על המפה - חולות חולון

מאת: מיכה נצר

פארק החולות בחולון נמצא בדרום מזרח העיר. הפארק נולד, למרות ערכו הנדלני, כתוצאה מתחום הרעש של המטוסים הממריאים מנתבג, האוסר נוכחות אנושית קבועה במקום, לא למגורים ולא לתעשיה. זכינו בפארק חולות במרכז הארץ שבו נופי חול נודד ומקובע, צמחית חולות אופיָנית עם צמחים עשבוניים, שיחים ועצים, וביניהם השקמה והחרוב הטבעיים והאקליפטוס המיובא. בתוך אלה מתקיים עולם חי הכולל חרקים, זוחלים, עופות ויונקים עם משפחת שועלים, טורפי העל בפארק.
חלק מפארק החולות נכלל במפת הניווט שגבולותיה: כביש 4 במזרח, בית המטבחיים בדרום ושני קטעים של דרך הבטחון (להלן) בצפון ובמערב. המפה נמצאת ברצף למפת פארק פרס, שמצפון לה. שתי המפות מעשה ידי זף סגל ועל כך יבורך.
ההתישבות היהודית במקום התחילה בשנת תרצ"ד – 1934 עם הקמת שכונת מולדת, שכונה לתימנים מראשון לציון. היתה זו שכונה שניה בין אלה שהרכיבו לאחר מכן את העיר חולון. במהלך השנים נעזבה השכונה. את שרידי בתיה ההרוסים נמצא במפת הניווט, שמעליהם מתנשא מגדל המים של מולדת, שזכה לשימור. במלחמת הקוממיות, תש"ח – 1948, עברה כאן דרך הבטחון שקִשרה בין תל-אביב לראשון-לציון, כחלק מהדרך לירושלים ולנגב. הדרך נועדה לעקוף את חסימות הערבים והתקפותיהם על התחבורה היהודית ביפו, יזוּר (אזור כיום) ובית-דג'ן (בית דגן). בשלב ראשון עברה דרך הבטחון מתל-אביב לשכונת התקוה ובשבילי שדות למקוה-ישראל. מכאן יצאה הדרך למרכז חולון ולשכונת מולדת והלאה בין פרדסים לראשון-לציון. בדרך זו נכלל הכביש הצפוני במפת הניווט. לאחר פגיעה ערבית בתחבורה בפרדסים נסלל כביש עוקף עד לראשון-לציון, הוא הכביש המערבי במפה. לאורך קטע זה מוצבות עדין חביות שנועדו למנוע כיסויו בחול נודד. עם כניעת יפו ובריחת התושבים הערבים מיזור ובית-דג'ן חזרה התחבורה היהודית לכביש הראשי. דרך הבטחון נותרה כאתר שימור היסטורי בחולון.

הכל כלול - ברצלונה

מאת: זיו נוימן

מאז שאשתי נכנסה לתחום הפסיפסים לא מפסיקים לשמוע קולות נפץ ברחבי הבית, סרוויסים שלא נס ליחם נמצאים מנותצים כמו המזבח בבית המקדש בזמן שאנטיוכוס נכנס לחלל את קודש הקודשים, ריבועי קרמיקה נשברים לרסיסים ואפילו צלחות קורניג עם אחריות לכל החיים שקיבלנו מהדודה רינה מכפר ויתקין לחתונה לא נשארו שלמות תחת פטישה של זוגתי. המקלחת עברה שיפוץ כללי כולל החלפת אריחי החרסינה הירוקים שהתאימו מאוד לפסיפס שציפה כד חרס מונגולי שכל יופיו היו מערומיו הבוהקים שהבליטו את עבודת היד יוצאת הדופן של אישה קטנה מהערבות הנצחיות של מונגוליה דור חמישי לאומני כדים. הבית שלנו נראה כמו טברנה יוונית משולהבת בזמן ששלומי סרנגה שר את "מונו מונו" לצלילי בוזוקי עצבני לצד ארבעים סלוניקאים הלומי אוזו שמוכנים לעשות "אולה" גם למשקפי השמש של שחורציאנידיס סופוקליס אם לא היו פוחדים רק מהשם שלו.

