לא רק התחרויות הארציות חזרו לחיינו, גם פינתנו האהובה חוזרת לחיינו, או מנקודת מבטו של הקורבן: חודרת לחיינו. הפעם על שולחן הניתוחים השכבנו את המסלול של איתן כהנא H40. אבל לפני הכל אנחנו צריכים לקבל סקירה מקדימה על ההסטוריה הניווטית שלו , עבר פסיכוניווטי, גיל הפציינט, יכולת גופנית, סביבת הניווט בה הוא חי, אלרגיה למפות, חיי המין (אופס... לא קשור) והכי חשוב תוצאת הניווט ביחס ליכולתו הרגילה ולמנצח הקטגוריה שבמקרה הנדון ניתן להגדירו כמשת"פ מטעם מחבר דו"ח זה הידוע גם כבן משפחתו מקרבה ראשונה.
אם ניכנס לתיקו של המטופל ונתבונן בהסטוריה הניווטית שלו, נקבל מייד את הרושם הראשוני כי מדובר בחולה ניווט צעיר יחסית שפיתח תסמינים למחלה רק לפני כ 5 שנים, יכולתו הניווטית השתפרה עם השנים אבל קיים מעצור מסתורי שאינו מאפשר לו את קפיצת המדרגה הבאה וזה תקופה ארוכה הוא מדשדש במקום בכל הקשור לתוצאות הניווטיות. קשה להעריך במצב זה האם הכשל המערכתי נובע בגלל יכולת גופנית לקויה או מחסור בסיסי במיקרואלמנטים של יסודות הניווט המשפיעים על יכולת הבנת המפה וניתוח השטח באופן ישיר.
אין ברירה ועלינו לבצע חדירה פולשנית על מנת לקבוע את הגורם למשבר אמצע גיל הארבעים ובשלב השני ננסה לתת לחולה המלצות טיפול שיקלו על המצב בעתיד ובכך נאפשר לו איכות חיים (שזה אומר לעשות למתחרים שלו חיים יותר קשים) במחצית השניה של חייו.
אלון הגליל כפי שודאי שמתם לב הוא שטח מהיר, אולי אחד המהירים שיש לנו - יער פתוח, אין צמחיית קרקע וגם העליות
לא כל כך אכזריות. איתן הוכיח כי גם הוא יודע לרוץ מהר (בעיקר בירידות) ולשמור על קצב ממוצע סביר של קצת פחות מ 11 דקות לכל ק"מ. בעיקר בזכות שמירה על הקו ישר וקיצור מרחק הריצה כפי שמתבקש בשטח כזה.
להלן הממצאים:
חוק העדר - גדרות הבקר נועדו לעצור את העדר ולא להתנהג כמותו... בנקודת הזינוק קודם כל תבדוק את המפה ורק אחר כך תרוץ, כך יכלת להמנע מריצה חזרה ועוד בעליה עד לצומת השבילים, בזינוק עם עוד 7 נווטים ממסלולים שונים כדאי להתרכז ריכוז יתר. התחנה הראשונה היא המפתח לכל הניווט. מה יותר פשוט מ לרוץ מזרחה על השביל ובעיקול לרדת לצומת.
גם התבליט הוא מעקה - לא רק שבילים ועל מנת לא לפספס את תחנה 4 צריך להשתמש בגיא כמוליך. איתן השתמש בסופו של דבר בגיא אבל מהכיוון ההפוך ועל זה כבר שנו רבותינו "הפוך גוטה".
נעבור ללג הארוך במסלול, לג שאינו מצריך רמת ניווט מיוחדת ודורש בעיקר אוויר בריאות ושרירים מיומנים... כלומר כושר גופני הוא כאן ייתרון גדול שיאפשר לעבור חלק ניכר מהמסלול במהירות גבוהה מהרגיל.
אין סיבה מיוחדת, גם ניווטית וגם באופי השטח שיגרמו לשינוי בצבע הקצב מירוק לאדום. הסיבה היחידה היא כושר גופני ירוד שמחייב את הפציינט להאט מדי 200 מטרים של ריצה רצופה ולחדש את מאגרי האנרגיה בגופו.
מה עם העליות ?
הפחד הגדול ביותר של נווטים רבים היא העליה, אין ספק שריצה בניגוד לכח המשיכה דורשת מאיתנו משאבי אנרגיה גדולים מהרגיל, משאבים המדלדלים גם את מעט החמצן בקודקודנו, כך שחשיבה רציונלית בעליה בדרך כלל מופנית לרחמים עצמיים וגם לכמה קללות עסיסיות עם שמו של מתכנן המסלול.
הפיתרון לתופעה זו הוא לרוב טיפול מיידי, או כמו שאומרים אצלנו בקליניקה: להקדים תרופה למכה. קודם מטפלים בעליה ואח"כ בניווט, זה שנדחה את העליה למועד מאוחר יותר רק יאריך לנו את הדרך כפי שאנו רואים במקרה הנדון.
השיקול הנכון הוא שאם צריך לטפס, אז, שיהיה קצר וכואב מארוך וכואב. אין סיבה לא להגיע מתחת לאזור המים, לרוץ על קו הגובה בעזרת גדר האבנים ותקיפה באמצעות גבול היער באזור התחנה.
