מאת: נועם רביד
אמנם אנחנו כבר כמעט חודש בלי ניווט, אבל רק השבת ננעלת העונה סופית בטקס הענקת הגביעים למנצחים. מבחינתי זו הזדמנות טובה להביט אחורה על שנת תש"ע, ולהיזכר בניווטים שהיו.
בעיקרון, אני זוכר את כל הניווטים בהם השתתפתי (ועל כך אולי בהזדמנות אחרת), אבל ברשימה הזאת אציין את אלה שהותירו בי חותם או רושם מיוחד, לרוב חיובי:
עין זיתים (12/9/09) – הניווט הרגלי הראשון שלי בעונת תש"ע, ואיזו פתיחת עונה... השטח היה טרשי וקוצני מאוד, אבל למרות זאת נכנסתי לקצב טוב, עד שנתקעתי בענף סורר ליד תחנה 8, ונוצר לי חור גדול בירך. מהמשך המסלול אני זוכר בעיקר את ההצצות התכופות בפצע, כדי לוודא שלא מתפתח דימום רציני. זה נגמר בשלושה תפרים בחדר המיון של בי"ח זיו הסמוך, ובצלקת נחמדה שתעטר את רגלי לתמיד.
מאגרי מנשה דרום (30/10/09) – נעמי ואני התלבטנו עד לרגע האחרון האם להשתתף בניווט הזוגות המיוחד הזה, בגלל הגשם הכבד שירד כל הבוקר. לבסוף הראה המכ"ם שעד שנגיע לשטח תיכנס הפוגה לתוקף, ונסענו. זה היה ניווט אחרי-גשם קלאסי, עם עננים אפורים בשמיים, ריח טוב על הקרקע וקרירות נעימה בינהם.
רכס התותחים (31/10/09) – כינוס בחורשת אורנים נחמדה, יום אחרי גשם. זינקתי מאוחר אבל חזרתי מוקדם, ואפילו במקום הראשון.
חורשת הארבעים (14/11/09) – אזור שתמיד רציתי לטייל בו, ואף פעם לא יצא לי. ניווטתי עם כל המשפחה במסלול העממי והצטלמנו בתמונות מרהיבות, כולל תמונת השער של האלבום המשפחתי לשנת 2009.
פארק אשכול (18/12/09) – סוף שבוע ארוך, לינה בקיבוץ ניר עוז, וניווט בשטח שונה מכל השטחים הקודמים שניווטתי בהם. ניווט השליחים המאולתר בלב הפארק היה בונוס מפתיע וזכור לטובה, בעיקר בזכות הספרינט של יואב מתחנה 100.
לביא (2/1/10) – בדרך לזינוק קרעו קרני השמש המלוכסנות את ערפילי הבוקר לאחר לילה גשום. השטח היה ירוק ורווי, והנעלים נרטבו לגמרי מיד בירידה מהשביל.
מורן (9/1/10) – שטח כיפי של כרמי זיתים בתפאורה חורפית משובבת נפש, והניווט הכי מדוייק שלי השנה.
נחשונים צפון (15/1/10) – שבת חמה באמצע החורף (אחת מני רבות...) ומפה חדשה במרכז הארץ הביאו את כל בית ישראל לניווט. צילמתי כלניות פורחות בזמן ששמרתי על הילדים, אחר כך רצתי על שבילי הנווטים, ולקינוח יצאנו בהרכב משפחתי מלא לנקב עוד כמה תחנות (בשביל הילדים).
בית קשת דרום (20/2/10) – מהניווט הזה אני זוכר בעיקר את נקודת הזינוק היפה, שהיתה בה אווירת חו"ל. אם אני ממש מתאמץ, אני גם נזכר שהתברברתי כהוגן במספר תחנות לאורך המסלול. לא אליפות להיכל התהילה...
