מאת: נועם רביד
הניווט הוא ענף ספורט רציני, המצריך התייחסות רצינית של העוסקים בו והתמקצעות במגוון רחב של תחומים. אחד התחומים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם, הינו תחום הבריאות. כאשר אנו עוסקים בפעילות גופנית אינטנסיבית, עלינו לדעת גם מהו המחיר הרפואי שנצטרך לשלם במוקדם או במאוחר כתוצאה מעיסוק זה. עם זאת, מעטים הם הנווטים אשר סיימו בהצלחה לימודי רפואה, ומעטים עוד יותר הם הנווטים אשר מתייעצים עם אותם רופאים - ובצדק! אין כל טעם לבזבז על כך זמן וכסף (ממילא אין שני רופאים שמסכימים בינהם על משהו). רוב הידע הרפואי של הנווט הממוצע נרכש בעמל רב דרך שמועות, כתבות בירחונים שבדיים, סיפורי זוועה של נווטים פצועים וכמובן מנסיון אישי (כן, זה משתלם להתרסק על סלעי הגלבוע).
אולם כדי שאותו ידע רב ערך ישמש את ציבור הנווטים בכללותו, מתפרסם כאן לראשונה הלקסיקון הרפואי המלא לניווט, המתאר באופן המדעי והמדויק ביותר את כל הפציעות, המחלות והתחלואים, הנגרמים כתוצאה מהעיסוק בניווט.
אזהרה: עיסוק בניווט בכל צורה שהיא, לרבות שימוש מעשי בלקסיקון הרפואי, הינו מעשה מסוכן לבריאות. המשך הקריאה הוא באחריותו הבלעדית של הקורא.
אדֶמֶת נווטים - תסמונת המופיעה על רגלי נווטים (ולעיתים גם על ידיהם) לאחר ניווט בשטחים סבוכים או קוצניים.
מאפייני המחלה: מייד בתום הניווט מתמלאות הרגליים בעשרות נקודות אדמדמות, דקירות מדממות ושריטות בעומקים שונים, הנראות כמו מפה אסטרולוגית של מישהו בלי מזל. צריבה עזה מורגשת בעת המקלחת שלאחר הניווט. כעבור מספר ימים קטן משמעותית מספר הנקודות האדומות, ונותרות רק אלה אשר במרכזן תקוע קוץ. ללא טיפול מתאים, מתפתחת באותן נקודות דלקת מוגלתית מקומית (ידועה בשם "חצ'קון נווטים").
דרכי מניעה: פרט ללבישת מכנסי ברזנט, אין הרבה מה לעשות. מכנסי ניילון ומגיני שוקיים מצמצמים את היקף התסמונת אך אינם מונעים אותה לגמרי.
טיפול: יש להוציא את הקוצים מן הרגלים בהקדם האפשרי. את הקוצים הבולטים שולפים כבר בזמן המקלחת הראשונה. הקוצים המוסתרים יתגלו כעבור מספר ימים במרכזם של אותם חצ'קונים. לחיצה משולבת בשתי אצבעות משני צידי החצ'קון תביא לשליפת הקוץ (מגעיל, אבל עובד).
אלרגיה - תגובה חריפה ופתאומית של המערכת החיסונית כתוצאה מגירוי על-ידי חומר זר. התגובה האלרגית יכולה לכלול אדמומיות בעור, חום, גירוד, בחילה, פרכוסים, אובדן הכרה או נזלת (ע"ע). קיים מגוון רחב מאוד של סוגי אלרגיות, התלויות בעיקר ברגישות האישית של כל אחד ובמידת חשיפתו לגורם האלרגני:
א. אלרגיה לזרעים, נבגים, אבקות, אבק ושאר חלקיקים.
ב. אלרגיה לעקיצות זבובים, דבורים ושאר חרקים טורדניים.
ג. אלרגיה לבגדי ניילון (ובעיקר לטייטס).
