המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 5)

עד כה, בכל העבודה שתיארתי בכתבות הקודמות, עיקר המאמץ היה של כף יד ימין – הזזת העכבר והקלקה עליו בעת שרטוט הטופוגרפיה והכנת חומר הבסיס. די! לא עוד! באמצע חודש מרץ גמרתי את כל מה שאפשר לעשות במחשב, והגיע הזמן לאקשן – יציאה למיפוי בשטח!

למעשה, זה לא מובן מאליו. חומר הבסיס איכותי מאוד, ואפשר לייצר בעזרתו מפה לא רעה בלי לצאת מהבית אפילו פעם אחת. אבל אני לא מסתפק במפה "לא רעה". כנווט אני מכיר היטב את התסכול שבגילוי הבדלים משמעותיים בין המפה לשטח, הבדלים שבסופו של דבר פוגעים בהגינות ומכניסים אלמנט של מזל לתחרות. אז אני רוצה מפה טובה ומהימנה ככל האפשר, ולשם כך חייבים לצאת לשטח, ולעבור פיזית בכולו.

החלטתי מראש שאני לא משרטט בבית ואז בודק את השרטוט בשטח, אלא קודם ממפה בשטח, ורק לאחר מכן משרטט. זה חוסך עבודה פעמיים: יותר קל לשרטט אחרי שנמצאים בשטח ורואים את הדברים בעיניים, וגם השרטוט נכון על המכה הראשונה.

עוד החלטתי מראש שמיפוי השטח יהיה בתקן של מפות ניווט אופניים, מכמה סיבות חשובות:

א. נוחות קריאה בקנ"מ גדול – מפה מפושטת, שבילים בולטים וברורים.

ב. מכיוון שברוגיין התחנות ממוקמות בסמוך לשבילים, אין צורך במיפוי מפורט לצורך ניווט עדין.

ג. יש לי ניסיון במיפוי אופניים (כפר ורדים), ולעומת זאת אין סיכוי שאצליח/אספיק למפות בתקן אחר.

ד. לאחר הרוגיין אפשר יהיה "לפרק" את המפה ל-4 או 5 מפות ניווט אופניים חדשות.

חלק הארי במיפוי הוא של פרטי נוף אורכיים – בעיקר שבילים, שהם הדבר הכי חשוב במפת רוגיין, וגם קווי חשמל, גדרות בלתי עבירות וערוצי נחלים. את המיפוי הזה תכננתי לעשות כולו ברכיבה על אופניים. כך אספיק לעבור יותר קילומטרז' בכל גיחה, וגם אתרשם מעבירות השבילים לרכיבה, אשר לאחר מכן תתורגם לסימונים שונים במפה. זה השלב הראשון של המיפוי, אותו תכננתי לסיים עד סוף נובמבר, לפני שהחורף מתחיל.

על בסיס השלב הראשון אתכנן היכן "בגדול" ימוקמו התחנות (כל תחנה תסומן כאזור ברדיוס 100 מ', שבו אצטרך למצוא פרט נוף בולט ומעניין), ואז מגיע השלב השני של המיפוי, שיבוצע רגלית, ללא אופניים. קודם כל אמצא ואסמן בכל אזור מיועד תחנה נבחרת. לאחר מכן אמפה את סביבתה הקרובה באופן יסודי ואכניס את הפרטים הנקודתיים הבולטים: עצים מיוחדים, בורות ומערות, סלעים גדולים, מבנים, חורבות ופרטי נוף מלאכותיים. את השלב הזה תכננתי לסיים עד סוף ינואר.

השלב השלישי והאחרון נוגע לפרטי הנוף השטחיים: שדות, יערות ושטחים חצי פתוחים, אשר ימופו וישורטטו אחרונים, ללא יציאה ייעודית לשטח. את השלב הזה אני מתעתד לגמור עד סוף פברואר, לפחות 4 שבועות לפני הרוגיין עצמו.

תכנית העבודה היא לצאת לרכיבת מיפוי בכל הזדמנות אפשרית, שמבחינתי זה אומר בכל יום שישי בבוקר. בעצם לא בכל יום שישי, כי עד חודש יוני היו כל הזמן ניווטים ש"הפריעו" לי למפות, אבל מסוף השבוע שאחרי תחרות השליחים – כל יום שישי הוא פק"ל מיפוי, חוץ מאשר אם אני בחו"ל, או לפני הרוגיין לילה.

שטח המפה הכולל הוא 116 קמ"ר. מתוך שטח זה יש כבר 19 קמ"ר ממופים, שהם מפות חרובית (אופניים), משואה, תל עזקה ושריגים. את יתר ה-97 קמ"ר צריך למפות מאל"ף עד ת"ו. בהנחה שבכל רכיבת מיפוי אצליח לכסות שטח של כ-4 קמ"ר, אזדקק לכ-23-25 גיחות בסך הכל. עם ארבעה וחצי סופ"שים בממוצע לחודש, 5 וחצי חודשים (יוני-נובמבר) אמורים להספיק. לאחר מכן, בכל גיחה רגלית אנסה למפות 5-6 תחנות, כך שתוך כ-6-7 שבועות אשלים את השלב השני (טרם החלטתי כמה תחנות יהיו בשטח), וזה אמור להשאיר לי קצת זמן "ספייר" לעדכונים, תיקונים והשלמות.

שותפי למיפוי הם שניים: דני אחי שמוכן להצטרף אלי כאשר אינו עמוס או עייף במיוחד (לא קורה הרבה), ויוחאי שפי שהראה מוטיבציה ומחויבות גבוהה.

גיחת המיפוי הראשונה (וההיסטורית!) התקיימה ב-11/5, ביום שישי פנוי שהצלחתי איכשהו למצוא לפני סוף עונת הניווטים. היכן מתחילים? התלבטתי לא מעט, ולבסוף החלטתי להתחיל מהיכן שאני רוצה שכולם יתחילו – מנקודת הכינוס. נקודה זו סומנה מבחינתי במושב לוזית, המקום הכי מרכזי במפה. זה עדיין לא מתואם וסגור עם היישוב ועם המועצה האזורית, אבל אני מקווה מאוד שזה יסתדר, כי המקום הזה ממש מושלם ככינוס לרוגיין.

נותרו עוד סימני שאלה רבים: כמה שטח נספיק לכסות? מה השיטה היעילה לרכוב בתא שטח נתון (בעיית "הסוכן הנוסע")? כמה אמין ומעודכן חומר הבסיס? האם נצליח לזהות את כל השבילים בשטח? איזה שבילים לא ראויים למיפוי? מה עקרונות ההחלטה לגבי רוחב ועבירות השבילים?

