ניווט למקום העבודה - בעשר תחנות פשוטות

מאת: מודי בוכבינדר
תחנה ראשונה: מאיפה הגיע הרעיון
מאז ניווט ט”ו בשבט בשנה שעברה וגם לפניו חשבנו על ניווט למקום העבודה שלנו. בעקבות כתבתו של נועם רביד הרצון אפילו התחזק.
תחנה שניה: איפה התחלנו
קראנו את הכתבה, התייעצנו עם מומחים ובסוף חשבנו גם קצת בעצמנו, התווכחנו, רבנו ובסוף החלטנו על הדרך הטובה לשתף ולקרב את אנשי המשרד שלנו לעולם הניווט
תחנה שלישית: מה רצינו להשיג
מצד אחד ניווט שיהיו בו אלמנטים קלאסיים של ניווט כמו בחירת ציר ומציאת תחנות, מצד שני שלא יהיה ארוך מדי (עד שעה ניווט זה בהחלט מספיק למתחילים), מצד שלישי שגם צעירים ספורטיביים יעשו מסלול משמעותי וגם אנשים קצת יותר מבוגרים ינווטו בכיף, מצד רביעי שיהיה גם גיבוש ומצד אחרון (חביב) שיהיה סיבה להתאמץ (פרסים) וכמובן אוכל טעים לסיום.
תחנה רביעית: המיקום והזמן
פארק הירקון הוא המקום הקלאסי. קרוב לעבודה ועם שפע חניה. מפה טובה ואין אפשרות מעשית לאבד את הדרך בגדול. מקום שכולם מכירים הוא קצת פחות מאיים. החצי השני של יום חמישי הוא הזמן הקלאסי כי לאף אחד כבר אין כוח לעבודה.
תחנה חמישית: איך מכניסים אלמנטים של ניווט
מאחר ואי אפשר למקם תחנות קשות למציאה בפארק הירקון בחרנו בשיטה של איסוף חופשי של כל התחנות בזמן הקצר ביותר. הוגדר מסלול ארוך (לצעירים נמרצים) של 14 תחנות (בפועל כחמישה קילומטר) וקצר של 10 תחנות (בפועל כ 3.5 קילומטר) לפחות נמרצים. הצלחנו לשים מספר תחנות שצריך קצת לנווט בשביל למצוא. בחירת הציר האידיאלי לא הייתה ברורה מאליה ואכן לא כולם הלכו באותה הדרך. לאחר זינוקים די המוניים וצפופים שמחנו לראות שאנשים די התפזרו (לפחות אלו שרצו להתפזר) ברחבי הפארק.
תחנה שישית: איך בוצע הניווט
בהגעה לפארק קיימנו תדריך בו הסברנו איך נראית תחנה, איך מסתכלים במפה ועקרונות הניווט הבסיסים. הרוב הקשיבו והפנימו. ביקשנו לנווט בבודדים או בזוגות. הזנקנו 5 בודדים/קבוצות (שלושה לארוך, שניים לקצר) כל שתי דקות. סך הכול הזנקנו את כולם (כ 60 איש) תוך פחות מעשרים דקות. מהרגע שהסתיים התדריך אנשים לחצו לצאת מוקדם ככל האפשר ואנחנו ניסינו להיצמד לתוכנית.

תחנה שביעית: איך ממלאים את הזמן שנותר
אחרי הניווט הרגיל הוצע למעוניינים ניווט מיני במגרש המתקנים לילדים בפארק. נתלו 7 תחנות קרטון על מתקנים שונים ובמקומות שונים. המתחרים היו צריכים לטפס על מתקנים ולהגיע לכל מיני פינות נסתרות במגרש המתקנים. הזמן המנצח היה כארבע דקות אבל רוב האנשים בילו 5-6 דקות בסיפור הזה. כל האנשים האחרים יכלו להסתכל ולעודד למרות שרובם היו עסוקים בהחלפת חוויות מהניווט עצמו ובאוכל (שהתחיל מוקדם מדי)
תחנה שמינית: מה היה חוץ מניווט
קייטרינג איכותי לסיום, פרסים (שוברים לארוחת ערב) למנצחים במסלול הקצר, הארוך והמיני והביתה לסוף שבוע ...
תחנה תשיעית: מה לסיכום
כולם הסכימו שהיה מאוד כיף. הוצע לעשות ניווט כזה פעם בשנה. האם מישהו יצטרף לאיגוד ויתחיל לנווט בקביעות בעקבות האירוע? – לא הייתי מהמר על זה. שיחות מסדרון ובחדר הקפה היו בשפע.
תחנה מאה: קטעים משעשעים
חשבנו שכבר ראינו הכל אבל הופתענו:
ניקוב של התחנות על המפה עצמה בתוך העיגול, ניקוב של התחנות על פי סדר ההגעה במקום בקובייה הנכונה, מספר משתתפים חיפשו מישהו שמצפה להם בתחנה לנקב את הכרטיס (אמרתם שיהיה מנקב) ועוד.
ועל זה נאמר – מי שלא מקשיב בתדריך – עושה טעויות.

