הניווט הראשון שלי - דודי אלוני

מכיוון שהניווט הראשון שלי היה די סטנדרטי, ניווט שהצטרפנו אליו כחלק מטיול בחוגי סיור ביער בירייה אי שם בשנת 1989ניווט שאני לא זוכר ממנו הרבה למעט העובדה שאני וחברי הטוב יונתי (קיצור של יונתן) , רצנו במהירות מתחנה לתחנה רק בשביל לגלות כל פעם ששתי הבנות מהחוג שלנו שראינו אותן בתחנה הקודמת איכשהו בדרך פלא תמיד כבר היו בתחנה הבאה כשהגענו אליה, אני אספר על הניווט הראשון שלי בחו"ל.
עם סיום תקופת המבחנים, אי שם ביולי 2002 , גיליתי להפתעתי ולשמחתי שכנראה חלה טעות במחשבי האוניברסיטה ועברתי את כל מועדי הא', מבואס שלא אצטרך שוב לחזור לעיין ולשנן את כל החומר של סימסטר ב', חשבתי לעצמי מה כבר אפשר לעשות בקיץ הזה? זכרתי שהיה לי איזה רעיון פעם לנסות ולנווט בחו"ל , ומכיוון שהייתי כבר וותיק בניווט(באותה תקופה כבר ניווטתי כ 13 שנה )חַשְבוּ לעיל ( והייתי כבר באיזה לפחות שלושה ניווטים כשהאחרון שבהם היה במקרה הטוב שנתיים קודם)
זה אפילו נשמע לי רעיון טוב.
חיפוש קטן באינטרנט ביום האחרון של תקופת המבחנים העלה שיש ניווט של חמישה ימים שמתחיל בעוד ארבעה ימים בהונגריה. וכך אחרי מחנה אימונים של שלושה שבועות , שכלל אינטרוולים של לילות ללא שינה (תקופת מבחנים!) , תזונה נכונה של פיצות בורקסים המבורגרים וקולה (תקופת מבחנים!), פקלים של שעתיים כפול חמש ביום של ישיבה (תקופת מבחנים!), סידור הבית ובהייה בטור דה פראנס (תקופת מבחנים!), ומבחנים (בכל זאת תקופת מבחנים!) מצאתי את עצמי על מטוס לבודפשט. מהנחיתה בבודפשט ועד לנסיעה דרומה ברכבת לעיירה שהיום אינני זוכר את שמה (גם אז נראה לי לא בדיוק זכרתי את שמה) נשארו לי יומיים שלהתארגנויות. אתם בטח שואלים את עצמכם למה צריך יומיים של התארגנויות או למה בכלל צריך להתארגן, אבל למי שטס לתחרות ניווט בחו"ל כשהוא חסר חליפה ויתום ממצפן ובטוח שכל חנות ספורט באירופה מוכרת את הבגדים האלה שאפילו צביקה פיק היה חושב פעמיים לפני שהיה לובש אותם, התארגנות זה דבר מתבקש ויומיים במדינה שהאנשים בה לא בדיוק מבינים מה אתה רוצה מהם (האנגלית שלי והגרמנית שלהם ...) זה בקושי מספיק.
קשה להאמין אבל בסוף מצאתי את "גיל טכניק" של ההונגרים, מסתבר שהוא דווקא היא, בחורה העונה לשם AGI יהודייה למחצה אוהבת ישראל הלומדת תנ"כ והכי חשוב יודעת אנגלית. כך אחרי שיחה ערה על ישראל יהודים תנ"כ וכיו"ב יצאתי מהחנות כשבאמתחתי כל הציוד הדרוש לעשות ניווט כהלכתו. (כמו את "גיל טכניק" גם את AGI אני אפגוש בעוד יומיים בניווט עם טנדר שהוא אומנם לא ירוק אבל הוא בהחלט טנדר...) אני מספיק לטייל עוד קצת בבודפשט, נוסע מספר שעות ברכבת , הולך קצת, מקים לעצמי אוהל, אוכל ישן אוכל עולה על אוטובוס לכינוס, הולך כשני קילומטר וזהו מזנק לניווט הראשון שלי בחו"ל (עשרה ק"מ ושלוש מאות וחמישים מטר עם כ 23 תחנות).