נחל אלכסנדר (27/2/10) – הנחת התחנות ביום שלפני התחרות זכורה לי היטב בזכות שמש אחר צהריים שהבקיעה מבעד לענני הגשם הכבדים. התחזית ליום התחרות היתה קודרת במיוחד, אבל מזג האוויר בפועל היה מהמוצלחים ביותר השנה. חול מהודק, פרגים ופריחת אביב, וגם כמה נווטים מחופשים.
פארק פרס (26/3/10) – ניווט הגבורות של מיכאל נצר היה קצר ונחמד, אך ייזכר בעיקר בגלל המבול שתפס אותנו באמצע המסלול עם הילדים. חזרנו רטובים לגמרי, כמו שלא נרטבנו באף ניווט בחורף המוזר שהיה השנה.
הרדוף (27/3/10) – "סופר נני" פוגשת את "הישרדות". בכדי שלהורים של נעמי ולנו יהיה קשה באותה המידה, השארנו אצלם את שני הילדים הגדולים, ולקחנו את הקטן איתנו למרתון ההרים. יצאנו למסע הארוך בדמדומי הבוקר, וחרשנו את גבעות הרדוף והסביבה בהליכה. איל התנהג למופת במנשא שלו, אבל אבא שלו (אני) הרגיש היטב את האחריות הכבדה על כתפיו. זו היתה חוויה שלא תישכח, וגם לא תחזור...
פארק קנדה (3/4/10) – פריחת אביב נהדרת, בשילוב שרב אביבי לא נהדר בכלל.
דרך בורמה (16/4/10) – הניווט הכי טראומתי לארגון מאז שהתחלתי לארגן ניווטים. הנחת התחנות לניווט האופניים ארכה למעלה מ-3 שעות (ברכב!), לחץ הזמנים היה גדול, וההיערכות לא היתה מושלמת. לכך נוסף במפתיע חוסר מסתורי במפות של המסלול הקצר באופניים, ובאופן לא מפתיע שטח קוצני במסלולים הרגליים. הרבה נווטים חזרו עייפים ולא מרוצים, והרבה נווטים בכלל לא הגיעו בגלל התחזית לשרב, שגם היא התבדתה. את התחושה החמצמצה המתיקה העובדה שהצלחנו לאסוף להנצחת לוחמי תש"ח סכום השווה לרבע יער.
מאגרי מנשה צפון (8/5/10) – חוויה ארגונית מתקנת אחרי דרך בורמה, וגם אורחת מיוחדת בשטח הכינוס...
עמוקה (15/5/10) – היה חם, תלול, והשטח כבר יבש וקיצי. רצתי את המסלול הארוך כחימום, והעבודה האמיתית היתה לעבור את המסלול הקצרצר עם ארבעה ילדים, כאשר אחד מהם (יואב) התחיל לקטר איך שהתחילה העליה (לפני תחנה 2...). בהרבה יצירתיות, וגם כמה ממתקים, הצלחתי לגרום לכך שכולם השלימו את המסלול עם חיוך.
עמק יזרעאל (22/5/10) – העמק, אחר הצהריים, על אופניים. וגם ניצחתי. פלא שנהניתי...
סטלה מאריס (29/5/10) – מסלול עממי של ים, רכבל (בעיקר תור לרכבל), ירידה עם נוף לים, הצוללת דקר וגלידה בטיילת._edited-1.jpg)
אין הרבה תחרויות ארציות ברשימה הזאת, ולא בכדי. ברבות מהן פישלתי עם טעות גסה אחת או יותר שקילקלה ניווט טוב, ולא עמדתי בציפיות של עצמי. דווקא באווירה הרגועה יותר של המקומיות הגעתי להישגים יפים. הניווטים העממים בהם השתתפתי סיפקו את הסחורה, והיו מיוחדים ומעניינים.
זו היתה עונת הניווטים תש"ע, מזווית הרשמים שלי. כולי ציפיה לחצבים, ולניווטים שיבואו בעקבותיהם, אבל בינתיים עוד אפשר להנות מכמה שבתות בלי שעון מעורר...