דני ואני קמנו מוקדם בבוקר והדרמנו לכיוון לוזית. רציתי שנתחיל לרכוב בשעה 6:00, אבל קצת איחרנו ביציאה מהבית, והתחלנו רק ב-6:30. יצאנו מלוזית דרומה, לכיוון מערות לוזית, ופשוט רכבנו בשבילים שמצאנו, בגדול לפי תוכנית כללית שהכנתי ערב קודם, אבל עם הרבה מקום לספונטניות ולשיקול דעת. גילינו שהשבילים ברובם קלים לרכיבה (וכמובן לריצה), אך היו גם כמה יותר מאתגרים. מצאנו כמה סינגלים קטנים, והתעלמנו מכמה שנראו לי זניחים. גילינו שיש המון גדרות ושערי בקר בשטח. השערים יסומנו במפה, הגדרות לא. הבנו שהשטח מבודד ו"טבעי" למדי – יש אמנם שדות חקלאיים, אבל לא ראינו בן אדם אחד ב-3 שעות רכיבה, ולעומת זאת ראינו איילות וחיות בר אחרות. הצבע השולט הוא צהוב בהיר של עשבייה יבשה, עם נקודות ירוקות של שיחים ועצים פה ושם, וחום של אדמה. ניסינו לדמיין איך הכל יראה באביב – ירוק ופורח – אבל לא ממש הצלחנו. חום הקיץ, הקוצים והתאורה לא משאירים הרבה מקום לדמיון...

ההספק היה טוב – 24 ק"מ ב-3 שעות, וכמעט 4 קמ"ר. אבל... בגיחת המיפוי הבאה, שהתקיימה שלושה שבועות אחר כך, רק רצינו "להשלים" איזה שביל קטן שלא הספקנו לכסות בפעם הראשונה, והוא התפתח למערכת מסועפת של סינגלים ושבילונים, מהסוג ש"הזנחתי" בגיחה הקודמת והבנתי שטעיתי. אז מצד אחד שמחתי שהשטח יותר מורכב ומעניין ממה שכאילו יצא מהמיפוי הראשון, אבל מצד שני הסתבר שההספק בפועל נמוך מהמתוכנן.

בגיחות מיפוי נוספות הקדמנו בהדרגה את שעת היציאה, גם כדי להנות כמה שיותר מהשעות הנעימות, וגם כדי להספיק יותר לפני שמתחיל להיות חם באמת. היום הסטנדרט הוא שאת הזריחה אנחנו רואים ברכיבה, וזה אומר שמתעוררים בערך ב-4 לפנות בוקר, כשבחוץ חשוך לגמרי!

עד כתיבת שורות אלה בוצעו 8 גיחות מיפוי, כמפורט בטבלה:

מס' גיחה	תאריך	בן זוג	שם הגיחה	מרחק [ק"מ]	זמן [שעות]
1	11/5	דני	מערות לוזית	24	3
2	1/6	דני	מערות לוזית	19	3.25
3	8/6	-	כפר מנחם	30.5	2.75
4	15/6	יוחאי	לוזית	16	2.5
5	22/6	יוחאי	בין לוזית לעגור	27.5	4
6	29/6	יוחאי	בין שדות מיכה לעגור	24.5	2.75
7	13/7	יוחאי	מזבלת חרובית	26.5	3.5
8	17/7	-	עגור	30.5	3

והנה תיאור גרפי של ההספק עד כה: האזורים המקווקווים הם האזורים הממופים. יש עוד הרבה עבודה, אבל כבר עברנו כברת דרך.

הצ'ופצ'יק של הקומקום

מאת: זיו נוימן
בהמשך לכתבה בנושא ה LIDAR ובכלל מיפוי קווי גובה.

הלוגיקה העומדת מאחורי פענוח ענן הנקודות שכל אחת מהן מיוצגת באמצעות X,Y,Z והפיכתן לקווי גובה הוא לעיתים מבלבל, לעיתים מוזר ולעיתים לא מובן כלל. נקודת ההסתכלות במהלך עבודת המיפוי של בן אנוש (למרות שיש כאלה שאומרים לי שאני לא בנאדם) היא לא תמיד נקודת ההסתכלות של המחשב וכל זאת למרות שאני בטוח, כי המחשב לעולם איננו טועה, הרי כנווט וכממפה קשה לי לקבל את הלוגיקה של המעברים בין תחום העליה ותחום הירידה, מעברים שלא תמיד מסתדרים בראש, גם אם אני עושה את העבודה בהליכה. אז על אחת כמה וכמה כשנגיע לשלב הריצה!
"הלו, זה רדיו ? לצ'ופצ'יק של הקומקום !!!"

אנסה להסביר באמצעות דוגמאות מיער קדימה , שם הולכת ומסתיימת עבודת המיפוי שהפכה להנאה צרופה, הרפתקה בחקירת קווי הגובה ותחושה של יער שבדי (אם מנטרלים את הקוצים בגרביים, מורידים את החום המעיק והופכים בדמיון את השחורדיניות המקומיות לנווטות בלונדיניות).

דוגמה מספר אחת: האם זו כיפה, כיפה בתוך שקע, כיפה בתוך קו גובה שנמצא בתוך שקע?

התשובה:

שאלה נוספת: האם הספסלים(איקסים) נמצאים באותו מישור?

כנראה שכן, היות וקו הגובה החוצץ ביניהם הוא מעין קו אמצע שמצפון מזרח לו מתחילה עליה ומדרום מערב לו גם מתחילה עליה והוא עצמו סוגר על מעין שקע.

אבל מצד שני, הסימון של הצ'ופצ'יק אולי מטעה, היות ונקודת הייחוס של אותו קו האמצע יכולה להיות מיוחסת לאחד מהקווים משני צדדיו ואז התמונה משתנה. ???

דוגמא נוספת: נראה כי לפנינו 2 שלוחות הפונות זו אל זו, אבל למעשה הימנית(עם צמחיית הקרקע) הוא ערוץ והשמאלית שלוחה.אבל, בגלל הערוץ הצר לא נתאפשר לי להכניס צ'ופצ'יק ולכן קשה להבדיל במבט ראשון כי מדובר בשני פריטי נוף שונים (אפילו הפכים).

ניסיתי להכניס קו צורה להדגשת השלוחה (משמאל) אבל לא בטוח שאכן זה עשה את העבודה. בכל מקרה שוב אנחנו נתקלים בהיפוך מגמה של קווי הגובה והקושי של הממפה לתת ביטוי ברור מספיק לכוונת השטח.

