על המפה - תל גובל

מאת: מיכה נצר

תל גוֹבֵל נמצא על גבעה ברום 265 מטר בשוליים המזרחיים של הרי נצרת, כקילומטר מצפון מערב לבית קשת, כחמישה קילומטרים מצפון להר תבור. אפשר לאתר את המקום במפת ניווט בית קשת משנת 1997. השם העברי של התל נגזר מהשם הערבי חירבת אום ג'ביל. התל מזוהה עם מקומה של העיר אַזנוֹת תבור בנחלת שבט נפתלי. כחמישה ק"מ ממערב להר תבור נמצא הכפר איכסל השומר על השם כסולות, או כִּסלות תבור בנחלת שבט יששכר. נחלות שני שבטים אלה גובלות באזור זה עם נחלת שבט זבולון. שלושה שבטים אלה הוכחו עצמם בקרב עם יבין מלך חצור וסיסרא שר צבאו, כפי שנאמר בשירת דבורה (שופטים פרק ה): "... יששכר בעמק שוּלח ברגליו ... זבולון עַם חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה". על תל גובל נמצאו ממצאים מתקופת התנחלות בני ישראל בארץ לפני 3300 שנה.

אִזֵן (א קמוצה) בעברית מקראית פרושו חגורה לנשיאת נשק. כֶּסֶל הוא מותן. לפיכך אם נביט על ראש התבור מדרום מזרח נראה את המותניים משמאלו ואת החגורה מימינו.

משני עברי התל יורדים מזרחה שני נחלים, נחל אזנות מדרום מנציח את השם המקראי  ונחל השִבעה מצפון מנציח את שבעת חללי הקרב שהיה כאן בשנת תש"ח בין כוחות ההגנה לבין כנופיה ערבית.

עוד על האזור תמצאו בכתבה על בית קשת מלפני 11 חודש.

על המפה - יער אודם (האדם בגולן)

מאת: מיכה נצר

בראשית התפשטותו של האדם מאפריקה על פני כדור הארץ הגיע בשלבים הראשונים גם אל הגולן. האתר הקדום ביותר נמצא ליד גשר בנות יעקב וגילו כמיליון שנה. מאז לא חדל הגולן להיות מקום ישוב לבני אדם. מספר אתרים בולטים יוזכרו להלן. ליד ברכת רם בצפון הגולן נמצא אתר בן 230 אלף שנה. אתר זה נמצא על שכבת בזלת אחת והוא כוסה בזלת שקלחה מעליו. גלגל רפאים הוא מתחם בעל ארבעה מעגלי אבן ובמרכזו גל אבנים מעל קבר. השערות למטרתו הן מתחם קבר חשוב, אתר פולחן, או תצפית אסטרונומית. גילו נאמד ב-5000 שנה.

דולמנים, קברים בצורת שולחן אבן בני 4500 שנה בערך, פזורים ברחבי הגולן. ריכוז דולמנים גדול נמצא ליד גמלא.

לפני 2000 שנה התנחל בגולן חצי שבט המנשה. אז "גולן" היה שם עיר בבשן. האזור היה אסם תבואה של הארץ. אזור זה היה במאבק שליטה בין מלכות ישראל וארם. באחד הקרבות נהרג אחאב מלך ישראל. מתקופה זו נמצאו שרידים בודדים לרגלי הגולן. בסוף ימי בית שני היה הגולן אזור התישבות יהודית. בפרוץ המרד הגדול ברומאים בוצרה העיר גמלא כמעוז ראשי בגולן. גמלא נפלה רק בהסתערות שניה של הרומאים. בתקופות המשנה והתלמוד (רומית ביזנטית) היו בגולן ישובים יהודיים רבים ומעידים על כך שרידים רבים של בתי כנסת. בתקופה זו הפך הגולן להיות שם של אזור. בכיבוש הארץ על ידי הערבים לפני 1400 שנה הפך הגולן לחבל ספר עם ישוב דליל. במאה ה-19, תחת שלטון התורכים, התחדש הישוב בגולן על ידי דרוזים, תורכמנים וצ'רקסים. עם חידוש הישוב היהודי בעליה בראשונה לפני 130 שנה רכש הברון רוטשילד שטחי קרקע בגולן, אזור שנקרא "החורן", והקים בו ארבע מושבות, שננטשו מסיבות כלכליות ובטחוניות. בני-יהודה, שמה של אחת ממושבות החורן, הונצח הישוב בני-יהודה בדרום הגולן תחת שלטון ישראל.