מהזינוק ל- 1 :
עם הזינוק הבחנתי שמתכנן המסלולים טעה ושם את נקודת הזינוק בתוך יער בו לא רואים כלום, מייד תיקנתי אותו על טעותו וחתכתי לשביל הקרוב מדרום מערבA, ריצה קלילה על חול טובעני צפון מערבה עם השביל עד לפינת היער B , ומשם הדבר ההגיוני ביותר ריצה צפון מזרחה לפינת היער C או שמא פינת שטח פתוח מלא סבכים, ריצה שוב צפון מערבה על קו היער עד לכיפה D ומשם שימוש ראשון במצפן שקניתי מסתבר שהוא באמת עובד ואחרי הליכה של כ 50 מטר הגעה ראשונה לתחנה בחו"ל! סך הכל זמן מצויין של 7:42 לחמש מאות מטר.






1-2 :
שוב טעות של מתכנן המסלולים, בין הנקודה הראשונה לשנייה לא מחבר שום שביל, ממש שום שביל רק בליל של שטח פתוח סבך ויער, פשוט חוצפה. למזלי ניווטתי קצת בצבא וידעתי שסטייה מכוונת תיתן את הפתרון הנכון, וכך עם סטייה מכוונת קלה של בערך 45 מעלות הגעתי לשביל המיוחל A. בעיה נוספת ששמתי לב אליה היא שהנקודה הייתה ממש בתוך היער, לא על גבול היער ולא בפאתי היער ממש בתוך היער בתוך העצים. לא התפתתי וירדתי מהשביל רק בנקודה B כדי שאוכל להקיף את היער מהשטח הפתוח ולתקוף את הנקודה מהמקום הרחוק ביותר האפשרי. שוב זמן נהדר של 10:14 לשלוש מאות וחמישים מטר.
2-3 :
הפעם אין תלונות למתכנן, אמנם הנקודה עצמה בתוך יער, אך שרשרת שבילים
ענפה מובילות אותי ישירות לנקודה כשאני כמעט ונצמד לקו הישר המחבר בין
שתי הנקודות. 13:57 לקילומטר, אני ממש מאיץ.