הפתרון הטוב ביותר מבחינת הנווטים הוא לבדוק גם את קווי הגובה הסמוכים ולראות כי: מימין מגמת הירידה נמשכת (יש צ'ופצ'יק), משמאל הקו סוגר על עצמו לכדי כיפה.
המפה כבר כמעט מוכנה ואת ההתנסות בריצת יער לא משופע אבל שופע בקווי גובה (לא חכמה, כל קו מייצג הפרש של מטר אחד) תוכלו לעשות כבר בחודש ספטמבר הקרוב.
...
ובהטיה: זרבוביתי, זרבוביתך, זרבוביתנו.

המסע אל מרתון הרים 2013 (פרק 4)

מאת: נועם רביד

לאחר העתקת הטופוגרפיה לפורמט OCAD, נדרשתי "להלביש" על מפה שלדית זו תצלום לוויין איכותי, אשר יהווה, יחד עם קווי הגובה, חומר הבסיס לעבודת המיפוי והשרטוט. היכן מוצאים תצלומי לוויין איכותיים? יש מספר מקורות טובים באינטרנט, ולכל אחד יתרונות וחסרונות. תמונת הלוויין צריכה להיות עדכנית ככל האפשר, ברזולוציה טובה, עדיף שתצולם בקיץ (קונטרסט טוב יותר, וגם משקפת את המצב בעונה שבה מתבצע המיפוי), ורצוי שלא יהיו בה עיוותים רבים.

אבל לפני כן, לא יכולתי להתאפק והתחלתי לשרטט את החלקים הקלים – השטחים הממופים של חרובית, תל עזקה/שריגים ומשואה. את שתי המפות הראשונות קיבלתי מזיו מיידית, ואת המפה השלישית קיבלתי אחרי אליפות ישראל (כדי שלא אהיה פסול מתחרות שם). השיטה היא להשתמש במפות המוכנות כמו תמונה מתחת לנייר שקוף, ולהעתיק מתוכן את השבילים. הנה התוצאה באזור שריגים, למשל:

השבילים משורטטים בדיוק בתוואי מפת הניווט הרגלי, וסימולי הרוחב והעבירות מבוססים, בשלב זה, על הזיכרון שלי מהתחרות הארצית האחרונה. בעתיד יתכן שיעודכנו. את שרטוט פרטי הנוף הנקודתיים והמשטחים אני משאיר לשלב מאוחר הרבה יותר, בעוד מספר חודשים.

בדיעבד, היה נכון לחכות עם שלב העתקת המפות עד לאחרי השלב הבא, שיפורט מיד, אבל כאמור, לא יכולתי להתאפק.

נחזור להכנת מפת הבסיס. הורדתי קטעי תמונות לוין של השטח המיועד למיפוי, הדבקתי אותם לתמונה גדולה יותר, ואת התמונה הזו התאמתי למפת ה-OCAD: מסמנים מספר זוגות של נקודות על המפה ועל תמונת הלוויין, ואז בלחיצת כפתור מתבצעת ההתאמה, והתמונה נמתחת/מכווצת/מסובבת בדיוק למקום הנכון. חזרתי על התהליך הזה עם 12 תמונות "גדולות". זה מעט מלחיץ, כי נדרש דיוק רב, וטעות כאן משפיעה על התוצר הסופי. לפעמים ההתאמה לא היתה מספיק טובה, ונאלצתי לחזור עליה מספר פעמים עד שהייתי מרוצה. כך "ריצפתי" את כל שטח המפה בתמונות לוויין איכותיות ומתואמות. סוף סוף היתה לי מפת בסיס מוכנה לעבודה.

הנה כל תמונות הלוויין לאחר התאמתן למפה (ללא קווי הגובה):

הקטע המוגדל שלהלן הוא אותו הקטע המוגדל מהכתבות הקודמות, וניתן לראות את ההבדל ברזולוציה וברמט הפירוט בהשוואה לחומר הבסיס המקורי.

סיכום ביניים: לאחר כ-3 חודשים של עבודה לא מאומצת במיוחד, בערך באמצע חודש מרץ, השלמתי את כל מה שניתן לעשות מהמחשב בבית מבלי לצאת לשטח. שרטטתי קווי גובה, הרכבתי מפת בסיס איכותית מבוססת תצלומי לוויין, העתקתי את השבילים ממפות הניווט הקיימות. מעתה ואילך יתחיל החלק המעשי, הכיפי, האמיתי – מיפוי בשטח! על כך בכתבה הבאה.

נוער אליפות ואיפה אירופה

נתוני אליפויות אירופה האחרונות לנוער.
הנתונים מייצגים את התוצאה הטובה ביותר שהושגה באותה שנה.

בורגתה, תומרקין וספרינט

ממשיכים עם אימוני הספרינט של הקיץ.

כבר בכתבה הקודמת אמרתי שגם נווטים מתחילים יכולים לסיים בהצלחה ניווטי ספרינט היות והרמה הטכנית והידע הנצבר של טירונים בעולם הניווט מספק כשמדובר בשטחים אורבניים מוכרים לכולנו מחיי היום יום.

אבל, בכל זאת, לא משנה כמה מהירים אתם ברגליים, תמיד, נווט רב ניסיון יצליח לסיים את המסלול מהר יותר היות והוא מאבד בכל פעולה שהוא עושה במהלך הניווט פחות זמן. החל מאיתור משולש הזינוק, קיפול המפה, איתור מיקומו עליה ובשטח לכל אורך המסלול, ניקוב ויציאה לתחנה הבאה ועוד עשרות רבות של פעולות אותן הוא עושה הרבה יותר מהר. 

האימון הפעם עסק ב:

1. העלאת הכושר הגופני ( משימות במהלך המסלול כגון : תחנה 5 - 5 שכיבות סמיכה, תחנה 10 - 10 כפיפות בטן, ריצה מהירה בזיגזג דרך תעלת ניקוז, הקפת מגרש הכדורגל בתוך 90 שניות...). 

2. תרגול נקודות מהאימון הקודם.

3. ניווט מדויק: היו שני מסלולים שונים בחלק מהתחנות אבל בסמיכות גבוהה.

4. בדיקת אחוז הפסד זמן על מסלול ניווט באורך של 1 ק"מ: כל נווט מזנק למסלול של 1 ק"מ ומתמודד עם המסלול.

לאחר מנוחה קצרה יוצא שוב לאותו המסלול בדיוק ובודק בכמה שיפר את התוצאה - שיפור זה הוא הזמן שהנווט איבד בגלל פעולות טכניות הקשורות לניווט ואו טעויות ניווט, ואו שטף ניווט.

אז מה הקשר לתומרקין ?