הניווט הראשון של אלישבע

מאת: אורי אס-קורלנדר

כבר באמצע השבוע, כשהתברר שאני מבלה את יום שישי רק עם אלישבע הקטנה (5 ח' וחצי), שמתי עין על הניווט ברכסים. בדיוק גיליתי כמה נוח לי איתה (ולה איתי?) במנשא הכיס, זה ממש קרוב הביתה לחיפה, ויאפשר לי לנווט ולה – לטייל... בדרך צצו בעיות מינהלה והורות שונות, כשהתחזית לגשם מאיימת יותר מכל. את חמישי בערב ושישי בבוקר ביליתי עם עין אחת פקוחה על מכ"ם הגשם (למדתי מנועם רביד, תודה), וגם אחרי שיצאתי מהבית אישתי המשיכה לעדכן על מצב העננים.

בשמונה הכל נראה נהדר, אבל בשמונה וחצי צץ ענן שחור גדול, שאפשר היה לראות אפילו מהכרמל, לא רק מהמחשב. המשכתי לנסוע, בזמן שאלישבע נרדמה, וסיפרתי לעצמי שמקסימום נחכה באוטו שהגשם יגמר... במקום להקיץ אחרי 20 דקות, כרגיל, אלישבע ישנה שעה פלוס, נהנית מתשומת הלב של אבא שנמנם לידה באוטו והחזיר מוצץ כשצריך, ובינתיים התברר שהעננים נעלמים מבלי להוריד גשם, כנראה בגלל השמש המחממת. כשהיא התעוררה חגרתי את הרצועה הארוכה של המנשא, הכנסתי אותה פנימה – עם הגב אליי, והלכתי לרישום. תיאמתי מראש עם רוני את "המקרה המיוחד" שלי במייל, למרות שבלאו הכי הייתי מתקבל בסבר פנים יפות; רשמתי את אלישבע לניווט (חבל לדפוק את התוצאות במקומית...) ויצאנו לדרך.

בתיק היו לי מעיל ומטרייה (למקרה גשם), ציוד החיתולים ההכרחי, בגדים להחלפה בשבילה, חלב בשבילה וגם גזייה ומים בשביל לחמם לה את החלב. זה, בנוסף לתינוקת של שבעה קילוגרם, טפו-טפו-טפו. לקח לי כמה דקות להתאפס על השביל שיוצא מקרחת היער של הזינוק, והתפתלנו בשביל המסומן אל תחנה 1. עד שהגענו אל סבך רציני בדרך, כבר הזעתי בטריקו ארוכת השרוולים ובמכנסיים חסיני הקוצים שלי, וממש שקלתי לוותר. "מה עבר לך בראש?", "כל המפה ירוק כהה..." ועוד אמירות מסוג זה חלפו בראשי כשהחלטתי לנסות ולהמשיך בשביל לפחות לתחנה 1. שתיים-שלוש תחנות, ונחזור הביתה.

עד שהגענו לתחנה 1, ניסיתי להרוויח מהקצב האיטי לפחות את קריאת המפה באופן סדיר. אני לא יכול להגיד שזיהיתי את כל הקרחות בסבך, אבל מצד שני – אני גם לא אמור. בעצם, זה היה תרגיל בהפשטת מפה, הפוך על הפוך: אתה רואה את כל הפרטים אם תרצה ואם לא, אבל כדאי שתתעלם מהם, כי הם בעצם לא נחוצים לך. עשר ועשרים על השעון, גררתי את אלישבע שלוש שעות וחצי מהארוחה האחרונה, והיא היתה כבר עצבנית. אחרי שניקבתי, חילצתי בקושי את הגזיה מהתיק, תוך שאני כמעט מפיל את אלישבע מהמינשא ומפזר חפצים שונים, והעמדתי מים לחימום הבקבוק.