אני מתה על גאודי אומרת לי יום אחד אומנית הפסיפס מניצני עוז! מי זה לכל הרוחות גאודי?

אנטוני גאודי אי קורנט (מוכר גם כאנטוניו גאודי או בקיצור גאודי; בקטלאנית: Antoni Gaudí i Cornet‏; 25 ביוני 1852 - 10 ביוני 1926) היה אדריכל קטלאני שהתפרסם בזכות סגנונו העיצובי-פיסולי הייחודי. עבודתו מסווגת כחלק מסגנון המודרניסטה השייך לתנועת האר נובו באדריכלות, תנועה שהיוותה את תחילתה של התקופה המודרנית באדריכלות, אך סגנונו הייחודי נקרא על שמו "סגנון גאודי"...

כן גם אני יודע לגגל לויקיפדיה, אבל למה לכל הרוחות ברצלונה אני אומר בעודי גולש לראות אם יש ניווטים באיזור ברצלונה ומגלה יומיים של ניווטי ספרינט בתוך העיר ממש בסוף נובמבר... מכיוון שלא יכולתי ל"שבור" לאשתי ה"שוברת"את הלב הסכמתי בלית ברירה לראות את יצירות האומנות של גאודי (קריצה).

Barceloneta-יום 1

יותר תחרות ריצה מניווט, אבל זה תמיד כיף לראות מפה, תחנות ומאות נווטים מכ 20 מדינות נפגשים בעיר קוסמופוליטית עם טפאסים משוגעים, סנגריות במקום מים ואנשים שמחים. נכון, אני חולה כבר שבועיים, אבל זה רק התירוץ, פשוט צריך לרוץ מהר, מהר מאוד על מנת לנצח את המסלול ואת זה לא עשיתי. אין טעויות מיוחדות , אבל בניתוח המסלול ראיתי שיש אפשרות לרמאות - יותר נכון לא לשמוע לכללי המארגנים ולחסוך שניות רבות במסלול, אני לא אומר שהמתחרים שלי פעלו בניגוד לכללים, אבל אני חושב שאם לא ניתן לאכוף כלל מסויים, צריך להמנע מקביעתו: מעבר הכרחי(סגול) מבלי שהמארגנים יוכלו לבדוק אם כל המתחרים עברו בו כדין, מיותר וגורם להרהורים ש... חבל שלא רצתי ישר(כחול) והייתי חוסך לפחות 30-40 שניות... אולי המתחרים שלי כן רצו בניגוד לכללים... לכן התוצאות שלהם טובות משלי... איזה פראייר אני...מתאים לי עכשיו טפאס סרדינים בשמן עם כוס בירה טובה...גם טפאס כבד אווז עם הרבה בצל הולך...טוב נו גם הטפאס הריחני שההוא עם השפם הזמין הולך...