ד. אלרגיה לעליות.
כפי שניתן לראות, כל הגורמים נפוצים מאוד בניווט, כך שהסיכוי להיפגע ממשהו הוא גבוה.
דרכי מניעה: הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת להשתמש בחליפת אב"כ ממוגנת, המונעת לחלוטין כל מגע עם גורמים אלרגניים. החליפה כוללת בגד פחמי עבה ומסכת אב"כ. מומלץ ליידע את כל המשתתפים לפני השימוש באמצעי זה, על-מנת למנוע בהלה בקרב ילדים ודיווחים על חייזרים ביער.
דלקת בגיד - מחלה שימושית במיוחד לאלה הזקוקים לתירוץ מדוע השיגו תוצאה גרועה.
מאפייני המחלה: הנווט הלוקה ב"דלקת הגיד" מתקרב תוך צליעה קלה אך מורגשת, ומיד מתחיל בהסבר נזעם: "עוד פעם הדלקת הארורה הזאת בגיד דופקת לי את הניווט! בלעדיה הייתי יוצא מקום שלישי לפחות, תאמין לי!".
טיפול: לא להאמין לו.
התייבשות - תופעה הכרוכה באיבוד מוגבר של נוזלים עד למצב של סכנה בריאותית. ההתייבשות מתפתחת באופן הדרגתי, לעיתים מבלי שהנפגע מרגיש בכך. נהוג להבחין בשלושה שלבים עיקריים:
א. התייבשות טרום-זינוקית (השתנה).
ב. התייבשות תוך-ניווטית (הזעה).
ג. התייבשות פוסט-סיומית (שעה המתנה לתוצאות).
דרכי מניעה וטיפול: שתיית מים פושרים עם ריח של פלסטיק מג'ריקן צהוב שעשרים נווטים שתו ממנו קודם.
ורטיגו - תסמונת המתרחשת לעיתים במהלך ניווט, המתבטאת באיבוד מוחלט של חוש הכיוון וההתמצאות בשטח. התסמונת נפוצה בעיקר אצל נווטים מתחילים, אם כי גם נווטים מנוסים לוקים בה לעיתים. לפיכך, יש להתייחס אליה כאל מחלת ילדות הנלווית לניווטיטיס (ע"ע).
מאפייני התסמונת: מספר מחקרים מצאו דפוס התנהגות קבוע לנפגעי ורטיגו, המאפשר זיהויים בשטח. הנווט הלוקה בורטיגו נעמד בפתאומיות על מקומו, מביט ארוכות במפה, מביט בשטח, מביט שוב במפה, מציץ (סוף סוף) במצפן, מסובב את המפה (יחד עם כל הגוף) ואז מביט שוב בשטח אובד עצות. בשלב זה נצפו שתי תגובות אפשריות:
א. תחילת ריצה מטורפת לכיוון ממנו הגיע אותו נווט, תוך קללות נמרצות.
ב. המשך עמידה במקום (מבטים וכו') עד שעובר נווט אחר, שאפשר לשאול. לאחר ההתייעצות מתנהג הנפגע לפי תגובה א'.
דרכי טיפול: להבדיל ממחלות ניווט אחרות, אין חובה לסייע לנפגעי ורטיגו הפזורים בשטח (פרט לילדים). טיפול עצמי הוא היעיל ביותר, ונודעת לו גם השפעה מחסנת. הטיפול כולל הצפנת מפה, שחזור מסלול ונסיון להתמקם על המפה לפי פרטי נוף בולטים בשטח.
יבלות - שלפוחיות מלאות מים ו/או דם המתפתחות באזורים שונים של כף הרגל במהלך ניווט.
לא מומלץ לנקב ולנקז יבלות - הן ייפתחו בבוא העת מעצמן. לאחר שהיבלות מתרוקנות, הן מותירות שכבה של עור מת שאפשר לעשות איתו שני דברים:
א. לקלף, כי זה נראה דוחה למדי (גם הקילוף דוחה למדי).