10 הטעויות הנפוצות ביותר של אתלטים

מאת: ג'ו פריל
תרגום: תומר גמינדר
כתבה נוספת המתורגמת מהבלוג של ג'ו פריל, והפעם על הטעויות הנפוצות ביותר באימונים. ניתן לראות את המקור וכתבות רבות נוספות ב: www.joefrielsblog.com .
לפני מספר שבועות כתבתי ב-Twitter (@jfriel) מה הן 10 הטעויות הנפוצות ביותר של מתאמנים המאמנים את עצמם (self-coached athletes). אחד הקוראים הציע שאאסוף אותן לכתבה מסודרת, ואחרים ביקשו הבהרות נוספות. וזוהי התוצאה:
טעות מס' 10: יותר מדי דגש על קילומטרים
תיקון
המפתח להצלחה בתחרויות הוא בעצימות נכונה
הסבר
מחקר אחרי מחקר מוכיחים כי המפתח לביצועים אצל אתלטים מנוסים הוא עצימות – לא נפח. זה לא כמה ק"מ רצת; אלא מה עשית עם אותם ק"מ. מדידה של כמה ק"מ או כמה זמן רצת לא עוזרת במדידת ההתקדמות לקראת ההצלחה במרוץ. כל אחד יכול לרוץ לאט במשך זמן רב. אין בכך כוונה כי מרחק אינו חשוב. אימון של שעה בעצימות גבוהה ומנוחה בשארית השבוע לא יובילו לשום מקום. הכוונה היא שיש למצוא איזון. זה היופי של מכשירי מדידת הכוח באופניים ומכשירי מדידת המהירות בריצה: הם מאפשרים לך לבטא את מה שעשית במהלך השבוע ב- TSS (Training Stress Score) או קילו-קלוריות שהם שילוב של נפח ועצימות.
טעות מס' 9: יותר מדי דגש על דופק
תיקון
המנוע שלך הוא שרירים
הסבר
הלב שלך מגיב למה שהשרירים עושים. מדידת הדופק היא מדד עקיף למה שהגוף שלך מבצע. זה דומה לשימוש בדוושת הגז במכונית כדי לקבוע את המהירות בה אתה נוסע. אם השרירים זקוקים ליותר חמצן הלב מגיב בהעלאת הדופק כדי לספק אותו. הלב הוא שרת של השרירים. הלב לעולם לא מסובב את הפדאלים, מניע את הרגליים במעלה הגבעה או מושך את הגוף במים פתוחים וסוערים. רק השרירים עושים זאת. אתלט מנוסה יגיע לשיפור משמעותי יותר על ידי מיקוד האימונים בשרירים במקום בלב.
טעות מס' 8: קביעת מטרות גבוהות מדי לעודד הישגים
תיקון
מטרות גבוהות מדי תעשה את ההפך. המטרות צריכות להיות מעט מעבר ליכולת.
הסבר
קביעת מטרות שלא יאמנו עובדת רק בהוליווד. זכייה באליפות העולם כאשר אתה בקושי מסיים מרוץ איננה מטרה – זהו חלום. זו נעשית למטרה כאשר אתה בונה תוכנית כדי להשיג זאת. אם אתה מסוגל לפרוס את הפרטים, כמו גם תוכנית ריאלית שתוביל למטרות כאלו אזי הן נעשות אמינות וברות השגה. אבל אם כל שאתה עושה זה לקבוע מטרות שבלתי יאמנו זהו רק חלום, וכולם יודעים זאת כולל אתה עצמך.
טעות מס' 7: אימונים לא מסודרים
תיקון
קבע מטרה לכל אימון
הסבר