3-4 :
ההצלחה של לרוץ על שבילים ולא להכנס ליער נמשכת ... 10:09 לחמש מאות מטר




4-5 :
האמת היא שגם אם אני ממש רוצה אני לא בדיוק יכול להגיד איפה הייתי בדרך לתחנה חמש. כל מה שאני יודע שמהרגע שהגעתי ל A ועד שהגעתי לתחנה 5 חלפה בערך חצי שעה בה ביקרתי כמה פעמיים ב"נקודה" A ופעם אחת בנקודה 6 . 33:13 לשלוש מאות מטר.
5-6 :
תודה לאל בתחנה שש כבר הייתי, 3:55 , פחות מחמש דקות ללג, נהדר. בשלב זה הייתי בתחנה השישית מתוך עשרים ושלוש, השעון החדש שקניתי לפני יומיים הראה לי שעברו כבר כשמונים דקות79:10 וכל מה שלמדתי בסימסטר ב' הראה באינדוקציה שאני הולך לסיים את המסלול בעוד כ 240 דקות שזה כארבע שעות, שזה כחמש שעות ועשרים מאז שהתחלתי את
המסלול, שזה כשעתיים אחרי שהאוטובוס שהגעתי איתו יוצא חזרה. אין ברירה חייבים לכנוס, הבעיה שמרפי זינק ביחד איתי ונקודות חמש ושש הן הרחוקות ביותר מהסיום. וכך עוברות עוד 52 דקות עד שאני מגיע לנקודת הסיום עייף ומותש לא לפני שאני מנקב את תחנה 100 . סך הכל 131:54 כשאני בקושי מסיים רבע מסלול.
אני מתחיל להבין שאולי זה לא מתכנן המסלולים שטועה כל הזמן אלא אני זה שטעיתי,בבחירת המסלול הצירים הקטגוריה ובהערכת יכולת הניווט שלי. אני מחוויר לנוכח העובדה שמחר מצפה לי מסלול ארוך יותר 10910 m עם מספר גדול יותר של תחנות. אני מנסה לדבר עם המארגנים על זה שעדיף לכולם שאני אעבור לקטגוריה קצת יותר ריאלית, הדבר אפשרי אבל רק מהניווט הרביעי, סה"כ יש חמישה. אני מארגן את המחשבות מחדש מבין שמחר אין ברירה אני אצא שוב כצאן לטבח, היום השלישי הוא פארקים שזה לא נורא, היום הרביעי הוא מנוחה שזה ממש לא נורא, ואז עוד יומיים של ניווטים שבעזרת השם יהיו קצרים יותר וברמתי יותר.
לניווט ביום השני אני מגיע בכוחות מחודשים,הניווט די דומה לניווט יום קודם ואני מבצע את אותם שיקולים והחלטות הגיוניות שראיתם לעיל אך אני נחוש לסיים את המסלול בהצלחה, הפעם זינקתי מוקדם לכן האוטובוס עדיין חיכה לי כאשר גמעתי את 26 התחנות וכמעט ה 11 ק"מ בכ 233:29 דקות, שהם שלוש שעות חמישים ושלוש דקות ועשרים ותשע שניות. (הניווט עם הזמן הארוך ביותר שלי מאז ועד היום! ). ניווט הפארקים ומן הסתם יום המנוחה עוברים על מי מנוחות, אבל דבר חשוב אחר קרה מאז הניווט ביום הראשון לבין הניווטים הרביעי והחמישי.
אני לא זוכר בדיוק את הסדר הכרונולוגי של הדברים אבל במהלך אותם ימים גונבה לאוזני שמועה שיש עוד ישראלים בתחרות. שבאופן מוזר הם העדיפו לשכור דירה (יותר נכון וילה) ורכב (יותר נכון טרנזיט) ולא לישון באוהל ולנסוע באוטובוס של המארגנים שיוצא תמיד בזמנים שתמיד לא נוחים לך. שבאופן מוזר הם העדיפו לאכול ארוחות בוקר וערב טעימות מאשר לבשל על גזיה וקופסת ביסקווטים לשעבר, ממש מוזרים.
גונבה לאוזני שמועה, ברם לא עשיתי איתה כלום, המזל הוא שגם לאוזנם גונב השמועה על איזה עוד ישראלי שמסתובב, והם בניגוד אלי מצאו את אותו ישראלי שהייתי אני. כמו כל הישראלים שמוצאים ישראלים אחרים בחו"ל הם מייד הזמינו אותי לישון לאכול ולנסוע איתם. אני שלא רציתי לוותר על האוהל המפואר שבניתי, על נוחות השינה על הדשא, על היקיצה הטבעית מהשמש ועל תיפוף הגשם על האוהל שעוזר להירדם הסכמתי רק לארוחות הבוקר המופלאות שכללו תמיד חביתה לחם טרי וחמאה. מאותם ישראלים אני זוכר את המבוגר האחראי גיורא כהן, את עודד ורבין ועוד קבוצת ילדים בינהם אייל היימן. ושני פרי לאנסרים העונים לשמות דניאל גריף ותמיר אלון. כולם ממועדון רמת השרון.
אם אני לא טועה היו אלה עודד וגיורא שמשיחות ומתחקורים פה ושם עזרו לי להבין את המרחק מהניווט שלי לניווט, גרמו לי לשוק אחרי שהבנתי שדובי דובי דוברמן הטעה כל השנים כשאמר שאלכסון הוא אסון, והרגיעו אותי שביער אין דובים. האוכל הטעים העצות הטובות והחליפה בחינם לכל מצטרף חדש בזמנו למועדון, גרמה לי להצטרף למועדון רמת השרון.
השוק מהניווטים הראשונים, המידע החדש שקיבלתי וההבנה שאני צריך לשנות משהו גרמו לכך שאני חושב שממש ניווטתי בניווטים הבאים.
לסיכום אפשר להגיד שעד הניווט בהונגריה הייתי בכמה ניווטים, מהניווט בהונגריה התחלתי לנווט!