ב. להשאיר כמו שזה. העור יתייבש ויתקשה, ויסייע למנוע יבלות באותו אזור בניווט הבא.
כאב בטן - תופעה נפוצה למדי, המתרחשת לפני ניווטים ("פרפרים בבטן") ובמהלכם ("פילים בבטן").
מאפייני התופעה: בשלב ראשון מורגש לחץ ברומטרי באזור הבטן התחתונה, המתפשט בהדרגה לאגן. ללא טיפול מתאים מחריף המצב, ומקבל מאפיינים של צירי לידה מחזוריים, המאלצים את הנפגע לעבור להליכה ולעיתים אף לעצירה מוחלטת. הנפגע מנענע גופו באופן בלתי נשלט, מאבד את רצונו לנווט, ותר בקדחתנות אחר מקום מבודד למות בו, או משהו כזה.
דרכי מניעה: מפגש בלתי-אמצעי עם האסלה בבוקר התחרות יכול למנוע הרבה אי-נעימות (אפשר לנצל את הזמן לעיון מחודש במפת הניווט הרלוונטית).
טיפול: הטיפול ב"פרפרים בבטן" פשוט למדי. יש להצטייד בנייר טואלט ובשיח גדול או סלע. ההמשך אינסטינקטיבי.
טיפול ב"פילים בבטן" מסובך הרבה יותר, ותלוי בכח הרצון של הנפגע ובכושר התאפקותו. על הנפגע לפנות עצמו לשטח הכינוס באופן מיידי. במידה והדבר אינו מתאפשר, כדאי לזכור כי המפה עשויה מנייר (ולעזאזל עם כולם).
מים בברך - תופעה לא נעימה המורגשת באזור הברך, אשר נגרמת בגלל אחת הסיבות הבאות:
א. עקב הצטברות נוזלים בין חלקי הסחוס שבמפרק הברך. הדבר יוצר לחצים על העצב וגורם לכאבים. הטיפול כרוך בניתוח להוצאת הנוזלים.
ב. עקב התנגשות הברך בג'ריקן מים במהלך ניווט. הדבר גורם לנפיחות קלה באזור הברך. הטיפול כולל קללה עסיסית ובעיטה בג'ריקן החצוף.
ג. בחו"ל - עקב כניסה פתאומית לביצה טובענית ושקיעה עד לגובה הברך. הדבר גורם לרטיבות קשה ולסרחון. הטיפול כרוך ביציאה מיידית מן הביצה, רצוי עם שתי הנעליים על הרגלים.
מכת קור - תופעה הנגרמת כתוצאה מניווט בתנאי קור קיצוני בשילוב עם גשם.
מאפייני התופעה: בשלב ההתחלתי מורגשת התקררות של אצבעות הידיים, אשר מתפשטת במהירות לזרועות. לאחר כחצי שעה כבר לא ניתן להזיז את האצבעות, והניקוב מתבצע על-ידי חבטה גסה במנקב. קיפול המפה נעשה בעזרת הפה (בתנאי שהשיניים לא נוקשות).
דרכי מניעה: לבישת כפפות מעניקה פתרון זמני בלבד, עד שהמים מחלחלים. הדרך הבדוקה להימנע ממכת קור היא להישאר בבית (ע"ע שבתת בוקר).
טיפול: יש להכניס את הנפגע באופן מיידי לרכב עם חימום מופעל, ולהפשיר אותו בהדרגה כמו שמפשירים עוף קפוא (אין צורך לפזר תבלינים בסוף התהליך).
נזלת - מחלה נפוצה מאוד, הנגרמת כתוצאה מהצטננות או מאלרגיה (ע"ע).
מאפייני המחלה: הפרשה בלתי פוסקת של רירית נוזלית מן האף, בכמות ובצבע התלויים בחומרת המחלה. הדבר גורם גודש באף וקשיי נשימה בעת מאמץ.