גן הפסלים של תומרקין הוקם בבורגתה, לפני למעלה מ-10 שנים וכולל מגוון עצום של פסליו מהתקופות השונות של יצירתו.

הגן פרוש על פני מדשאה ענקית,ומקומות נוספים ברחבי בורגתה.

האטלייה של תומרקין נמצא במרכז המושב ומוקף גם הוא עשרות רבות של פסליו. חלק מהתחנות היו פסליו של תומרקין.

ספרינט - קצר ולעניין

מאת: זיו נוימן

ניווטי הספרינט הם תולדה של הניווט הקלאסי, תוצאה של רצון להביא את פעילות הניווט למדיה ומציאת פיתרון למחסור בקהל צופים וסיקור תקשורתי,  משול הדבר ל: "אם מוחמד לא יבוא להר יבוא ההר למוחמד". עם השנים התמסד סוג זה של ניווט והושם דגש על אופיה של המפה, כך שתאפשר לנווטים להבחין בבירור היכן מותר והיכן אסור לרוץ. הניווט הטכני הוא קל למדי וכמעט כל נווט מתחיל יכול להשלים את המסלול בזמן סביר.

אז היכן הכייף אתם שואלים ?

האפשרות לנווט כמעט בכל מקום, במיוחד אם אתה גר במדינה שבה השטחים האורבניים הולכים ותופשים מקום מרכזי הוא  עניין שאין להקל בו ראש, האפשרות לרוץ עם מפה ביד ולא משנה היכן, העיסוק בפעילות שיכולה לשמש פלטפורמה מצוינת לאימונים ולחשיפת ספורט הניווט לכל שכבות האוכלוסייה. אלמנט התחרות שבה כל שנייה יכולה להיות מכריעה וכל טעות קלה ( גם של שניות בודדות ) יכולה לעלות לכם בניצחון או הפסד, הדרישה לזריזות מחשבה ולמתן פתרון מהיר ונכון בזמן כל כך קצר, האתגר לכל אוהב חידות, הגילוי של פינות נסתרות שאף פעם לא התייחסתם אליהן, כל אלה הם שהופכים את ניווט הספרינט לאטרקטיבי כל כך.

מה האתגר ?

נכון, אלה שבאים לניווט על מנת לטייל בטבע ולהשלים את המסלול מבלי להתייחס למחוגי השעון אולי לא ייהנו כפי שהם נהנים בטבע, אבל, אלו שהתחרות היא בדמם יעשו הכל על מנת להפחית עוד שנייה ועוד שנייה כפי שעושים אצנים וספורטאים שמתחרים מול השעון. הליטוש לריצה מושלמת ולניווט חלק דורש אימונים וניסיון עשיר בסוג זה של תחרות והאתגר הוא כמובן יחסי ופונה יותר לאוכלוסיה שאוהבת ספורט ומחשבה לעומת כאלו שאוהבים ספורט מחשבה וטבע. מקבילה דומה בעולם השחמט הוא המשחק הקלאסי והרגוע לעומת משחקי ה"בליץ" או ה"בולט" שם אתה חייב לעשות את המהלך שלך בזמן קצר ביותר.

אז עד כאן ההקדמה... ועכשיו נעבור לתכליס ולסדרת האימונים שמתקיימת הקיץ בימי שלישי בערב.

אימון ראשון - עיקרון השטף

1. תמיד בדרככם לתחנה בידקו מהו הכיוון אליו אתם צריכים לצאת בדרככם לתחנה הבאה בתור, פעולה זו תחסוך לכם זמן רב.

2. כנסו לתחנה כך שפניכם בזמן הניקוב יהיו לכיוון היציאה ( A )

3. הקפת מכשול מימין או משמאל ? אל תבזבזו זמן במחשבות מיותרות וניתוחים מתמטיים, בחרו צד בצורה אינטואיטיבית ותתחילו להקיף, ההבדלים בד"כ לא כאלה גדולים.

4. בד"כ באזורים אורבניים מטופחים ( דשא ושבילים) ריצה על הקו הישר עדיפה וחוסכת מרחק רב. (D )

רפסודיה בוהמית - חלק שני

מאת: מודי בוכבינדר

המשך יום 4 – יום חמישי 31.5.2012

לאחר שעזבנו את המלון הראשון נסענו בכביש מתפתל לראש הר שעליו ניצב מגדל טלוויזיה בצורת חללית שמשמש כנראה גם כמלון. מזג האוויר לא כל כך האיר פנים, הראות הייתה לא טובה והיה די קר. לאחר שסיימנו את הסיבוב על הפסגה, חזרנו לאוטובוס ונסענו מעט במורד ההר. אז קיבלנו מפת ניווט שהובילה אותנו בירידה מההר אל העיר הקרובה. זה היה, לשם שינוי, ניווט ללא עליות. בגלל פציעתו של יואב לא הספיקו לשים לנו סרטי סימון והניווט היה "ניווט אמון" (אתה מאמין שהיית בתחנה). לנוכח מזג האוויר ומצב הרגליים החלטתי לעשות טיול ניווט ביער, לא לחפש תחנות, שבלאו הכי אינן מסומנות, אלא ליהנות מהיער ומהשקט וגם להזדהות וללמוד את המפה תוך כדי. הטיול ביער היה נפלא, לא היה אף אחד בסביבה (כולם חיפשו תחנות) ואני שוטטתי בנינוחות עד למטה. קצת אחרי שהגעתי, התקדרו השמיים והתחיל לרדת גשם. מצאתי פאב מקומי קטן ליד האוטובוס, ישבתי בחוץ מתחת לשמשיה, לגמתי בירה, אכלתי גלידה והתמכרתי לחיים הטובים. הנווטים הגיעו אחד אחד, מי רטוב יותר ומי פחות, לאחר שכולם החליפו בגדים והתארגנו, יצאנו לכיוון המלון השני. מאחר והמלון לא הגיש ארוחת ערב, עצרנו בעיירה סמוכה כדי לאכול. הגענו למלון בערך ב 21:30 כאשר כבר שרר כמעט חושך ואז זיו הודיע שהאוטובוס לא יכול להגיע למלון וצריך לסחוב את כל הציוד כ- 200 מטר במעלה שביל צר. אחרי שהשתכנענו שהוא לא עובד עלינו, נגררנו עם כל הציוד למלון, קיבלנו מפתחות והתפזרנו מיד לחדרים.