לא יכולתי להתעלם מהסיטואציה המוזרה במקצת: נווטים חולפים בריצה ובהליכה, מזרחה ומערבה, ואני יושב על השביל, עם בקבוק ביד ותינוקת בחיקי, מחליף תנוחה בשביל להסתיר לאלישבע את השמש. בכל זאת, זה לא הדנונה והתפוח שנתתי לאחותה הגדולה בניווטים כאלה; היה בזה משהו מאוד ביתי – בלב הסבך, עם העמק מאחוריי.

כשאלישבע סיימה, ארזתי בקושי את מה שפיזרתי, והמשכנו לצעוד בדרך. בהתחלה עוד לא ידעתי לאן נגיע, אבל אחרי שניקבתי את 3, החלטתי לוותר על 5 ו-6 הרחוקות, ולקחת את 7-8-9-10 בדרך חזרה לסיום. הירידה מארבע אל הוואדי, בחיתוך לשבע, איפשרה לי ניווט ממש עדין, בין הסבכים בדרך למטה. אפשר לראות על המסלול שזיגזגנו בין הירוק-כהה, ירדנו מדרגות סלע, עד השביל שביער. כאן כבר היה לי יותר ביטחון עצמי, אבל עדיין היו רגעים מפחידים מאוד, על משטחי סלע חלקלקים מגשם, עם קוצים חדים וילדה ישנה במינשא. ניזהרתי מאוד, ובעיקר הלכתי לאט.

גם בקצב צב, כמו כשאני רץ (גם כן ריצה...) היה לי קשה בהתחלה להתאפס על המיקום המדויק שלי בשביל... גם אחרי שהזדהיתי שם, התברברתי קצת בדרך לשבע, אבל דווקא בגלל הקצב האיטי התאפסתי מהר. משם הכל עבר בניחותא אל הסיום. "אל תרוץ, אל תרוץ", קראו לעברי בחרדה כשרצתי מ-100 אל הסיום. "תשים לה כובע" התחננה-דרשה סבתא רוני דה-קוסטה-בק. עוזי שוויצר היה גאה בי, כמו שלא היה (ולא יהיה) גאה בניווט שלי מעולם. הלכתי מהר לאוטו, והחלפתי לאלישבע את הבגדים הרטובים – לא מגשם, מהזיעה שלי...    

מזרח תיכון חדש

מאת :זיו נוימן
אנחנו קצת מקדימים את האביב (הערבי) ולכן החלטנו לקיים את אליפות המזרח התיכון ביער אודם כבר בסתיו הקרוב. המטרה בעתיד לאכול חומוס בדמשק ולהתחרות בנווטות של מועדון אס"א ביירות, אבל עד שזה ייקרה נצטרך להתחרות בעצמנו ולקטוף את כל המדליות.

דן צ'יזיק המשיך בהרחבת המפה שאליה נחשפתם בעונה הקודמת, תוספת בריאה שמאפשרת לנו לנצל את ייחודו של שטח זה: המחסור בשבילים, מה שמוביל לבניית מסלולים בעלי לגים ארוכים  ובינוניים הדורשים בחירה נבונה של ציר הריצה עם ניווט מדויק וריכוז מקסימלי.