דרכי טיפול - הטיפול בנזלת מוכר וידוע לכולם. הבעיה האמיתית מתעוררת כאשר יש נזלת באמצע ניווט. הפתרונות האפשריים:
א. לרוץ עם גליל נייר טואלט ולקנח בעזרתו את האף מדי פעם. פתרון זה הינו מסורבל למדי, ומחייב עצירות תכופות הפוגעות בתוצאה.
ב. "למשוך" באף ולשאוב את הנזלת. זהו פתרון זמני בלבד, שכן במוקדם או במאוחר הכל יתפרץ. הדבר גם גורם לאי-סדירות נשימה המקשה על הריצה.
ג. הפתרון המקצועי ביותר מתבצע באופן הבא: הבט ימינה ושמאלה וודא שאין נווטים מצדדיך ומאחוריך, הטה ראשך לצד ימין תוך סתימת נחיר שמאל בעזרת האצבע, נשוף בחוזקה דרך האף והשפרץ את הנזלת החוצה, חזור על הפעולה בהיפוך כיוונים, נגב את השאריות בשרוול החולצה.
ניווטיטיס - מחלה כרונית חשוכת מרפא, הנפוצה בדרגות שונות של חומרה אצל כל הנווטים.
הידבקות: רוב האוכלוסיה בארץ עמידה לחלוטין בפני מחלה זו, ולמעשה אף אינה מודעת לקיומה. אולם עבור קבוצה מסויימת, ההידבקות מתרחשת בעקבות השתתפות בארוע ניווט ללא אמצעי הגנה הולמים.
מאפייני המחלה: בשלב הדגירה חש הנדבק כי הוא נהנה מהניווט. לאחר מכן מתעורר רצון להשתתף בניווטים נוספים, בתדירות המשתנה בהתאם לחומרת המחלה. רצון זה הולך ומתגבר עם החרפת המחלה, עד שבשלב הכרוני קיים צורך תמידי להשתתף בארועי ניווט, כמתחרה או כמארגן.
ניווטיטיס אקוטית - מקרים קשים במיוחד מתאפיינים בהגעה כפייתית לכל התחרויות (כולל מקומיות ביער בן-שמן), ביצוע אימונים ועיסוק בניווט גם מעבר לתחרויות עצמן. בשלב הסופני נדבקת המשפחה כולה במחלה, ונדונה לחיים של שיעבוד מוחלט לניווט.
דרכי מניעה: אין. המחוסנים מחוסנים, ועבור האחרים זה רק עניין של זמן.
טיפול: מכיוון שמדובר במחלה כרונית חשוכת מרפא, אין טיפול יעיל כנגד ניווטיטיס. לכל היותר ניתן לעכב את התפתחות המחלה או להפכה לרדומה, על-ידי מעבר לאזור בעל חשיפה נמוכה לניווט (למשל, הרי אפגניסטן או מדבריות לוב). הדרך היחידה להתפטר לגמרי מניווטיטיס היא לחזור בתשובה, אולם הדבר כרוך בתופעות לוואי קשות.
נקע (קרסול) - אחת הפגיעות הנפוצות ביותר אצל נווטים. נגרמת כתוצאה מכיפוף פתאומי של הקרסול (לרוב כלפי חוץ) ומתיחה של הרצועות באזור זה.
מאפייני הפגיעה: תלוי בדרגת החומרה. בכל מקרה, התחושה הראשונית היא של הפתעה, המתחלפת מהר מאוד בכאב חד, המלווה ביכולת ראיית כוכבים לאור היום. הנפגע עוצר במקום, לופת את רגלו ומקלל במרץ על רוע מזלו. בשוך הכאב הראשוני ניתן לדדות קלות, ולאחר מכן אף אפשר להמשיך בניווט (אם ממש חייבים). כשעה לאחר הפגיעה מתחיל האזור להתנפח ולכאוב. מצב זה נמשך בין יומיים לשבועיים, בהתאם לחומרת הפגיעה.