יום 5 – יום שישי 1.6.2012

לאחר שהשכמנו לארוחת הבוקר שהכילה, לשם שינוי, קצת ירקות, יצאנו להעביר את הבוקר בטיול. התוכנית המקורית קוצרה מעט אבל עדיין נותרו כעשרה קילומטר הליכה אל קשת סלע ענקית ומשם חזרה לאזור המלון. השמיים המשיכו להיות מעוננים אבל שמרנו על אופטימיות וקיווינו לטוב. הגענו לאזור הקשת שבו שוכן מלון שהיה סגור לפני תחילת העונה. שני העובדים הגיעו במין רכבל משאות קטן בדיוק בשעה 10 כדי לפתוח את השער (יש לזכור שאנחנו קרובים לגבול הגרמני). לאחר סיור מתחת לקשת ובסביבה, המשכנו בירידה לכוון הכפר הסמוך למלון. ארובות השמיים החליטו להיפתח וגשם ירד במשך קרוב לשעה, אומנם זה לא ניווט אבל עדיין קר מעצבן ורטוב. הגענו מעט רטובים לאותה מסעדה בה אכלנו בערב הקודם. הפעם האוכל היה על חשבוננו וכל אחד הזמין מה שהוא רצה. הדבר גרם לארוחת הצהריים להמשך כשעתיים, עד שכל אחד קיבל את מנתו ועד שסגרו חשבון עם כל אחד בנפרד. הגענו בחזרה למלון והיה לנו זמן קצר להתארגן ולצאת לתחרות האמתית הראשונה – ספרינט בעיר Decin.

בשבילי זו תחרות ראשונה בחו"ל, וגם אם אני לא מצפה להתברג בין המובילים, זה עדיין די מרגש. בדרך זיו ניסה להזכיר לנו את כל חוקי הספרינט, הסימנים המיוחדים, האזורים האסורים למעבר וכל יתר הפרטים. מקום הכינוס הוא אולם ספורט גדול עם מאות נווטים. הצ'כים, ובמיוחד הצ'כיות, מתלבשים ומתפשטים באולם כאילו הם לבד בעולם. קצת התביישתי לצלם אבל בהחלט הסתכלתי...

הגענו די מוקדם כדי לראות את המובילים המקומיים מזנקים למסלולים שלהם. לאחר קבלת כרטיס אלקטרוני, גם הוא חדש ושונה, יצאתי לעשות את מפת המודל הקטנה שקיבלנו. הלכתי לאט ובדקתי שאני מבין כל סימן על המפה. ניווט המודל הוריד אצלי משמעותית את הלחץ כי ראיתי שהעיר בסך הכול לא כל כך שונה מניווט בשטח בנוי אצלנו. הסתובבתי באזור הזינוק והסיום ולמדתי את הנהלים. היציאה לניווט נעשית על פי זמן האפס של הניווט. אם זמן האפס הוא 16:30 ואתה מזנק ב- 88 הרי שאתה צריך לזנק ב 17:58 בדיוק ולהיכנס לאזור הזינוק שתי דקות קודם לכן. בכניסה בודקים את שמך ואת הכרטיס האלקטרוני, לאחר מכן מאפסים את הכרטיס ובזינוק עצמו לא משתמשים בכרטיס האלקטרוני. בניווט הזה לא לקחתי את המצלמה בגלל האינטנסיביות של הניווט. שני ישראלים מזנקים דקה לפני ואני עוקב אחריהם ומנופף  לשלום. אני מתייצב לזינוק ויוצא לדרך לפי ההוראות. רץ כעשרה מטר לשולחן שעליו מונחות כל המפות לפי קטגוריות, לוקח את המפה הנכונה, עובר במעבר מקורה ופונה שמאלה ואני מתחת למשולש הזינוק – יצאתי לדרך. אחרי שלמדתי בערך חמש פעמים את הכיוונים אני מתארגן על המפה במהירות תוך כדי תנועה ורץ לתחנה הראשונה. מעט יותר משתי דקות לאחר היציאה אני מנקב את התחנה הראשונה שלי בתחרות בין-לאומית בחו"ל – רגע היסטורי. בחלק גדול מהתחנות יש בקרים, לעיתים הם די מוסתרים ורק כשאני מנקב את התחנה אני רואה פתאום מישהו צופה בי ממרחק מטר. אני עובר די מהר מתחנה לתחנה ללא בעיות מיוחדות, מעדיף, אם אפשר, לחזור מהתחנה באותה דרך בה נכנסתי אליה כדי להקל על ההתמצאות. בדרך אני מגיע לתחנה שאף אחד לא הצליח להסביר לי לפני הניווט את הסימן שלה (משהו כמו האות ח ) שמתבררת כקשת הצמודה לבניין. בשביל להגיע לחלק מהתחנות יש צורך לרדת ולעלות לא מעט מדרגות. הניווט זורם מצוין ואני מסיים ב -22 דקות. כמובן שתוצאה זאת לא מספיקה למקום טוב בקטגוריה, אבל מספיקה כדי לעבור כמה צ'כים. אני היחיד בקטגוריה שלי (H50) בקבוצה הישראלית אבל כול המסלולים קרובים באורכם, אני בסך הכול מרוצה גם ממצבי יחסית לישראלים האחרים. לאחר התארגנות קצרה באולם הספורט אני יוצא לצלם קצת נווטים אחרים ואפילו תופס כמה ישראלים מגיעים לנקודת הסיום (ראו תמונה). בניווט השתתפו כ- 800 נווטים. לאחר סיום הניווט אנחנו אוכלים ארוחת ערב במסעדה בכיכר המרכזית לא הרחק מהסיום וצופים בפרוק אתר הסיום.

בתום נסיעה לא ארוכה למלון אנחנו מגיעים די מאוחר, הדרך המוכרת למלון ללא החפצים נראית הרבה יותר קצרה מאתמול. פיפי ולישון.

