המתבונן במפה גיאולוגית של ישראל ימצא שטח אדום רצוף הכולל את מזרח הגליל התחתון ואת הגולן עד למרגלות החרמון. זה השטח הגעשי בארצנו, שאינו אלא קצהו של אזור המשתרע למזרח ודרום מזרח וכולל את החורן והבשן דרך מזרח ממלכת ירדן עד לסעודיה. ראשית הפעילות הגעשית בתחום ישראל לפני כ-5 מיליון שנה. הפעילות היתה במחזורים בני אלפי שנים עם הפסקות ארוכות של עשרות ומאות אלפי שנים. ההתפרצות הגעשית האחרונה באזורנו היתה במזרח הבשן לפני כ-4000 שנה וזו שלפניה בצפון הגולן לפני כ-7000 שנה.
כל מחזור געשי בגולן התחיל בקילוחי לבה, שזרמו על פני השטח, התמצקו לבזלת ויצרו הר געש בצורת חרוט עם מדרונות מתונים כמו כיפת נשרים בקרבת גמלא. בחלק גדול מהרי הגעש המשיכה הפעילות בפליטת סקוריה (בזלת נקבובית בצבע אדום) וטוף, שיצרו חרוט אפר עם מדרונות תלולים. הר אודם בגובה 1187 מטר בצפון הגולן הוא אחד מאלה. שם ההר נובע מצבעו ומתרגום שמו הערבי תל אַחמַר, התל האדום. ראש ההר הוא חרוט האפר והשטח שסביבו, ועליו היער, הוא חרוט הבזלת. גילו של הר אודם כרבע מיליון שנה. הבזלת, הצעירה יחסית לא הספיקה להתבלות לקרקע, היא מאד טרשית, לא מתאימה לחקלאות ולפיכך השתלט עליה יער האלון המצוי. בתקופות קדומות ניסה האדם להתישב על בזלת זו ואת אבני הסיקול נמצא בגדרות הרבות הנמצאות עד היום בשטח. ההתישבות האחרונה על הר אודם היא במושב אודם על המדרון המערבי של ההר. במושב נמצא יער האיילים, שבו איילים מסוגים שונים והוא אתר ביקור נאה.
תופעה ייחודית ביער אודם היא הגובים הגעשיים (ג'וּבּה בערבית). אלה הם בורות בקרקע, בגודל משתנה, שנוצרו מהתפוצצות מתחת לקילוחי בזלת. הגדול בגובים נמצא מול הר אודם, קוטרו כ-250 ועומקו 70 מטר.
ביער אודם, שהוא שמורת טבע, נמצאים מלבד האלון המצוי גם מיני עצים נוספים, כמו אלון התולע והלבנה הרפואי. על העצים מטפסים זלזלת הקנוקנות, היערה האיטלקית ואחרים ובאביב שפע פרחים בין העצים וביניהם סחלבים, אירוסים וצבעונים. בולטת ביניהם הרקפת היוונית, הצומחת מתוך השלג.
סלעי בזלת מכילים תחמוצות ברזל. בעת זרימת הלבה הנוזלית מסתדרות פרודות הברזל לפי הכיוון המגנטי של כדור הארץ. המגנטיות של כדור הארץ מתהפכת בקצב לא סדיר אחת למאות אלפי שנה. ההיפוך האחרון מלפני 780 אלף שנה השאיר חותמו בסלעים בדום בגולן, שם מגלה זאת המצפן. ליד קיבוץ מרום גולן ישנו אתר נקודתי, אתר המגנטיות הקדומה שבו יכול כל אחד לצפות בשגעון המצפן.
מפת ניווט יער אודם שוברת שיאים. זו מפת הניווט הצפונית מזרחית ביותר שיש לנו בישראל וגם הגבוהה ביותר, כ-1000 מטר מעל פני הים. נשבור גם אנו שיא ניווט לאורך, לרוחב ולגובה.