כמי שתכנן את היום הראשון וגם בדק את השטח אני רוצה לתת כאן מעט תובנות לפעולות הכרחיות שתדרשו לבצע במהלך הניווט:

שמירת מגע עם המפה:
בשטח שבו הכל דומה (קרחות, גדרות וקצת עצים, קרחות גדרות וקצת עצים...) הכי חשוב לא לאבד מגע עם המפה. אבל נניח וזה קרה, הכי חשוב לעצור!!! אם עצרתם בזמן, כנראה שאיבדתם מגע לא רחוק מכאן. כעת נותר לנתח אזור קטן יחסית שבו הלכתם לאיבוד, באמצעות הצפנת המפה, בחינת צורות קרחת אופייניות או פרטים ייחודיים אחרים (גלי אבנים, חורבות, תבליט) והצלבת מספר נתונים תוכלו לשוב למסלול. אם זה לא עזר, אל תתחילו לרוץ לכל הכיוונים כמו תרנגולות שזה עתה מלקו את ראשן, הפעולה שתוציא אתכם מהמצב המתסכל הזה היא לסוב על עקבכם וללכת או לרוץ בדרך שאותה עברתם עכשיו עד שתגיעו למקום מוכר מעברכם, מקום שאותו ידעתם לזהות בוודאות על המפה.

שמירה על כיוון הריצה:
המצפן הוא ידידו הטוב של הנווט - אל תצאו מתחנה ללא המצפן, אל תרוצו זמן ממושך ללא מצפן. השימוש במצפן הוא קריטי בשטח זה גם אם נדמה לכם שאתם מסתדרים בלעדיו.
נסו לזהות פריטים ייחודיים שיאפשרו לכם תיקוני כיוון כגון: גלי אבנים, חורבות ואם יש צורך אז גם עצים בודדים.
נסו לבחור ריצה דרך קרחות גדולות שמאפשרות מבט רחוק יותר לכיוון ההתקדמות.
ריצה במקביל לגדרות אבנים מאפשר שמירת כיוון טובה, אבל יש להיזהר לא להיצמד אליהן יותר מדי אלא לעקוב אחריהן במרחק מה, מרחק שיאפשר לכם לזהות אותן.
שמירה על קצב ריצה:
בשטח בו נדרשים כל הזמן לניווט עדין קצב הריצה יורד, לכן החכמה היא לנסות להפוך את הקערה על פיה ולדאוג שחלקים נכבדים מהלג יהפכו לניווט גס, ניווט בו קצב הריצה לא מושפע מהניווט. איך עושים את זה בשטח של אודם ? מתכננים את ציר הניווט כך שיעבור דרך קרחות גדולות וברורות גם אם מאריכים במעט את  מרחק הריצה. בנוסף, שימוש בפרטי נוף ייחודיים כגון גלי אבנים/חורבות/תבליט... הניתנים להבחנה ממרחק יאפשרו לנו להחיש את צעדינו.
מה לגבי הצד הפיסי של הריצה שמושפע מ: אבנים על הקרקע, יער צפוף(ירוק) ועליות ? לגבי שני האחרונים הרי שהמפה מציגה נתונים אלה באופן אמין, לגבי שדות האבנים לא ניתן למצוא נתון זה במפה היות ורוב השטח זרוע אבנים, אבל, בקטעים לא מעטים של הקרחות והיער מספר האבנים ליחידת שטח קטן מאוד, נתון שאני לא הצלחתי להבין מה משפיע עליו - אולי אתם תפתרו תעלומה זו (רק אל תשכחו להתרכז קודם כל בניווט)

ניווט אופניים ב 4 מהלכים

מאת: זיו נוימן
לקראת ניווט האופניים בצור משה ניגשתי לעבודת המיפוי בקריאת החוקים החדשים שנכתבו בשנת 2010, חוקים הנוגעים לסימני מפות האופניים והופתעתי לגלות כי שוב שינו את כללי המשחק ובמקום 6 דרגות של שבילים יש עכשיו 8 דרגות. טוב לא צריך לזכור את כולם אלא רק 4 דרגות מהירות ל 2 דרגות של רוחב שביל - שביל רחב מעל 1.5 מ' ושביל צר (סינגל) פחות מ 1.5 מ' .