יום 6 – יום שבת 2.6.2012

היום בפעם הראשונה יש לנו בוקר חופשי. מאחר והיציאה לניווט הארוך של אליפות צ'כיה מתוכננת לשעה 10 לא היה טעם למלא את הבוקר באיזו שהיא פעילות. כמובן שעם הקוצים שלי בתחת אני על הרגליים די מוקדם ומשוטט קצת בכפר, או יותר נכון באוסף של כמה בתים, שהמלון שוכן בתוכו. בבוקר מתפרסמת רשימת הזינוקים ואני מזנק ראשון בין הישראלים, רק 10 דקות אחרי שעת האפס – בשעה 12:10. אנחנו יוצאים בזמן, מרחק של כ- 45 דקות נסיעה מהמלון. באתר יש המון אנשים, בניווט משתתפים כ- 1400 איש והוא הניווט הגדול ביותר בצ'כיה השנה.  הקבוצה הישראלית בונה שני אוהלים קטנים שמישהו הביא ואפילו תולה דגל ישראל לתפארת. מזג האוויר הנעים מקטין את חשיבות האוהל אבל זה נחמד שיש מקום לרכז את הציוד. מסביב יש דוכני מכירה רבים לציוד ספורט ואוכל שמגמדים את התחרויות הגדולות בארץ. אין אפשרות לראות את המפה לפני הניווט (כמובן שאין גם מסלול עממי) ואפשר רק לקחת את תיאור התחנות. המסלול שלי יותר ארוך מרוב התחרויות בארץ (5.7 קילומטר). בגלל הזינוק המוקדם, אני מרשה לעצמי לעשות רק חלק מהמודל, ששוב מארגן אותי קצת יותר טוב בשטח. הניווט היום מציע אלמנט שלא היה עד עכשיו באימונים – ביצות. חלק גדול מהנווטים המקומיים רצים עם נעליים עם עוקצים (ספייקים). אני עולה לזינוק, רואה את הראשונים מזנקים ויוצא לדרך. כשאני מסתכל על המפה אני מגלה להפתעתי שאין עליה תיאור ומספרי תחנות. למזלי שמרתי את הפתק שלקחתי ואני דוחף אותו למצלמה כדי שלא יירטב. החלק הראשון הולך בצורה די חלקה, הצ'כים חוצים את קטעי היער היותר קשים במהירות כמו סכין לוהטת בחמאה, אני נאבק ברוב המקרים להצליח לשמור על קצב הליכה מהיר (אולי יותר כמו כף בחומוס אם לשאול דימוי מהסביבה שלנו..). אני מעדיף את הדרכים היותר ארוכות המאפשרות תקיפה טובה של הנקודה על חיתוכים בשטח. לקראת השליש מגיעים לנקודת מעבר החובה – מעבר מים צר מתחת למסילת רכבת. הרכבת עוברת דקה לפני שאני מגיע ולצערי אני לא מספיק לצלם. מעבר המים כמעט ברוחב הכתפיים שלי ואני מקווה שכל הנווטים מגיעים מאותו כיוון כדי שלא אפגש פנים אל פנים עם צ'כי להוט להתקדם. בתחתית המעבר זורמים מים. בשלב הזה, כאשר הרגליים עדיין יבשות, אני משתמש בהליכת ברווז משני צדי המעבר כדי לא להרטיב את הרגליים. בצד השני אני מוצא ביצה לא קטנה שמאפשרת בקושי מעקף מסביב.  המשך הניווט כבר פחות טוב (מצב הרגלים והראש אחרי השבוע כבר לא בשיא) אני מאבד קצת את הדרך, יוצא כיוון לא נכון מתחנה אחת אבל מצליח לחזור לעצמי ולסיים את המסלול בלי פסילה ואפילו לעבור כמה צ'כים – הידד. כשאני חוזר למאהל הישראלי אני מגלה שהוקם אוהל גדול לתפארת שנקנה עבור מועדון יזרעאל בארץ ובו אפשר לעמוד ולהתארגן בנוחיות. אחרי הניווט יש שעה ארוכה לחכות לכל מי שזינק אחרי ואני מנצל את הזמן לארוחת צהריים (נקניקיה גדולה ובירה וקצת פסטה בצד) , קניית מחזיק לתיאור תחנות והסתובבות בין הדוכנים. בסיום, אנחנו מתארגנים לתזוזה, עוצרים בדרך לארוחת הערב ומגיעים בשעה סבירה למלון. את המקלחת אני דוחה עד שיחזרו המים החמים. בשעת ערב לא יותר מדי מאוחרת אני צונח לישון...

יום 7 – יום ראשון 3.6.2012

ביום האחרון בצ'כיה אני מתעורר כרגיל מוקדם, השמש זורחת בערך ב 4:30 בכל בוקר. צריך לארגן את כל הדברים במזוודה ולעשות check out  מיד לאחר ארוחת הבוקר שהוקדמה במיוחד בשבילנו. בסביבות שעה 9 אנחנו מתייצבים באזור הזינוק למסלול הבינוני של אליפות צ'כיה שמתקיים באותו שטח של הניווט שהיה אתמול. הפעם יש לי קצת יותר זמן להסתובב לפני הזינוק ואני מנסה להתרגל למחזיק התחנות החדש. כבר בדרך מהשביל לזינוק עצמו צריך לעקוף שלוליות ולהשתדל להשאיר את הנעליים יבשות. אני מזנק וכרגיל החלק הראשון הרבה יותר טוב כך שאני קצת מוותר לעצמי ומניח שאצליח להגיע לתחנה בלי נקודת תקיפה מדויקת וכמובן נענש על כך. דווקא בחלק האחרון של הניווט שיום קודם לא הצלחתי למצוא בו את ידי ורגלי מרוב קווי גובה, סלעים, אזורי יער שונים ופרטים נוספים, אני מצליח, בעזרת שימוש מסיבי בזכוכית מגדלת, להסתדר יותר טוב. עדיין מסיים אחרון (למרות שלא רחוק מכמה צ'כים אחרים). העיקר שסיימתי בלי לפסול. הישראלים חוזרים אחד אחד, האוהל החדש והגדול מציע חוויית התכנסות והתארגנות משופרת וגם ארוחת הצהריים טובה כרגיל. לקראת שעה 14 אנחנו חותכים לאוטובוס, כל אחד מארגן את החפצים לנסיעה הביתה וקדימה לפראג. בדרך אנחנו עוצרים בעיירה בשם מלניק לקפה וסיור במבצר המקומי. ביום ראשון אחר הצהריים היא די עזובה. אנחנו מגיעים בשעות אחר הצהריים לפראג ומקבלים כמה שעות חופשיות להסתובב. אני מספיק ללכת דרך העיר העתיקה לגשר המפורסם, לאכול עוד אחת מהנקניקיות המצוינות של צ'כיה ולהסתכל קצת בחלונות הראווה המרהיבים. בשעת ערב, כאשר הרגליים כבר מפסיקות לסחוב, אוסף אותנו האוטובוס ולוקח אותנו לשדה התעופה לטיסת הלילה לארץ. אני מספיק לקנות בקבוק של בחרובקה  שהוא המשקה הלאומי של צ'כיה לפני שאני עולה על המטוס, נרדם ומתעורר לקראת הנחיתה בארץ.

תם ונשלם מסע התענוגות לארץ הניווטים, היו שלום ותודה על הדגים (והניווטים)

רפסודיה בוהמית - חלק ראשון

מאת: מודי בוכבינדר

מחנה ניווטים בצ'כיה 2012

בבוקר יום שני השכמנו עם שחר לשדה התעופה, כמו בדרך כלל, הצפונים היו צריכים לקום קצת יותר מוקדם. למרות זאת התייצבו כולם בשעה היעודה ומעט אחרי שש בבוקר המראנו לפראג.