Montjuic - יום 2

אני כבר ביתרון והניווט עוד לא התחיל, מנווטים היום ב"הר היהודים" ואני בטוח שבקטגוריה שלי אני היחידי שעונה על ההגדרה. חבל רק שלא קראתי את כל ההסטוריה של המקום בכדי לדעת שיהודים הגיעו לכאן רק לאחר מעבר למצב צבירה שאפילו קיר בצבע פלסטי היה יותר חי מהם. היום מנווטים באזור האצטדיון האולימפי של ברצלונה 1992, אני נזכר בערגה איך אני ואבי מחזיקים את הראש ולא מאמינים כשראינו את "קווין יאנג" שובר את מחסום ה 47 בריצת 400 משוכות עם 12 צעדים מושלמים בין כל משוכה וקובע שיא אלמותי שלא נשבר עד היום. אני רואה בעיני רוחי את הקשת הספרדי מדליק את האש האולימפית ביריה מדויקת ממרכז האצטדיון ישר לתוך ענן הגז והאדרנלין עולה כאילו הייתי אני אחד מאותם ספורטאי על שעומד לכבוש את פסגת העולם או לפחות את הר היהודים. בכל שביל כאן רצו, התאמנו והתחממו מיטב האתלטים של תחילת שנות התשעים וההרגשה משכרת.
מסלול קצת מתחכם, הרבה עליות, המון שבילים, רצים בכל מקום אפשרי ונזהרים לא להכנס למלכודות גדרות ללא מוצא... ניווט חלק אבל כושר כמו של... ישראלים באולימפיאדה, בעצם למה ללכלך, בברצלונה זכינו במדליה הראשונה - כסף לארד(יעל).

לסיכום:
ניווט בברצלונה בשילוב סופ"ש בעיר מומלץ!!!
הכושר הגופני הוא מרכיב מרכזי בספורט הניווט.
הפסיפסים (של גאודי) לא משהוא.
פארק גואל (של גאודי) פחות יפה מרמת הנדיב.
סגרדה לפמיליה (של גאודי) דומה לאתר בניה שנבנה ע"י רומנים שיכורים.
אם מקפידים לשנן כי 1 יורו = 1 ש"ח אז באמת הטפאס לא יקר.
הפסיפסים של אשתי יותר יפים מאלו של גאודי.
הבראתי!!!