בעוד שרוחב השביל הוא עניין חד משמעי אובייקטיבי הרי שמהירות הרכיבה היא עניין סובייקטיבי של הממפה. לא זאת בלבד אלא שדרגת מהירות יכולה להשתנות תדיר - שביל חולי ובלתי ניתן לרכיבה הופך לאחר הגשם לשביל הניתן לרכיבה, שביל שניתן לרכיבה בירידה בלתי אפשרי לרכיבה בעלייה, שביל רחב שחציו האחד מכוסה עשביה וחציו השמאלי פנוי, מה לגבי מקטעים חוליים בחלק מהשביל? ואם כבר עשביה, מה לגבי שביל שבאביב מכוסה עשביה ובסתיו לא. אין ספק שעדכון המפה בנושא מהירות הרכיבה סמוך למועד התחרות הוא קריטי ויכול להיות משמעותי בכל הנוגע להחלטות הנווט.

בכל אופן גם לנושא מהירות הרכיבה נתן המחוקק את דעתו ואם רוצים אפשר לנסח זאת גם כך: "כיצד לסתום לרוב אוכלוסיית הרוכבים את הפה ?" וההבחנה בדרגות המהירות היא עפ"י יכולתם של רוכבים מיומנים בלבד. כך שאם מקטע חולי סומן כקטע דרך של מהירות בינונית ואתם לא מצליחים לרכוב אותו הרי שאינכם מיומנים מספיק!!! נשאלת השאלה מיהו רוכב מיומן? התשובה כמובן בסיום התחרות.

נעבור להגדרות:

שביל מהיר לרכיבה - 75%-100% מהמהירות המקסימלית

שביל בינוני לרכיבה - 50%-75% מהמהירות המקסימלית

שביל איטי לרכיבה - 25%-50% מהמהירות המקסימלית

שביל קשה לרכיבה - 0%-25% מהמהירות המקסימלית

לסיום

אלו שיצליחו לזכור את ההגדרות ולהגיד "אנחנו לא מהממהרים, אנחנו מהממהרות" ינצחו בתחרות (ובתנאי שירכבו בזמן הכי קצר)

ללמוד מהגדולים, מהכי גדולים

בעיתון המיוחד שהפיץ הIOF לכבוד 50 שנות קיומו יש גם ראיונות וסקירות על הנווטים והנווטות הגדולים באמת, חלקם ואולי כולם לא מוכרים לנו, אבל בזמנו הם נחשבו השליטים הכל יכולים בזירת הניווט. אספתי את משפטי המפתח של אחדים מהם על מנת שגם אנחנו - הקטנים, נוכל ליישם את התורה שלהם או לפחות לקבל מושג ורעיונות לעתיד ולשנה החדשה שבפתח. זאת גם הזדמנות לאחל לכולנו שנה טובה ושנזכה לפחות לעוד 50 שנים של ניווטים (H95 - אני הולך על זה).

Magne Lystad - אומרים על הנורווגי הזה שהוא לא היה המהיר ביותר כאשר הייתה מתחתיו קרקע מוצקה, אבל, כאשר הוא נכנס ליער ולביצות עם מפה, לא היה אדם בעולם שיכול היה להשיג אותו. למרות איכות המפות וכמות המידע שסיפקו אלה בשנות החמישים והשישים הוא הצליח לעבור בתחנות בכשרון נדיר שהפך אותו לסמל בתקופתו. "טעויות מעלות לי את המוטיבציה לניווט טוב יותר בפעם הבאה" היה אחד ממשפטי המפתח שלו.

Liisa Veijalainen - הפינית שזכתה בזהב בשביל שניים, אלופת העולם ב1976 הייתה בחודש השלישי להריונה ודבר ההיריון הכה גלים בעולם הספורט, גלים שנוצלו היטב ע"י Liisa שהפכה למרצה מבוקשת על אורח חיים בריא, אימונים וכמובן ניווט.  המוטו שלה: "הניווט בנוסף להיותו ספורט תחרותי נותן לכל אחד את האפשרות להינות מהטבע בדרך שלו, ניווט הוא ספורט לכולם" ואם אתם מתעניינים אז... הבן שנולד לא עוסק בניווט (מספיק לי להיות אלוף עולם פעם אחת הוא אומר).