בהנחה שעוד נווטים בקטגוריה הולכים בעליה אז רק בלג הזה הפסדת לפחות 2 דקות - אכן דחית את הקץ.
סיכום וטיפולים להמשך
1. אתה בכיוון הנכון, התמדה וצבירת שעות יער רק ישפרו את מצבך הניווטי כמו גם את מיקומך בטבלה. כושר גופני בשלבים אלו הוא המפתח להתקדם עוד צעד כלפי מעלה ולו רק בכדי לנטרל שיקולים "ניווטיים" לא נכונים שכל מטרתם היא רק להפחית את הסבל הגופני.
2. התבליט הוא האלמנט הכי בטוח במפה, תלמד להשתמש בו והוא יהיה לך לחבר.
אין ברירה ועלינו לבצע חדירה פולשנית על מנת לקבוע את הגורם למשבר אמצע גיל הארבעים ובשלב השני ננסה לתת לחולה המלצות טיפול שיקלו על המצב בעתיד ובכך נאפשר לו איכות חיים (שזה אומר לעשות למתחרים שלו חיים יותר קשים) במחצית השניה של חייו.
אלון הגליל כפי שודאי שמתם לב הוא שטח מהיר, אולי אחד המהירים שיש לנו - יער פתוח, אין צמחיית קרקע וגם העליות
לא כל כך אכזריות. איתן הוכיח כי גם הוא יודע לרוץ מהר (בעיקר בירידות) ולשמור על קצב ממוצע סביר של קצת פחות מ 11 דקות לכל ק"מ. בעיקר בזכות שמירה על הקו ישר וקיצור מרחק הריצה כפי שמתבקש בשטח כזה.להלן הממצאים:
חוק העדר - גדרות הבקר נועדו לעצור את העדר ולא להתנהג כמותו... בנקודת הזינוק קודם כל תבדוק את המפה ורק אחר כך תרוץ, כך יכלת להמנע מריצה חזרה ועוד בעליה עד לצומת השבילים, בזינוק עם עוד 7 נווטים ממסלולים שונים כדאי להתרכז ריכוז יתר. התחנה הראשונה היא המפתח לכל הניווט. מה יותר פשוט מ לרוץ מזרחה על השביל ובעיקול לרדת לצומת.
גם התבליט הוא מעקה - לא רק שבילים ועל מנת לא לפספס את תחנה 4 צריך להשתמש בגיא כמוליך. איתן השתמש בסופו של דבר בגיא אבל מהכיוון ההפוך ועל זה כבר שנו רבותינו "הפוך גוטה".
נעבור ללג הארוך במסלול, לג שאינו מצריך רמת ניווט מיוחדת ודורש בעיקר אוויר בריאות ושרירים מיומנים... כלומר כושר גופני הוא כאן ייתרון גדול שיאפשר לעבור חלק ניכר מהמסלול במהירות גבוהה מהרגיל.
אין סיבה מיוחדת, גם ניווטית וגם באופי השטח שיגרמו לשינוי בצבע הקצב מירוק לאדום. הסיבה היחידה היא כושר גופני ירוד שמחייב את הפציינט להאט מדי 200 מטרים של ריצה רצופה ולחדש את מאגרי האנרגיה בגופו.מה עם העליות ?
הפחד הגדול ביותר של נווטים רבים היא העליה, אין ספק שריצה בניגוד לכח המשיכה דורשת מאיתנו משאבי אנרגיה גדולים מהרגיל, משאבים המדלדלים גם את מעט החמצן בקודקודנו, כך שחשיבה רציונלית בעליה בדרך כלל מופנית לרחמים עצמיים וגם לכמה קללות עסיסיות עם שמו של מתכנן המסלול.הפיתרון לתופעה זו הוא לרוב טיפול מיידי, או כמו שאומרים אצלנו בקליניקה: להקדים תרופה למכה. קודם מטפלים בעליה ואח"כ בניווט, זה שנדחה את העליה למועד מאוחר יותר רק יאריך לנו את הדרך כפי שאנו רואים במקרה הנדון.
השיקול הנכון הוא שאם צריך לטפס, אז, שיהיה קצר וכואב מארוך וכואב. אין סיבה לא להגיע מתחת לאזור המים, לרוץ על קו הגובה בעזרת גדר האבנים ותקיפה באמצעות גבול היער באזור התחנה.
בהנחה שעוד נווטים בקטגוריה הולכים בעליה אז רק בלג הזה הפסדת לפחות 2 דקות - אכן דחית את הקץ.
סיכום וטיפולים להמשך
1. אתה בכיוון הנכון, התמדה וצבירת שעות יער רק ישפרו את מצבך הניווטי כמו גם את מיקומך בטבלה. כושר גופני בשלבים אלו הוא המפתח להתקדם עוד צעד כלפי מעלה ולו רק בכדי לנטרל שיקולים "ניווטיים" לא נכונים שכל מטרתם היא רק להפחית את הסבל הגופני.
2. התבליט הוא האלמנט הכי בטוח במפה, תלמד להשתמש בו והוא יהיה לך לחבר.