אמנם אנחנו כבר כמעט חודש בלי ניווט, אבל רק השבת ננעלת העונה סופית בטקס הענקת הגביעים למנצחים. מבחינתי זו הזדמנות טובה להביט אחורה על שנת תש"ע, ולהיזכר בניווטים שהיו.
בעיקרון, אני זוכר את כל הניווטים בהם השתתפתי (ועל כך אולי בהזדמנות אחרת), אבל ברשימה הזאת אציין את אלה שהותירו בי חותם או רושם מיוחד, לרוב חיובי:
עין זיתים (12/9/09) – הניווט הרגלי הראשון שלי בעונת תש"ע, ואיזו פתיחת עונה... השטח היה טרשי וקוצני מאוד, אבל למרות זאת נכנסתי לקצב טוב, עד שנתקעתי בענף סורר ליד תחנה 8, ונוצר לי חור גדול בירך. מהמשך המסלול אני זוכר בעיקר את ההצצות התכופות בפצע, כדי לוודא שלא מתפתח דימום רציני. זה נגמר בשלושה תפרים בחדר המיון של בי"ח זיו הסמוך, ובצלקת נחמדה שתעטר את רגלי לתמיד.
מאגרי מנשה דרום (30/10/09) – נעמי ואני התלבטנו עד לרגע האחרון האם להשתתף בניווט הזוגות המיוחד הזה, בגלל הגשם הכבד שירד כל הבוקר. לבסוף הראה המכ"ם שעד שנגיע לשטח תיכנס הפוגה לתוקף, ונסענו. זה היה ניווט אחרי-גשם קלאסי, עם עננים אפורים בשמיים, ריח טוב על הקרקע וקרירות נעימה בינהם.
רכס התותחים (31/10/09) – כינוס בחורשת אורנים נחמדה, יום אחרי גשם. זינקתי מאוחר אבל חזרתי מוקדם, ואפילו במקום הראשון.
חורשת הארבעים (14/11/09) – אזור שתמיד רציתי לטייל בו, ואף פעם לא יצא לי. ניווטתי עם כל המשפחה במסלול העממי והצטלמנו בתמונות מרהיבות, כולל תמונת השער של האלבום המשפחתי לשנת 2009.
פארק אשכול (18/12/09) – סוף שבוע ארוך, לינה בקיבוץ ניר עוז, וניווט בשטח שונה מכל השטחים הקודמים שניווטתי בהם. ניווט השליחים המאולתר בלב הפארק היה בונוס מפתיע וזכור לטובה, בעיקר בזכות הספרינט של יואב מתחנה 100.
לביא (2/1/10) – בדרך לזינוק קרעו קרני השמש המלוכסנות את ערפילי הבוקר לאחר לילה גשום. השטח היה ירוק ורווי, והנעלים נרטבו לגמרי מיד בירידה מהשביל.
מורן (9/1/10) – שטח כיפי של כרמי זיתים בתפאורה חורפית משובבת נפש, והניווט הכי מדוייק שלי השנה.
נחשונים צפון (15/1/10) – שבת חמה באמצע החורף (אחת מני רבות...) ומפה חדשה במרכז הארץ הביאו את כל בית ישראל לניווט. צילמתי כלניות פורחות בזמן ששמרתי על הילדים, אחר כך רצתי על שבילי הנווטים, ולקינוח יצאנו בהרכב משפחתי מלא לנקב עוד כמה תחנות (בשביל הילדים).
בית קשת דרום (20/2/10) – מהניווט הזה אני זוכר בעיקר את נקודת הזינוק היפה, שהיתה בה אווירת חו"ל. אם אני ממש מתאמץ, אני גם נזכר שהתברברתי כהוגן במספר תחנות לאורך המסלול. לא אליפות להיכל התהילה...