כל מחזור געשי בגולן התחיל בקילוחי לבה, שזרמו על פני השטח, התמצקו לבזלת ויצרו הר געש בצורת חרוט עם מדרונות מתונים כמו כיפת נשרים בקרבת גמלא. בחלק גדול מהרי הגעש המשיכה הפעילות בפליטת סקוריה (בזלת נקבובית בצבע אדום) וטוף, שיצרו חרוט אפר עם מדרונות תלולים. הר אודם בגובה 1187 מטר בצפון הגולן הוא אחד מאלה. שם ההר נובע מצבעו ומתרגום שמו הערבי תל אַחמַר, התל האדום. ראש ההר הוא חרוט האפר והשטח שסביבו, ועליו היער, הוא חרוט הבזלת. גילו של הר אודם כרבע מיליון שנה. הבזלת, הצעירה יחסית לא הספיקה להתבלות לקרקע, היא מאד טרשית, לא מתאימה לחקלאות ולפיכך השתלט עליה יער האלון המצוי. בתקופות קדומות ניסה האדם להתישב על בזלת זו ואת אבני הסיקול נמצא בגדרות הרבות הנמצאות עד היום בשטח. ההתישבות האחרונה על הר אודם היא במושב אודם על המדרון המערבי של ההר. במושב נמצא יער האיילים, שבו איילים מסוגים שונים והוא אתר ביקור נאה.
תופעה ייחודית ביער אודם היא הגובים הגעשיים (ג'וּבּה בערבית). אלה הם בורות בקרקע, בגודל משתנה, שנוצרו מהתפוצצות מתחת לקילוחי בזלת. הגדול בגובים נמצא מול הר אודם, קוטרו כ-250 ועומקו 70 מטר.
ביער אודם, שהוא שמורת טבע, נמצאים מלבד האלון המצוי גם מיני עצים נוספים, כמו אלון התולע והלבנה הרפואי. על העצים מטפסים זלזלת הקנוקנות, היערה האיטלקית ואחרים ובאביב שפע פרחים בין העצים וביניהם סחלבים, אירוסים וצבעונים. בולטת ביניהם הרקפת היוונית, הצומחת מתוך השלג.
סלעי בזלת מכילים תחמוצות ברזל. בעת זרימת הלבה הנוזלית מסתדרות פרודות הברזל לפי הכיוון המגנטי של כדור הארץ. המגנטיות של כדור הארץ מתהפכת בקצב לא סדיר אחת למאות אלפי שנה. ההיפוך האחרון מלפני 780 אלף שנה השאיר חותמו בסלעים בדום בגולן, שם מגלה זאת המצפן. ליד קיבוץ מרום גולן ישנו אתר נקודתי, אתר המגנטיות הקדומה שבו יכול כל אחד לצפות בשגעון המצפן.
מפת ניווט יער אודם שוברת שיאים. זו מפת הניווט הצפונית מזרחית ביותר שיש לנו בישראל וגם הגבוהה ביותר, כ-1000 מטר מעל פני הים. נשבור גם אנו שיא ניווט לאורך, לרוחב ולגובה.
לאחר מעשה
מפת יער אודם, וגם השטח כמובן, הציגה לנו נוף שונה מזה שהורגלנו בניווטינו עד כה. שטח היער כיום הוא חלקות קרקע פתוחות המוגבלות על ידי גדרות אבן ועליהן עצי אלון מצוי. נוף זה נוצר בידי האדם. בתקופה קדומה שלא זוהתה סופית (אולי ביזנטית), שבה גדל מספר תושבי הארץ נזקקו לתוספת שטחי קרקע לחקלאות. סביבת הר אודם היתה מכוסה יער אלונים רצוף, שקרקעיתו אבנית. המתיישבים בראו את השטח מעצים, את האבנים הגדולות ויצרו מהן את הגבולות בין החלקות. אבנים קטנות נשארו בשטחים הפנויים. בין הגדרות ראינו גם שרידי מבנים ששימשו למגורים. בצפון מערב היער )מחוץ למפה) נמצאת "העיר האבודה", חורבות כפר גדול שבו התגוררו, כנראה, המתיישבים במקום. במהלך השנים השתלטו האלונים מחדש על גדרות האבן ונוצר שטח ניווט ייחודי.