ניווט גיבוש למתחילים

מאת: נועם רביד
לעיתים עולה הרצון (או הצורך) לארגן ניווט לקבוצת חברים/מכרים/אורחים שאינם מכירים ניווט בכלל, כפעילות חברתית מגבשת ומהנה. זה יכול להיות ליום גיבוש בעבודה, למסיבת יום ההולדת של הילד, או לכל קבוצה אחרת שמזדמן לכם להכיר. אז איך מגישים "מנת ניווט" שתהיה מצד אחד קלילה ומהנה, ומצד שני תכיל גם את אבות המזון הבסיסיים של ניווט ספורטיבי?
אחרי מספר ניסויים ונסיונות, אני חושב שהגעתי לפורמט "מנצח" המשלב בהצלחה בין האלמנטים הנ"ל, ומאפשר לחבורה של חסרי השכלה ניווטית להנות מניווט, וגם להתגבש תוך כדי. הפורמט הזה נוסה בפועל בשתי הזדמנויות שונות, וזכה לתגובות נלהבות מאוד מצד משתתפיו. הנה המתכון.
המצרכים (לכ-40 משתתפים):
שטח ניווט – פארק, קמפוס או יישוב ממופה הם המתאימים ביותר. אפשר לקיים את הפעילות גם ביער, אבל אז צריך להקפיד שבעתיים שהמסלול יהיה קל, ושהשטח לא "יאיים". שטח הכינוס צריך להיות מקום נעים לשהיה, וממוקם באמצע המפה ולא בקצותיה.
מפות – כולל מקרא, רצוי בקנ"מ 1:7500 ובגודל A4, עם כותרת ייחודית לציון האירוע. בעידן ההדפסה הממוחשבת, לזיו אין שום בעיה להכין מפות כאלה.
מנסרות, מנקבים (ידניים) וכרטיסי ביקורת מקרטון.
מארגנים – 2-3 אנשים.
אופן ההכנה:
מתכננים מסלול באורך כ-1.5 ק"מ בן 8-10 תחנות, ברמה של מסלול עממי+. הלגים צריכים להכיל אלמנט של בחירת ציר או חשיבה ניווטית, אבל לא אמורים להיות קשים לביצוע. המסלול חייב לעבור בנקודות מעניינות/יפות בשטח. התחנות ימוקמו על פרטי נוף מגוונים, אך לא צריכות לבלוט למרחוק, ורצוי להניחן במקומות מוצנעים ואפילו "טריקיים" (למשל, בראש מתקן שעשועים). על המסלול לכלול 3 תחנות מפוצלות: אחת בהתחלה, אחת בסוף ועוד אחת באמצע, כך שלמעשה נוצרים מספר מסלולים דומים בעלי אותו אורך ורמת קושי.
בתא שטח אחר, שאינו מנוצל על ידי המסלול, מתכננים ניווט סקור עם 8-10 תחנות. התחנות צריכות להיות פזורות כך שאין מסלול "טבעי" וברור המחבר אותן, ושיש בו לפחות 2-3 תחנות ראשונות הגיוניות (ביחס למיקום נקודת הזינוק). אורך המסלול האופטימלי בין כל התחנות צריך להיות כ-1 ק"מ.
מחלקים את המשתתפים ל-4-5 קבוצות בנות 7-10 אנשים. בכל קבוצה מרכיבים 3 צוותים, ובכל צוות רצוי שיהיו 3 חברים (אבל אפשר להתפשר על 2 או 4). צוותים גדולים יותר, או "צוות יחיד" לא באים בחשבון. מבקשים מכל קבוצה לבחור לעצמה שם, ואז הצוותים בקבוצה נקראים לפי שם הקבוצה בתוספת מספר סידורי (למשל, "המתברברים 1" או "מדרון חלקלק 3").
התחרות היא תחרות ניווט שליחים קבוצתית. איך זה עובד בפועל?