בספרי התנ"ך לאימונים שלי אני מסביר 6 יכולות עליהן ניתן למקד את האימונים: סיבולת אירובית, כוח שרירי, מיומנויות מהירות, סיבולת שרירית, סיבולת אנאירובית וכוח מתפרץ. שתיים אחרות הן בחינה והתאוששות. אם אחת או יותר משמונה אלה לא מטרת האימון שלך אינך מתאמן – אתה משחק. זה בסדר לבצע מדי פעם אימון ללא מטרה. אבל אם יש לך שאיפות גבוהות שעשועים כאלו צריכים להיות נדירים. ככל שהמטרות שלך נמוכות יותר, כך אתה יכול לעשות לך מה שבא לך עם הזמן.
טעות מס' 6: אימונים לא עקביים
תיקון
שאיפות גבוהות? אל תחמיץ אימון. לעולם.
הסבר
עקביות היא ההיבט היחיד החשוב ביותר של אימונים. היא יותר חשובה מאימונים ארוכים או עצימים. אתה תשתפר מהר יותר על ידי אימונים תכופים וקבועים מאשר באימונים קשים עם מרווחים ארוכים. זה יוביל לאיפוק וניסיונות נדירים לבחון את הגבולות שלך. דחיפה לבחינת הגבולות לעיתים קרובות מדי מובילה לכאבים, מחלות, פציעות, שריפה ואימון יתר. כל אלה יובילו אותך לפספס אימונים ולאיבוד כושר. שיפור הכושר לוקח זמן רב הרבה יותר מאיבודו. אבל, בפועל, לעיתים תחמיץ אימונים מסיבות שאינן בשליטתך – מזג אוויר, עבודה, פעילויות משפחתיות וחובות אחרות. כאשר אלה קורות יש לבצע תזמון מחודש של האימונים. נסה לא להחמיץ את אימוני המפתח בתוכנית שלך.
טעות מס' 5: מעט מדי מנוחה, מחסור בעצימות מתאימה לפני המרוץ
תיקון
התאמן על המרוץ מדי 72 שעות ב 1-3 שבועות שקודמים לו
הסבר
המטרה של ההפחתה (טייפר) לפני המרוץ היא לנער את העייפות – לא לשפר את הכושר. התאוששות לפני התחרות תורמת יותר מאשר שיפור הכושר בימים האחרונים. אבל ההכנה למרוץ היא יותר מאשר להרגיש טרי יותר. היא כוללת גם הכנה לדרישות המיוחדות של המרוץ. במהלך 7 עד 21 הימים שקודמים למרוץ הפחת בהדרגה את משך האימונים. זה חלקה של ההפחתה. וכל כ-72 שעות בצע אימון מאתגר המדמה חלק של המרוץ. האימונים ביניהם יהיו להתאוששות.
טעות מס' 4: אימונים עצימים מדי
תיקון
התאמן יותר ויותר בעצימות של התחרות ב-12 השבועות שקודמים למרוץ
הסבר
פעם אחת יצא לי לדבר באסיפה של קבוצת טריאתלון. לאחריה אחד החברים סיפר לי שהוא וכמה מהאחרים התאמנו לאיש ברזל. הם המשיך והסביר שהם עשו אימונים סיבולת אנאירובית על האופניים. אלו אימונים קשים הוא אמר, האם הם יעזרו? תשובתי הייתה "לא". בשום שלב בתחרות איש ברזל לא עוברים לתחום האנאירובי. אם עושים זאת, החגיגה הסתיימה. זה שהאימון קשה לא הופך אותו למתאים. התאמן בעצימויות דומות לאלו הצפויות במרוץ.
טעות מס' 3: בסיס קצר מדי – התחלת תקופת הבנייה מוקדם מדי
תיקון
לפתח סיבולת, כוח ומיומנויות לפני עצימות של מרוץ
הסבר