נחל אלכסנדר (27/2/10) – הנחת התחנות ביום שלפני התחרות זכורה לי היטב בזכות שמש אחר צהריים שהבקיעה מבעד לענני הגשם הכבדים. התחזית ליום התחרות היתה קודרת במיוחד, אבל מזג האוויר בפועל היה מהמוצלחים ביותר השנה. חול מהודק, פרגים ופריחת אביב, וגם כמה נווטים מחופשים.
פארק פרס (26/3/10) – ניווט הגבורות של מיכאל נצר היה קצר ונחמד, אך ייזכר בעיקר בגלל המבול שתפס אותנו באמצע המסלול עם הילדים. חזרנו רטובים לגמרי, כמו שלא נרטבנו באף ניווט בחורף המוזר שהיה השנה.
הרדוף (27/3/10) – "סופר נני" פוגשת את "הישרדות". בכדי שלהורים של נעמי ולנו יהיה קשה באותה המידה, השארנו אצלם את שני הילדים הגדולים, ולקחנו את הקטן איתנו למרתון ההרים. יצאנו למסע הארוך בדמדומי הבוקר, וחרשנו את גבעות הרדוף והסביבה בהליכה. איל התנהג למופת במנשא שלו, אבל אבא שלו (אני) הרגיש היטב את האחריות הכבדה על כתפיו. זו היתה חוויה שלא תישכח, וגם לא תחזור...
פארק קנדה (3/4/10) – פריחת אביב נהדרת, בשילוב שרב אביבי לא נהדר בכלל.
דרך בורמה (16/4/10) – הניווט הכי טראומתי לארגון מאז שהתחלתי לארגן ניווטים. הנחת התחנות לניווט האופניים ארכה למעלה מ-3 שעות (ברכב!), לחץ הזמנים היה גדול, וההיערכות לא היתה מושלמת. לכך נוסף במפתיע חוסר מסתורי במפות של המסלול הקצר באופניים, ובאופן לא מפתיע שטח קוצני במסלולים הרגליים. הרבה נווטים חזרו עייפים ולא מרוצים, והרבה נווטים בכלל לא הגיעו בגלל התחזית לשרב, שגם היא התבדתה. את התחושה החמצמצה המתיקה העובדה שהצלחנו לאסוף להנצחת לוחמי תש"ח סכום השווה לרבע יער.
מאגרי מנשה צפון (8/5/10) – חוויה ארגונית מתקנת אחרי דרך בורמה, וגם אורחת מיוחדת בשטח הכינוס...
עמוקה (15/5/10) – היה חם, תלול, והשטח כבר יבש וקיצי. רצתי את המסלול הארוך כחימום, והעבודה האמיתית היתה לעבור את המסלול הקצרצר עם ארבעה ילדים, כאשר אחד מהם (יואב) התחיל לקטר איך שהתחילה העליה (לפני תחנה 2...). בהרבה יצירתיות, וגם כמה ממתקים, הצלחתי לגרום לכך שכולם השלימו את המסלול עם חיוך.
עמק יזרעאל (22/5/10) – העמק, אחר הצהריים, על אופניים. וגם ניצחתי. פלא שנהניתי...
סטלה מאריס (29/5/10) – מסלול עממי של ים, רכבל (בעיקר תור לרכבל), ירידה עם נוף לים, הצוללת דקר וגלידה בטיילת.
אין הרבה תחרויות ארציות ברשימה הזאת, ולא בכדי. ברבות מהן פישלתי עם טעות גסה אחת או יותר שקילקלה ניווט טוב, ולא עמדתי בציפיות של עצמי. דווקא באווירה הרגועה יותר של המקומיות הגעתי להישגים יפים. הניווטים העממים בהם השתתפתי סיפקו את הסחורה, והיו מיוחדים ומעניינים.
זו היתה עונת הניווטים תש"ע, מזווית הרשמים שלי. כולי ציפיה לחצבים, ולניווטים שיבואו בעקבותיהם, אבל בינתיים עוד אפשר להנות מכמה שבתות בלי שעון מעורר...