הקבוצה מנתה כ 35 איש והייתה מאוד מגוונת, נשים לצד גברים, צעירים (צעירת המשתתפות הייתה נעה ברבינג בת 9) ומשתתפים בקטגורית ה 65. היו מספר אנשים מובילים בקטגוריות שלהם בארץ ואחרים שסתם נהנים להשתתף בניווטים.

בפראג חיכה לנו האוטובוס והנהג, העמסנו את מטלטלינו ונסענו למלון. שמחנו לגלות שבאוטובוס יש חיבור אינטרנט וכל אחד שלף את המכשיר האלקטרוני החביב עליו, טלפון חכם, laptop או טאבלט, ובדק את החיבור. הדרך למלון לקחה יותר משעה של נסיעה בכבישים די צרים ובתוך כפרים צ'כים. בכלל כמעט לא ראינו כבישים מהירים בטיול, אם בגלל שאין הרבה כאלו במדינה ואולי בגלל האזורים שבהם הסתובבנו.

המלון שכן בתוך כפר קטן שהכיל סופרמרקט וכמה חנויות והיה קרוב מאוד לאגם יפהפה.

כולם קיבלו את המפתחות ומיד ירדנו לבדוק את ארוחת הצהריים. כל הארוחות מלוות בבירה שהיא יותר זולה מקולה וטעימה מאוד, בשביל לקבל מים צריך כנראה לדבר צ'כית.

לפני מנוחת הצהריים כולם קיבלו מזיו את מפת אימון הסקור הראשון כדי שנוכל להתכונן. המפה כללה 30 נקודות וחשבתי בהתחלה שניתן לאסוף את כל הנקודות בשעתיים. האוטובוס עצר בחנייה לאורך הכביש וירדנו לתוך היער להתחלת הנווט. עוד בארץ החלטתי לנווט עם מצלמה ולעצור מדי פעם לצילומים, ביציאה חגרתי את המצלמה וקיוויתי לטוב. זמן הצילומים היה כל מה שהפריד ביני לבין הניצחון בכל הניווטים (או לפחות היה תרוץ טוב). התחנות היו סרטי סימון עם מספר התחנה. מהר מאוד הבנתי שלא כל מה שנראה בחדר המלון קל הוא באמת כזה בשטח. מצוקי אבן חול גבוהים ויער צפוף הקשו מאוד על התנועה ומציאת התחנות. כמו כן גיליתי ששני קווי גובה שבארץ לא עושים מהם יותר מדי ענין יכולים לייצג מצוק לא קטן שלפעמים צריך לתפור מספר פעמים עד שמוצאים את התחנה. חלק מהמצוקים שבהם עברתי היו קצת מפחידים, במיוחד אם זוכרים שבארץ יש מאות נווטים בשטח, מערכת רפואת חירום הטובה בעולם ואפילו חיל אויר מוכן לצאת לעזור לך, אבל בצ'כיה אנחנו בסך הכול כשלושים איש עם אוטובוס צמוד. לקראת סיום הזמן שנקבע, חתכתי לכיוון האוטובוס ולפי מיטב זכרוני איש לא אסף את כל הנקודות. הניווט עצמו היה חוויה של נופים וצמחיה שאין לנו בארץ, גם אם אפשר למצוא מצוק או שניים בנגב שלנו הם די שונים מאלו של צ'כיה.

חזרנו לארוחת ערב מוקדמת שלאחריה חלק יצאו לקרוע את העיר (השמועות סיפרו על שטרודל אלוהי), חלק ישבו בנחת בלובי והיתר פשוט הלכו לישון.

יום 2 – יום שלישי 29.5.2012

לאחר ארוחת בוקר שהפעם הייתה בהגשה עצמית וכללה סוגים רבים של נקניקים וגבינות צהובות אבל שום ירקות, יצאנו בהליכה מהמלון לאזור הניווט. את המפות קיבלנו מראש מזיו ובשטח היו מנסרות ללא מספרים. לאחר כחצי שעה של הליכה נינוחה (עד כמה שנווטים מסוגלים ללכת בנינוחות) וכמה דקות של טיפוס תלול הגענו לנקודת הזינוק. זיו חילק את המשתתפים למספר קטגוריות והתאים אותן לאנשים. השטח היה די דומה לאתמול אם כי כלל הרבה יותר קווי גובה, יער יותר צפוף ושטח נרחב בהרבה. לאחר הפקת הלקחים מאתמול ההתחלה שלי הייתה הרבה יותר טובה אבל אי שם לקראת החצי איבדתי אחיזה עם השטח והתברברתי. גם כאן חתכתי באיזה שהוא שלב לסיום כדי לעמוד בזמן אבל יצאתי בהרגשה שעם טיפה יותר ריכוז הייתי יכול לסיים בהצלחה את המסלול. בסיום צעדנו חזרה אל המלון לארוחת צהריים (עם בירה כמובן) ומנוחה.

אחר הצהריים יצאנו לניווט על מפה ללא שבילים ואזורי כריתת יער. בפועל אזורים לבנים במפה יכולים להיות באמת יער או אולי אזור כרות. אזורים ירוקים קשים למעבר, והיו רבים כאלו, סומנו כרגיל. הלכנו ביחד כמה מאות מטרים לנקודת הזינוק ובגלל מגוון המסלולים עשינו זינוק המוני (עד כמה שמספר כזה של אנשים מתאים למילה המוני). השטח היה עם הרבה פחות קווי גובה מאשר בבוקר אבל כרגיל עשיר במצוקים קטנים ושטחי יער מסוגים שונים. מאחר ואין מצבות יותר קשה לנחש את מיקום הדרכים. הקפדתי מאוד על הכיוונים ונקודות התקיפה היותר ברורות של התחנות. את המצוקים קשה לראות מרחוק בגלל היער המקיף אותם. זה הזכיר קצת צלילה בים בה הראות מוגבלת במקרה הטוב לכמה עשרות מטרים ואובייקטים מתגלים לאט לאט מתוך הכחול, כך גם כאן, המצוקים מתגלים לאט לאט כשמתקרבים מתוך היער. כרגיל המשכתי לצלם תוך כדי הניווט. החבר'ה, שבהתחלה לא הבינו מה אני רוצה מהם כשצילמתי, התחילו לעצור ברצון לתצלום ואפילו לבקש להצטלם. כנראה שזה די נחמד לראות את עצמך באמצע ניווט בצ'כיה ולהראות למשפחה ולחברים. הפעם הלך לי לא רע והצלחתי לסיים את הניווט עם כל התחנות בזמן סביר (בשבילי) ולחזור לנקודת הסיום. חזרנו למלון לארוחת הערב הרגילה ולסיור הרגיל בעיר. על שפת האגם צילמו סרט פרסומת, כנראה לאתרי התיירות של צ'כיה, עם צוות הפקה די מרשים והיה די מגניב להסתכל. לאחר שני ניווטים ביום אחד הרגשתי יפה את הרגליים.