מזניקים בזינוק המוני את כל צוותי 1 לניווט המסלול. חלק מהצוותים יוצאים למסלול בכיוון אחד, וחלק בכיוון ההפוך (אבל חשוב שלכולם יהיו מפות שבהן התחנות במסלול מסומנות מ-1 ומעלה). לכל צוות נותנים מסלול עם צירוף אחר של תחנות מפוצלות, בכדי לצמצם עוד יותר את תופעת העדר וההידבקות בין הצוותים. חשוב לתדרך את המזנקים למסלול שכל אי-ניקוב תחנה יגרור קנס של 3 דקות תוספת זמן לתוצאה. לניקוב תחנות שאינן במסלול אין משמעות, מלבד בזבוז זמן.
5 דקות אחרי הזינוק ההמוני הראשון עושים עוד זינוק המוני, הפעם לצוותי 2 ולמסלול הסקור. חשוב לתדרך את מזנקי הסקור שעומדות לרשותם 10 דקות בדיוק. על כל תחנה שינקבו יקבלו נקודה, ועל כל דקת איחור או חלק ממנה ייקנסו בהורדת נקודה.
צוותי 3 נשארים בשטח הכינוס, וממתינים לחזרת צוותי 1. ברגע שצוות 1 מקבוצה מסויימת חוזר מהמסלול, מזנק למסלול צוות 3 מאותה הקבוצה. צוות 1 שחזר מקבל 5 דקות מנוחה, ואז יוצא לניווט הסקור. בהמשך, ברגע שצוות 3 מקבוצה מסויימת חוזר מהמסלול, מזנק למסלול צוות 2 מאותה הקבוצה (שבינתיים כבר סיים את ניווט הסקור). צוות 3 שחזר מקבל 5 דקות מנוחה, ואז יוצא לניווט הסקור. בצורה כזאת משתתפים כל הצוותים לסירוגין גם בניווט המסלול וגם בניווט הסקור.
כל צוות מזנק עם כרטיס ביקורת אחד, שמשמש אותו גם למסלול וגם לסקור. על הכרטיס יסומן מראש ובבירור היכן יש לנקב את תחנות הסקור. כל חבר צוות מקבל מפה משלו (בניווט המסלול חשוב להקפיד שלכל חברי הצוות יש אותה מפה!), ואין צורך במצפן.
התוצאה של כל צוות תחושב כך: זמן המסלול פחות דקה על כל נקודה שנצברה בניווט הסקור. התוצאה הקבוצתית היא סכום תוצאות הצוותים.
לפני שמתחילים את הניווט מושיבים את כולם בחצי גורן, מחלקים את המפות, גם של המסלול וגם של הסקור, ונותנים הדרכה של כ-20 דקות על מתכונת התחרות, סימני המקרא וצבעי המפה, סימון המסלול והתחנות במפה ובשטח (קודים), עקרונות ניווט בסיסיים, דגשי בטיחות, וכו'. בסיום ההדרכה אוספים את המפות בחזרה, ונערכים לזינוק ההמוני הראשון.
במהלך הניווט אחראי אחד המארגנים על חלוקת המפות לצוותים והזנקתם, ומארגן נוסף אחראי על רישום זמני סיום של הצוותים החוזרים, בדיקת ניקובים במסלול וחישוב ניקוד הסקור. לאחר שכל הצוותים מסיימים את הניווט אפשר לחשב את התוצאות הסופיות.
טיפים נוספים:
חשוב להימנע ממסלול ארוך וקשה מדי. רצוי שהזמן המנצח יוערך על ידי מתכנן המסלול בהליכה מהירה של המסלול, ולא יעלה על 15 דקות.
אפשר להוסיף בתחנות פתקים עם חידות, הקשורות בהווי של הקבוצה המשתתפת. פתרון כל חידה יזכה בבונוס ניקוד (בסקור) או הפחתת זמן (במסלול). חשוב שהחידות יהיו קצרות, ולא יצריכו עמידה ממושכת בתחנה לצורך קריאתן.
הפורמט מטבעו מייצר תחרותיות בריאה בין הקבוצות, ואפשר להגבירה עוד יותר בעזרת פרסים לקבוצה הזוכה ולשלושת הצוותים הטובים ביותר.
בסיום הניווט מחלקים למזכרת את המפות למשתתפים (גם של המסלול וגם של הסקור), בצירוף לוח אירועי ניווט של האיגוד.