דרכי מניעה: גרב אלסטית על הקרסול, נעליים גבוהות (נעלי צבא ממש מעולות למי שלא מתבייש ללכת איתן בניווטים), זהירות רבה בירידות ובאזורים סלעיים.
טיפול: קירור האזור הפגוע, הרמת הרגל וביטול כל שיעורי הבלט עד לירידת הנפיחות. חזרה לפעילות באופן הדרגתי (ניתן להשתמש בנקע כתירוץ מעולה ליכולת ניווט גרועה עד חודשיים לאחר הפגיעה).
עלוקות/קרציות - טפילים הנצמדים לנווטים ומפריעים להם בזמן הניווט ואחריו. קיימים שלושה סוגים עיקריים של עלוקות/קרציות:
א. הסוג הראשון תוקף את כל הנווטים. אלו יצורים זעירים המצויים באזורים לחים, בנחלים ובביצות. הם מצמידים עצמם לנווט, בעיקר באזורים שבהם זה הכי לא נעים (בית שחי, מפשעה) ומשם מוצצים את דמו בהנאה.
טיפול: הסרה על-ידי תלישה בכח.
ב. הסוג השני תוקף נווטים טובים בלבד. מדובר בנווטים אחרים, אשר נצמדים לנווט הטוב ליד תחנה וממשיכים "לנווט" מאחוריו. למעשה הנווט הטוב מוביל אותם אל התחנה הקרובה ולעיתים גם לבאות אחריה.
טיפול: ביצוע תמרון התחמקות זריז והסתתרות מאחורי שיח.
ג. הסוג השלישי תוקף נווטים ותיקים בלבד. מדובר בנודניקים, אשר תופסים את הנווט הותיק לאחר ניווט ומתעקשים לספר לו כיצד ניווטו מתחנה 3 ל-4 (באיזה מסלול בכלל?), למה טעו בין תחנה 7 ל-8 ובאיזה מקום סיימו בעשר התחרויות האחרונות.
טיפול: יש להימנע מלשאול שאלות אשר יפתו את הנודניק להמשיך לדבר, ולפלוט כבדרך אגב את המשפט הבא: "נדמה לי שלפי התוצאות פסלת היום... מה קרה?". הנודניק יעזוב בבהלה, וילך להטריד את זיו.
פנצ'ר - מחלה פתאומית התוקפת בעיקר נווטי אופניים. המחלה מתאפיינת בניקוב צמיג האופניים על-ידי קוץ גדול, ענף חד או אבן משוננת. הגלגל מתרוקן מאוויר ולא מאפשר המשך נסיעה. במקרים נדירים תוקפת המחלה גם נווטים רצים, הנועלים נעלי Air.
דרכי מניעה: שימוש בפסגומי, ספריי אנטי-פנצ'ר או צמיגים עבים. העזרה העיקרית שמעניקים אמצעים אלה היא לחשבון הבנק של בעלי חנויות האופניים.
טיפול: הנפגע מפנצ'ר חייב לעצור מיידית (בעצם, אין לו ברירה אחרת), ולהוציא מן הצמיג את העצם שגרם לפנצ'ר. לאחר מכן יש לסתום את החור בעזרת דבק מיוחד ולנפח את הגלגל מחדש עם משאבה ידנית. טיפול מיומן יאפשר חזרה לכשירות תוך מספר דקות, אולם אין באפשרותו להבטיח חיסון. המחלה עלולה להתפרץ שנית בהמשך המסלול.
קדחת מערות - מחלה קשה הבאה לידי ביטוי באחת משלוש דרכים:
א. חשיפה לחיידק אלים דרך טפילים שוכני מערות. הנווט התמים מגיע לתחנה המצויה בפתח מערה, מנקב, ומנוקב בעצמו על-ידי יתוש או פשפש, המעבירים את החיידק הקטלני. בתום תקופת הדגירה מתפרצת המחלה וגורמת לחום גבוה, חולשה, וכל שאר התופעות המוכרות מסיפורי החלוצים.