אתלטים אופייניים לא מסוגלים להמתין להגיע לאימונים הקשים באמת עם "אינטרוואלים עד הקאה", רכיבות קבוצתיות קשות ואימונים עצימים אחרים שאנחנו אוהבים. אבל את אלה טוב לשמור לתקופת הבנייה (אם בכלל) 11-12 שבועות לפני המרוץ. עד אז טוב להתרכז במיומנויות, כוח וסיבולת. והטוב ביותר לעבוד עליהם בסדר זה. אם התנועה שלך לקויה, אין שום סיבה לעשות אימוני עליות או אימונים ארוכים. הם רק יפגעו במיומנויות שלך ויקבעו את הטעויות. כאשר המיומנויות מתחילות להסתדר זה הזמן לבנות כוח (משקולות, תרגילים פונקציונאליים, חזרות כוח וכו'). ולבסוף לפתח במלואה את הסיבולת האירובית שלך אחרי שממיומנויות והכוח התבססו היטב. כל זה ייקח בין 8 ל-16 שבועות בתלות בנקודת ההתחלה בכל אחד מהתחומים, ורק אז הגיע הזמן להתחיל באימונים ספציפיים למרוץ.
טעות מס' 2: יותר מדי ימים קשים, לא מספיק ימים קלים
תיקון
כדי להתאמן קשה יש לנוח לפני
הסבר
גיליתי שאתלטים לא אוהבים לנוח. אני יכול לתת להם את התרגילים הקשים ביותר שניתן לדמיין והם יזילו ריר בציפייה. אבל תכנן יום קל, או, השם ישמור, יום חופשי, ואני ישר צריך להצדיק זאת. יותר מדי נוטים להפוך את הימים הקלים שלהם ל"מעט קשים" ולכן מגיעים לאימון הקשה הבא "טיפונת עייפים" וגם הוא הופך להיות "מעט קשה". כל האימונים מחליקים למרכז סקלת העצימות. זו הדרך לביצועים ירודים. ככל שאתה מתקרב למרוץ הימים הקלים צריכים להיות כאלה שיאפשרו לימים הקשים להיות קשים באמת.
טעות מס' 1: חוסר יכולת לקצוב נכון
תיקון
ללמוד את אומנות הנגטיב ספליט באימונים, אינטרוואלים ומרוצים
הסבר
זו המיומנות הקשה ביותר ללימוד לספורטאי סיבולת, מכיוון שהיא מבוססת בעיקרה על רגשות. אנחנו מתרגשים בהתחלה ולכן אנחנו מתחילים מהר מדי למרחק גדול הרבה יותר מדי. אפילו רוב האתלטים שתכננו לקצוב את המרוץ מתחילים מהר מדי (הכוונה לאירועי סיבולת הדורשים קצב קבוע כגון נגד השעון, טריאתלונים, מרוצים, רכיבות ארוכות וכו'). נראה שיש להם אמונה שהם יכולים "לשים בבנק" זמן על ידי התחלה מהירה יותר בעצימות גבוהה מאשר הקצב, המהירות או העצימות הממוצעים. למעשה יש לכך את האפקט ההפוך בדיוק. יצור חומצת החלב עולה (העצימות קרובה או מעל לסף האנאירובי) שמשחררת יוני מימן שהופכים את השרירים הפעילים לסביבה חומצית. השרירים מתפקדים פחות טוב בתנאים אלו ולכן בסופו של דבר חייבים להאט. ניתן להראות כי הזמן שאובד בעקבות ההאטה גדול מהרווח שנבע מההתחלה המהירה. אפילו אם התחלת מהר ועדיין מתחת לסף האנאירובי קיים מחיר שחייבים לשלם בירידה מהירה של מאגרי הגליקוגן ואולי סיבות נוספות שמובילים לעייפות מוקדמת כתוצאה מגיוס לקוי של שרירים. הזמן המהיר ביותר של אלו שאימנתי הושג כמעט תמיד על ידי נגטיב ספליט של העצימות והגברתה מעט בחלק השני של האירוע (זה נכון גם למרבית שיאי העולם בריצה). זו מיומנות קשה לרכישה. נקודת ההתחלה היא ללמוד לבצע נגטיב ספליט באימונים, במיוחד באלו המדמים מרוצים.