על המפה - יער אודם

מאת: מיכה נצר

המתבונן במפה גיאולוגית של ישראל ימצא שטח אדום רצוף הכולל את מזרח הגליל התחתון ואת הגולן עד למרגלות החרמון. זה השטח הגעשי בארצנו, שאינו אלא קצהו של אזור המשתרע למזרח ודרום מזרח וכולל את החורן והבשן דרך מזרח ממלכת ירדן עד לסעודיה. ראשית הפעילות הגעשית בתחום ישראל לפני כ-5 מיליון שנה. הפעילות היתה במחזורים בני אלפי שנים עם הפסקות ארוכות של עשרות ומאות אלפי שנים. ההתפרצות הגעשית האחרונה באזורנו היתה במזרח הבשן לפני כ-4000 שנה וזו שלפניה בצפון הגולן לפני כ-7000 שנה.
כל מחזור געשי בגולן התחיל בקילוחי לבה, שזרמו על פני השטח, התמצקו לבזלת ויצרו הר געש בצורת חרוט עם מדרונות מתונים כמו כיפת נשרים בקרבת גמלא. בחלק גדול מהרי הגעש המשיכה הפעילות בפליטת סקוריה (בזלת נקבובית בצבע אדום) וטוף, שיצרו חרוט אפר עם מדרונות תלולים. הר אודם בגובה 1187 מטר בצפון הגולן הוא אחד מאלה. שם ההר נובע מצבעו ומתרגום שמו הערבי תל אַחמַר, התל האדום. ראש ההר הוא חרוט האפר והשטח שסביבו, ועליו היער, הוא חרוט הבזלת. גילו של הר אודם כרבע מיליון שנה. הבזלת, הצעירה יחסית לא הספיקה להתבלות לקרקע, היא מאד טרשית, לא מתאימה לחקלאות ולפיכך השתלט עליה יער האלון המצוי. בתקופות קדומות ניסה האדם להתישב על בזלת זו ואת אבני הסיקול נמצא בגדרות הרבות הנמצאות עד היום בשטח. ההתישבות האחרונה על הר אודם היא במושב אודם על המדרון המערבי של ההר. במושב נמצא יער האיילים, שבו איילים מסוגים שונים והוא אתר ביקור נאה.
תופעה ייחודית ביער אודם היא הגובים הגעשיים (ג'וּבּה בערבית). אלה הם בורות בקרקע, בגודל משתנה, שנוצרו מהתפוצצות מתחת לקילוחי בזלת. הגדול בגובים נמצא מול הר אודם, קוטרו כ-250 ועומקו 70 מטר.
ביער אודם, שהוא שמורת טבע, נמצאים מלבד האלון המצוי גם מיני עצים נוספים, כמו אלון התולע והלבנה הרפואי. על העצים מטפסים זלזלת הקנוקנות, היערה האיטלקית ואחרים ובאביב שפע פרחים בין העצים וביניהם סחלבים, אירוסים וצבעונים. בולטת ביניהם הרקפת היוונית, הצומחת מתוך השלג.
סלעי בזלת מכילים תחמוצות ברזל. בעת זרימת הלבה הנוזלית מסתדרות פרודות הברזל לפי הכיוון המגנטי של כדור הארץ. המגנטיות של כדור הארץ מתהפכת בקצב לא סדיר אחת למאות אלפי שנה. ההיפוך האחרון מלפני 780 אלף שנה השאיר חותמו בסלעים בדום בגולן, שם מגלה זאת המצפן. ליד קיבוץ מרום גולן ישנו אתר נקודתי, אתר המגנטיות הקדומה שבו יכול כל אחד לצפות בשגעון המצפן.
מפת ניווט יער אודם שוברת שיאים. זו מפת הניווט הצפונית מזרחית ביותר שיש לנו בישראל וגם הגבוהה ביותר, כ-1000 מטר מעל פני הים. נשבור גם אנו שיא ניווט לאורך, לרוחב ולגובה.

לאחר מעשה

מפת יער אודם, וגם השטח כמובן, הציגה לנו נוף שונה מזה שהורגלנו בניווטינו עד כה. שטח היער כיום הוא חלקות קרקע פתוחות המוגבלות על ידי גדרות אבן ועליהן עצי אלון מצוי. נוף זה נוצר בידי האדם. בתקופה קדומה שלא זוהתה סופית (אולי ביזנטית), שבה גדל מספר תושבי הארץ נזקקו לתוספת שטחי קרקע לחקלאות. סביבת הר אודם היתה מכוסה יער אלונים רצוף, שקרקעיתו אבנית. המתיישבים בראו את השטח מעצים, את האבנים הגדולות ויצרו מהן את הגבולות בין החלקות. אבנים קטנות נשארו בשטחים הפנויים. בין הגדרות ראינו גם שרידי מבנים ששימשו למגורים. בצפון מערב היער )מחוץ למפה) נמצאת "העיר האבודה", חורבות כפר גדול שבו התגוררו, כנראה, המתיישבים במקום. במהלך השנים השתלטו האלונים מחדש על גדרות האבן ונוצר שטח ניווט ייחודי.

פרשת ניווט השבוע - ויצא

מאת: הנווט הספרדי הראשי

הפרשה מספרת על יעקב ההולך לדודו(אחי רבקה) לבן שמתגורר בחרן ובדרכו חולם את החלום המפורסם על מלאכים העולים ויורדים בסולם, חלום שבו מבטיח לו אלוהים את הארץ וגם מטבל את הבטחותיו במושגים מתחום הניווט: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". יעקב מגיע לחרן בניווט מושלם ומוצא את באר המים, מתאהב בבתו הקטנה של לבן - רחל, ומתחייב לעבוד שבע שנים רק על מנת לשאתה לאישה" בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" ההמשך ידוע, לאחר 7 שנים מקבל את לאה ורק לאחר 14 שנים זוכה ברחל. יעקב ממשיך לעבוד קשה ואף זוכה להגיע לעדנה כלכלית, התעשרותו גורמת לקנאת לבן שבעטיה יוצא יעקב את חרן וחוזר לארץ כנען.