ב. נטייה לתכנן מסלולי ניווט המבוססים על מערות בלבד.
ג. חוסר יכולת למצוא תחנה הממוקמת במערה ("תגיד, מצאת את המערה של תחנה 42?" - "קדחת!").
ראיה לקויה - קיימים מספר סוגים של ליקויי ראיה בקרב אוכלוסיית הנווטים. להלן הנפוצים שבהם:
קוצר ראיה - ראיה מטושטשת למרחק, תוך הזדקקות למשקפיים או לעדשות מגע. לשני האמצעים מספר חסרונות מעיקים. המשקפיים נוטים ליפול כל הזמן (או לפחות לגלוש על האף ולהפריע לנשימה). בימי גשם או ערפל מתכסים המשקפיים אדים וטיפות, ואי אפשר לראות מטר קדימה. עדשות מגע פותרות בעייה זו, אולם הן רגישות ל"גופים זרים" החודרים לעין בזמן הניווט (אבק, חלקיקים וכו').
סוג נוסף של קוצר ראיה, הנפוץ אצל מבוגרים יותר, מקשה על קריאה מקרוב, והוא בעייתי במיוחד במפות של 1:15000 ובאזורים צפופי פרטים.
ראיה סלקטיבית - פספוס של פרטי נוף במפה או בשטח בזמן ניווט. הלוקים במחלה זו מסוגלים לחלוף על פני פס אש כאילו הוא אינו קיים, או להתעלם מכך שהבור אותו הם מחפשים נמצא 10 מטרים ממזרח לבולדר הענק שלידם (ושניהם כמובן מסומנים במפה). מחלת הראיה הסלקטיבית, התוקפת מפעם לפעם כל נווט, נעלמת לחלוטין מייד בסיום הניווט (לרוב הדבר מלווה במכות נמרצות שנותן החולה לעצמו על הראש).
שבֶּתֶת בוקר - תסמונת בלתי מדבקת, המופיעה מדי פעם אצל נווטים בשבת בבוקר, בעיקר כאשר מזג האוויר חורפי.
מאפייני המחלה: עייפות קשה, המתבטאת בחוסר רצון בולט לצאת מהמיטה לצורך ניווט. הלוקים בתסמונת נוטים להתכרבל בצורה מוגזמת, תוך מלמול בלתי פוסק של משפטים כגון "אוי איזה גשם בחוץ", "רק עוד כמה דקות", וכו'.
דרכי מניעה: 12 שעות שינה לפני כל תחרות, הרשמה מוקדמת ללא החזר כספי במקרה של היעדרות.
טיפול: הארת החדר, ניעור אלים של השמיכה והסרתה, שפיכת מים קרים על ראשו של החולה. אם שום דבר לא עוזר, הולכים לניווט בלי החולה, וכשחוזרים מספרים לו איזה כיף היה וכמה שהוא הפסיד (גם אם היה עדיף להישאר בבית).
תזונה נכונה - לתזונה נכונה נודעת חשיבות מרובה הן בהכנה לניווט והן בהתאוששות. חשוב מאוד לאכול לפני ניווט, אבל לא יותר מדי (ע"ע כאב בטן).
לאחר ניווט, סוג התזונה תלוי במידת ההצלחה בתחרות. אם מתברברים לגמרי ובקושי מגיעים לפני שעת הגג אוכלים אותה. אם מפסידים בהפרש קטן ומעצבן אוכלים את הלב. אם מנצחים - אוכלים את המתחרים. בכל שאר המקרים צריך להחזיר במהירות את האנרגיה שאבדה על-ידי ביקור באחת המסעדות למזון מהיר בדרך הביתה.