Age Hadler - "התחלתי לנווט בגיל 12 ומיד הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות" אומר הנורווגי שזכה באליפות העולם ב 72' "נחישות מצד אחד ושקט נפשי מצד שני, ביחד עם היכולת לראות בעיני רוחי את השטח כשאני קורא את המפה" הם שאפשרו לו להגיע להישגים הכבירים בזמנו. Age גדל באזור ברגן הידוע כאזור בעייתי לניווט (הררי, צמחיית קרקע, ביצות) "אתה נעשה קשוח כשהאימונים שלך נעשים באזור כמו ברגן" היה המוטו שלו. הספר שכתבו הוא ואשתו(נווטת עילית  איך לא) "בשבילי היער עם טבעת, מפה ומצפן" הפך לרב מכר.

Annichen Kringstad - זכתה בכל תואר אפשרי, ניצחה בכל תחרות שבה השתתפה ולא סתם כונתה "המלכה". בשנים 81-85 שלטה בזירה, הוכתרה אלופת העולם 3 פעמים ברצף והייתה הספורטאית (לא רק נווטת) המוכרת ביותר בשוודיה. לדבריה "גנים טובים, הורים תומכים, עקשנות והיכולת ללמוד מאחרים" הם הסיבות להישגיה. היא פרשה בגיל 25!
לאחר 25 שנים של הפסקה מהניווט היא חזרה לתפקיד ניהולי בפדרציית הניווט השוודית, היא רואה בהתנסות חיובית של ילדים בבית הספר ונגישות לכל אחד שרוצה לעסוק בניווט כנקודות מפתח להרחבת השורות.

50 שנים של מפות ניווט

 תרגום מתוך The first Fifty Years

ה IOF נוסד לפני 50 שנים, זוהי הפדרציה העולמית שהוקמה על מנת לעשות סדר (או כאוס לפעמים) בעולם הניווט. אחד הדברים הראשונים היה לפתח ספציפיקציה (מפרט) למפות הניווט, מה שמכונה ISOM ומה שהוביל יותר מאוחר לשינוי דרמטי באופיו של הניווט הספורטיבי.

1964 שווייץ אליפות אירופה

1962 נורווגיה אליפות אירופה

מוקדם יותר לפני הקמת  ה IOF וגם בשנותיו הראשונות כל מדינה התבססה על מפות טופוגרפיות מקומיות מה שהפך את התחרויות הבינלאומיות לבלתי הוגנות, לנווטים המקומיים היה יתרון בכך שהכירו את הסימנים במפות שלהם. כך למשל באליפות אירופה 1964 בשווייץ המפות ששימשו את המתחרים נלקחו ממפות טופוגרפיות - היערות היו בצבע ירוק והשטחים הפתוחים לבנים וכמובן הסימנים היו שונים מהמפות ששימשו באליפות העולם הראשונה ב 1966 או באליפות אירופה הראשונה שהתקיימה ב 1962 בנורווגיה.

כבר בדיון הראשון של ועדת המיפוי שהתקיים ב 1967 הסכימו המשתתפים על העקרונות הבסיסיים שמלווים אותנו עד עצם היום הזה, אבל, אז באותם ימים היו חסרים וכל כך חיוניים לספורט הניווט:

- מפות ניווט חייבות לתת תמונה אמתית של השטח.

- המפה צריכה להציג את כל פרטי הנוף הנראים, ניתן לזהותם בשטח בקלות ומטרתם לעזור לספורטאים.

- חשוב מאוד להראות את כל הפרטים שיכולים להשפיע על בחירת ציר הניווט.

- ל קריאותה של המפה חשיבות עליונה, אין צורך להציג את מה שלא נחוץ.

- מפות לתחרויות בינלאומיות יהיו בעלות מקרא זהה בכל המדינות. 