בואו נחזור לשטח שלנו, לריצת הניווט, קחו לדוגמא ריצה בעליה (אפשר גם הליכה או זחילה ), בכדי שנוכל לצלוח את העליה אנחנו מציבים לפנינו יעדי ביניים: נראה אם אצליח להחזיק מעמד ולרוץ עד הסלע הגדול, עברתי כבר כמעט חצי אני לא נשבר עכשיו ועובר להליכה, כבר עברתי יותר מחצי ההמשך קטן עליי, הנה אני רואה את ראש הגבעה, עוד קצת והגעתי, זהו אני בראש הגבעה אז בירידה אני טס ומנצל את המומנטום, זה לא הזמן לרחמים עצמיים...

גם מאמן טוב משלב הרבה פסיכולוגיה בכדי להביא את הספורטאים לגבול העליון של יכולתם הגופנית, כי רק ככה יוכלו להשתפר בתוצאות. אימון על אש נמוכה באופן קבוע לא יביא אותנו להשגים, צריך לעבוד על הסף הגבוה ביותר: דופק, מהירות, שטחים קשים... ככה מתקדמים וככה הופכים לנווטים טובים יותר.

לבן הארמי משול למאמן קשוח, הוא גורם ליעקב לעבוד קשה בכדי להגיע למטרה - רחל. הוא עובד על יעקב פסיכולוגית ומוציא ממנו עוד 7 שנים. מנקודת מבטו של יעקב כמו מנקודת מבטו של נווט - עברתי חצי מהדרך, עכשיו כל מטר שאני עובר מגדיל את המרחק שעברתי לעומת המרחק שנשאר לי וההמשך נראה יותר פשוט מאשר אם מראש היה אומר לו לרוץ 14 ק"מ במקום 7 ק"מ.

גם אתם יכולים להתאמן בשיטת לבן מדי פעם - פשוט לרוץ במסלול ישר ולא מעגלי - נניח שהחלטת לרוץ 10 ק"מ, אז רצים 5 ק"מ ובלית ברירה צריך לחזור הביתה או לרכב את מה שכבר רצנו ופתאום החצי השני נראה הרבה יותר קצר.

מצד שני בניווט קיימת גם תופעה הפוכה שבה אנחנו צריכים ללמוד להפסיק לבזבז זמן בחיפוש אחת תחנות - הגישה שבזבזתי כבר 5 דקות בחיפוש התחנה אז אני עכשיו לא מוותר שגויה בעיקרה. הפעולות שיש לעשות בזמן בירבור הן ההפך מהנ"ל, יש להפסיק לחשוב על הזמן שעבר ולחשוב על הזמן שנבזבז בהמשך. כך נצליח לעבור למצב של פעולות ניווט חיוביות כגון הצפנת המפה, איתור פריט נוף גדול בשטח והתמצאות מחדש.

הכל בראש!!!

פרשת הניווט השבועית

מאת: הרב O-בדיה שליט"א (שינווט לאורך ימים טובים אמן)
מעבר לפן הגדתי-הלכתי של פרשת השבוע, מייצגות פרשות השבוע מכלול בעל עושר תרבותי ושדה מחקר נרחב בתרבותו של העם היהודי, במסורתו ובמורשתו. מעבר לטקסטים המקראיים, קיימות אמירות שערכיהן ותכניהן הם כר פורה להבנת המורשת היהודית. לפעמים ניתן למצוא הקבלות בין אירועי פרשת השבוע לאירועים אקטואליים מתקופתנו ולחיים המודרניים של יהודים ושל ישראלים. אז למה לא למצוא הקבלה גם בחייהם של הנווטים וכך נרוויח גם קצת יהדות וגם קצת ניווט.