יום 3 – יום רביעי 30.5.2012

האטרקציה המרכזית של היום היה ניווט שמתחיל, ובעיקר מסתיים, בפאב מקומי. ירדנו ליד הפאב שהיה בעצם צריף לא גדול שנפתח במיוחד בשבילנו. השארנו את הציוד ופתחנו בצעידה לכיוון הזינוק. המסלול היה לא קל וכלל טיפוס מרובה (360 מטר על 4.0 קילומטר במסלול שלי), אבל הניסיון המצטבר התחיל להצדיק את עצמו והצלחתי להשלים את המסלול בלי יותר מדי ברבורים. המחשבה על הפאב בסיום נטעה בי כוחות נוספים לסיים בזמן כדי שאוכל לנצל  את המוסד. בדרך לתחנה 100 שהייתה קלה למציאה נתקלתי בשדה סירפדים ללא מעקף סביר ופשוט עברתי דרכו (כמו רבים אחרים). לאחר מכן הייתה תחושה של נימול ברגליים במשך כמה שעות. בשעה טובה הגעתי לסיום המיוחל בפאב והזמנתי קולה – אני צוחק, כמובן שהזמנתי בירה מצוינת. לאחר החזרה למלון, המקלחת וארוחת צהריים יצאנו לטיול של אחר הצהריים. ראשית הגענו לאתר נפלא של מספר עמודי אבן חול ענקיים וגבוהים אליהם ניתן לטפס במדרגות וסולמות ולהשקיף על הסביבה. למרות שהטיול היה כרוך במעט עליות, כולנו החזקנו מעמד. לאחר מכן המשכנו לשיעור טיפוס על צוקים וגלישה בחבלים. למרות שנראה שלאף אחד אין כוח, ההדגמה הכניסה בנו כוחות חדשים. אנשים רבים ניסו את כוחם בטיפוס צוקים ונאחזו בכל כוחם בחורים זעירים בסלע כדי לטפס. לאחר שמצליחים לעלות בקושי אפשר לגלוש בכיף למטה. חלק מהאנשים העדיפו לותר על הקטע הקשה של הטיפוס, לעלות מסביב ורק לעשות את הגלישה. חלק אחר נהנה לצלם.

בסיום מיהרנו למלון כדי להספיק להרצאת מארגן הטיול הצ'כי – ראדק - שהוא חבר נבחרת צ'כיה לשעבר ומאמן הנבחרת בהווה. לאחר ארוחת ערב זריזה התכנסנו ושמענו הרצאה מעניינת שסקרה את מצב הניווט בצ'כיה  כ- 8000 נווטים על 10 מיליון איש (לקנא). ומספר גדול של תחרויות ואירועים. לאחר מכן ראינו מספר דוגמאות למפות ודנו בבחירות הצירים האפשריות. לאחר ההרצאה עוד הספיק הזמן לטיול פרידה מהאגם.

יום 4 – יום חמישי 31.5.2012

בבוקר זה יצאנו לאימון  שאני עדיין לא עשיתי כמוהו – ניווט ללא מצפן על מפה לא מוצפנת. הניווט היה בלולאות כאשר מנקודת ההתחלה יוצאות ארבע לולאות שונות בכיוונים שונים. כל אחד עושה את הלולאה שלו וכשהוא חוזר לנקודת המרכז הוא לוקח מפה של לולאה נוספת. כבר במלון קיבל כל אחד פתק עם סדר הלולאות שלו כך שלא כולם יעשו את הלולאות באותו סדר ובכל רגע נתון יהיו אנשים בכל הלולאות. לאחר צעידה של כרבע שעה מהכביש התארגנו ליציאה, כל אחד קיבל מפה עם הלולאה הראשונה שהוקצתה לו ויצאנו לדרך. המפה הייתה בקנה מידה של 5000 ומאוד מדויקת. כמובן שהסתבכתי עם הנקודה הראשונה ולקח לי קצת זמן להתארגן על הכיוונים וגם על קנה המידה השונה. לאחר שהתאפסתי הניווט זרם לא רע. לאחר שסיימתי שלוש  לולאות הסתבר שאין מפות זמינות של הלולאה הרביעית. ישבתי וחיכיתי כמה דקות למישהו שיחזור עם מפת הלולאה החסרה. הסתבר שזו אכן הייתה לולאה יותר קשה מהאחרות ולכן לקח לאנשים הרבה זמן להחזיר את המפה.  הניווט היה באזור עם כמה מצוקים גדולים במיוחד ובאחד המקרים ירדנו בנקיק של עשרות מטרים מראש המצוק לחלקו התחתון. בסופו של דבר השלמתי גם את הלולאה האחרונה למעט הנקודה האחרונה שעליה דילגתי כדי להגיע בזמן הסיום. כאשר הגעתי לסיום התברר שיואב נפצע בקרסול והצליח להגיע בכוחות עצמו לנקודת האמצע. המומחים לעניין קשרו לו תחבושת לוחצת על הנעל והתחלנו לסחוב אותו בתורות לכיוון האוטובוס (ראו תמונה). למזלנו זה לא היה יותר מדי רחוק. יואב (וגם הסוחבים וכל היתר) שמרו על מצב רוח טוב ובמהרה הגענו לאוטובוס. לאחר ההגעה למלון קיבלנו זמן קצר להתקלח, לאכול ארוחת צהריים ולעשות check out מהמלון.

עלינו על האוטובוס (חוץ מיואב שנסע עם ראדק לבדיקה בבית חולים) עם כל מטלטלינו והמשכנו לחצי השני של הטיול – עליו יסופר בחלק השני של הבלוג.

כמקובל בימים אלו הטיול היה עתיר טכנולוגיה. אנשים רבים צילמו תמונות, עדכנו בפייסבוק ובכלל שמרו על קשר עם הנשארים בבית.

ריכזתי כאן את אוספי הצילומים שמצאתי, אם שכחתי מישהו, אנא, עדכנו אותי ואוסיף לינק בחלק השני.

האלבום שלי כולל הערות ומיקומי GPS  לחלק מהתמונות 

האלבום של ליסה משלי 

האלבום של אהוד דפני 

האלבום של דליה רביד

 תמונות של שאול ויסמן

המשך יגיע בקרוב