- ה ISOM הראשון התפרסם בשנת 1969 והכיל 52 סימנים שונים למפות בקנ"מ: 1:25K או 1:20K והצבעים הבסיסיים: שחור, חום, צהוב, כחול + אפור או ירוק לצמחיה צפופה.

- כבר בסוף 1970 הפסיקו את השימוש במפות בקנ"מ 1:25K

- ב1975 ה ISOM הכיל כבר 100 סימנים והמפות בקנ"מ 1:20K ו 1:15K עם תוספת של 3 גווני ירוק המבטאים את הירידה בקצב הריצה.

- 1990 - שינויים דרמטיים בגלל הוספת מקצה חדש באליפות העולם : מרחק קצר ובינוני ומעבר למפות בקנ:מ  1:10K לצד 1:15K.

- 2000 - מקצה חדש נולד: ספרינט ולצידו מפה שונה עם מפרט ייחודי ISSOM שהתייצב רק בשנת 2007.

גם התחומים הנוספים כמו אופני הרים וסקי זכו לספציפיקציות משלהם ISSKIOM, ISMTBOM

הספציפיקציות של מפות הניווט הגיעו לרמת על המקובלת בכל העולם, אבל גם כיום עם כל הטכנולוגיה שמאפשרת לנו ליצור מפות בעלות קריאות יוצאת דופן ברמת דיוק פנומנלית, נראה כי המפתח למפת ניווט איכותית הוא עדיין המוח האנושי של הממפה.

למה אני לא מתלהב מניווטי סקור

מאת:זיו נוימן
ניתן לשנות את הכותרת גם ל"איזה אידיוט" אבל מכיוון שכותרת זו מתאימה בדרך כלל לכל ניווט שלי, החלטתי להשתמש רק בנ"ל.

אז בקצרה, להלן הסיבות:

1. בתחרות אני אוהב לעשות מה שאומרים לי, יענו "ראש קטן". אומרים תרוץ מ 1 ל 2 ומשם ל 3, ל 4...עד שתגיע לסיום וזה מה שאני עושה. ברגע שאני צריך לקבוע לעצמי את המסלול אני מרגיש כמו אחד המארגנים ואת זה אני עושה הרבה פעמים במהלך העונה.

2. אני דוגל בפיתגם: "אל תידחה למחר מה שאפשר לדחות למחרתיים" ולכן אני משאיר פה ושם תחנות לטיפול מאוחר, דוגמה מהניווט בעכברה - תחנה 3 שבמקום לרוץ אליה בהתחלה מ 4 (קו ירוק) רצתי אליה רק בסוף המסלול ממערב (קו כחול) ובחזרה ל 11, מה שעלה לי ב 569 מ' נוספים (קו כחול פחות קו ירוק). - איזה אידיוט כבר ציינתי.

3. ההגינות לא משהוא בניווטים מסוג זה שבהם תקיפת תחנה מכיוון מסוים לא מביאה לתוצאות זהות בתקיפה מכיוון מסוים אחר ונווט שבחר לרוץ עם כיוון השעון למשל לא יוכל לעשות תוצאה זהה אם ירוץ את אותו המסלול נגד כיוון השעון.

4. כמו 3 רק שכאן גם באים לידי ביטוי כיווני ריצה מנוגדים של נווטים במסלול - הניווט באזור התחנה נעשה קל יותר אם במקרה אתה פוגש בנווט שרץ מהתחנה אלייך.

5. אם מכניסים גם את פקטור הניקוד (באיסוף נקודות לפי זמן) הרי שכמעט ולא ניתנת הדעת לדרגת הקושי של הניווט בקביעת שווי התחנה, אלא רק המרחק מהזינוק נלקח בחשבון, מה שיכול שוב לתת לאלמנט המזל עדיפות.

בכל אופן, ניווט הוא תמיד מלהיב, אבל, תנו לי את הקלאסיקה! ללא משחקים מיותרים ואני מתלהב יותר.