פרשת השבוע כמוה כניווט, היא נקראת מדי סופשבוע וניתנת לפרשנות כיד הדמיון הטובה. כך גם ניווטי סוף השבוע, כולם מנווטים באותו שטח ובמסלולים דומים אבל פרשנוית וניתוחי ציר יש כחול אשר על שפת הים.

אז נכון, התחלנו קצת מאוחר אבל עדיין אנחנו בספר בראשית והפרשה השבועית היא פרשת "תולדות". פרשה זו עוסקת בתולדות יצחק בן אברהם , אחד משלושת האבות. בפרשה מספר סיפורים מרכזיים: לידת התאומים עשו ויעקב שיהפכו בעתיד לשני לאומים שונים, מכירת הבכורה במחיר נזיד עדשים, התפתחותו הכלכלית של יצחק ועלילותיו בחבלי הארץ אליהן מגיע, ואולי המפורסם מכולם:גניבת הברכות שיועדו לעשו ע"י יעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו"...

ניווט הוא ספורט אישי, ספורט ללא קהל, ללא התלהמות, ספורט שדורש מהעוסקים בו שלות נפש ואהבת הריצה בטבע לא כעניין טכני גרידא אלא כפעילות שיש בה גם מן הנפש. אין ספק שספורט הניווט לא מתאים לכל אחד למרות שאנו אומרים שכל אחד יכול לעסוק בו. מה לעשות, כל אחד מאיתנו הוא אישיות עצמית, עולם ומלואו שלא רואים עין בעין את אותם הדברים ולא בנוי מאותם יסודות מנטלים וגם גופניים הנחוצים לריצת ניווט.

וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים

למרות היותם תאומים ולמרות שגדלו באותם תנאים התפתחו ילדיהם של יצחק ורבקה לכיוונים שונים: בעוד יעקב עסק בצדדים הרוחניים של החיים כך אחיו עשו שכנראה שונה היה גם במבנה גופו, עסק בדברים הבסיסיים כמו ציד ואוכל. הדבר העיב על מצב רוחה של רבקה האם, רבקה שלא הבינה איך יכולים להיות ילדיה כל כך שונים זה מזה העדיפה את בנה יעקב על פני בנה השני רק בגלל וכנראה רק בגלל שגם היא נמשכה לפעילות רוחנית כמו יעקב: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.

לעיתים הניווט הופך ל"עסק משפחתי", ילדים מנווטים לצד הוריהם ואפילו לצד סבם וסבתם, אבל לא כל הילדים מוצאים בניווט את מה שאנו ההורים מוצאים בו, גם לילדים יש העדפות ואופי שונה. יש כאלה המתאימים לשחק כדורגל ויש כאלה שמעדיפים להשאר בבית לנגן בקלרניט. קשה לשנות את אופיו של הילד וגם לעיתים לא כדאי ללחוץ יותר מדי כי ילדים נוטים לעשות בדיוק את ההפך. כדאי לקחת את הניווט כפעילות כייפית ומהנה, נפעיל לחץ מתון על ילדנו לבוא ולהתנסות (אולי גם הם יתפסו ברשת הניווט ואולי לא) אבל לא לחץ פיסי מתון. לא כדאי לייצר אנטי גדול מדי כי אז נפסיד אותם לנצח. קבלו בהבנה את האפשרות כי אהבת הניווט הוא לא עניין גנטי, אבל מצד שני אל תיתנו לילד להשפיע עליכם ואתם תפסיקו לבוא לניווטים.

את פרשת הניווט השבועית יפרשו נווטים שונים.

שבת שלום וסופשבוע של ניווטים מהנה לכולם.