביש, האלכסון אינו אסון, ודווקא על זיג-זג משלמים ביוקר.
מה עושים עם כל המידע החדש?
ראשית, שווה להכיר, ולהיות מודעים למשמעות הכמותיות של עיקוף. שנית, צריך כמובן להתחשב בגורמים נוספים כמו עבירות, תלילות, כושר גופני וכמובן מורכבות ניווטית. ברור שנתיבים B או D עדיפים על A אם האחרון חוצה סבך ירוק, והראשונים עוברים על שבילים. אבל מה עושים כאשר הקו הישר לא חותך שטח בלתי עביר? כאן אין פתרון בית ספר, ושיקול הדעת האישי הוא שצריך להכריע.
אז הנה, לכל מי ששאל את עצמו בעבר בשביל מה היה טוב ללמוד גיאומטריה וטריגונומטריה בתיכון, מסתבר שלמכולת עדיין לא צריך את זה, אבל לפעמים זה יכול לעזור בניווט.