ג'ו פריל
ג'ו פריל מאמן ספורטאים סיבולת מאז 1980. הלקוחות שלו הם האליטה של הספורטאים החובבים והמקצועיים מקרב רוכבי הכביש, רוכבי אופני הרים, הטריאתלטים והדואתלטים. הם מגיעים מכל קצוות תבל וכוללים אלופים לאומיים אמריקאים וזרים, מתחרים באליפויות העולם, וספורטאים אולימפיים.
הוא מחברם של עשרה ספרים על אימון לספורטאים סיבולת כולל הסדרה הפופולארית והנמכרת ביותר בספר Training Bible. הוא בעל תואר שני במדעי האימון, הוא מאמן מוסמך לרמת עילית לטריאתלון ורכיבה בארה"ב, והוא המייסד והיו"ר לשעבר של נציבות האימון הלאומית בארה"ב.
ג'ו מקיים סמינרים ברחבי העולם על אימון ומרוצים לרוכבי אופניים, טריאתלטים ומאמנים, ומספק שירותי ייעוץ עבור חברות בתעשיית הכושר.

על המפה - גימזו

מאת: מיכה נצר

גם זו לטובה
בדרום מערב מפת הניווט "גימזו" נמצאת גבעה ברום 161 מטר. על גבעה זו נמצא התל של העיר גִמְזוֹ (ג' בחיריק, ו' בחולם) בממלכת ביהודה, הנזכרת במלחמות עם הפלשתים: "וּפְלִשְׁתִּים פָּשְׁטוּ בְּעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וְהַנֶּגֶב לִיהוּדָה וַיִּלְכְּדוּ .... וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיֵּשְׁבוּ שָׁם" (דברי הימים ב כ"ח, י"ח). מאוחר יותר, בתקופת המשנה והתלמוד, היה במקום ישוב יהודי שממנו בא התנא ר' נחום איש גמזו. מספרים עליו שבכל מצב נהג לאמר: "גם זו לטובה". ישוב ערבי (ג'ימזו), ששימר את השם העברי, היה כאן במאות השנים האחרונות. לאחר מלחמת הקוממיות הוקם במקום מושב של פועלי אגודת ישראל.
משמעות השם גִמְזוֹ נלמדת מתוך מדרש חז"ל האומר: "ששה דברים עשו אנשי יריחו ...מתירין גַמְזִיוֹת של הֶקְדֵש ..." ומתוך ג'וֹמֵז הערבית, שהיא עץ השקמה. עליה ארחיב הפעם.
השקמה היתה נפוצה באזור זה של הארץ, שנאמר: " ויתן המלך (שלמה) את הכסף ... כשקמים אשר בשפלה לרוב". על חשיבות העץ מעיד מינוי שר מיוחד של דוד המלך לפני 3000 שנה "ועל הזיתים והשקמים אשר בשפלה - בעל-חנן הגדֵרי".
עץ השקמה שימש את התושבים בימי קדם כעץ פרי. אחד ממטפחי הפרי היה הנביא עמוס, המעיד על עצמו "בּוֹלֵס שִקְמִים". כאשר כורתים ענף שקמה ראשי מצמיח העץ ענפים חדשים ישרים ששימשו קורות לבניה. קורות אלו נקראו גַמזִיוֹת. העץ טרם כריתתו נקרא "בתולת שקמה". לפעמים נכרת גזע העץ בגובה מסוים מעל הקרקע והתקבל "סדן שקמה". במצרים הקדומה שימשו ענפי השקמה העבים לייצור ארונות קבורה.
במהלך השנים נכרתו רוב עצי השקמה וכיום אפשר למצוא אותם, כעצים מוגנים, לאורך רצועת החולות במישור החוף, בעיקר במישור פלשת. ככל שנשמור על השקמה נוכל לאמר: "גם זו לטובה".
"גם זו לטובה" נוכל לאמר לכל תוצאה בתחרות הניווט.

על ניווט ושריפות

מאת: זיו נוימן

אסון הכרמל. מה לא נאמר עליו, כמה מילים כבר שפכו על האסון הכבד ביותר שפקד את הטבע בישראל מאז כריתת היערות בידי התורכים לפני כמאה שנים, אם אפשר היה להשתמש באותן מילים לכיבוי השריפה אז רק מהעודפים הכנרת היתה עולה כמו עשן הגחלים הלוחשות מאודי גזעים משחירים. כל גוף מאשים את האחר, כל שר מגלגל את המחדל לפתחו של שר אחר ואפילו הגופים הירוקים החלו לזרות מלח על פצעו של האחר ללמדם כי ניהול שטחי הטבע במדינה לא נוהל בדרך הנכונה, לשון אחרת: לא נוהל כפי שהם חושבים שיש לנהלו.

שלא תבינו אותי לא נכון, כולי הערכה והוקרה לכלל הגופים הירוקים ובראשם קק"ל ורשט"ג שמנהלים את מרבית שטחי הטבע במדינה, גוף גוף לפי דרכו, אמונתו ותפישתו את הטבע כמשאב החשוב ביותר שעליו הם אמונים. מדינת ישראל שינתה פניה במאה שנים האחרונות: מארץ שוממה, ללא פיקוח על כריתת עצים, רעיה בלתי מבוקרת ונטיעות חקלאיות בלבד, הפכה ישראל למעצמה בתחום של ייעור, בלימת המידבור, ניצול מי נגר, שמירה ושיחזור נוף קדומים והכל בסביבה לוחצת של פיתוח, ריבוי טבעי מהגבוהים בעולם, צפיפות הגבוהה ביותר בעולם המערבי ושלל תרבויות שאינן רואות עין בעין את הטבע כמקום קדוש וכנכס שירשנו ונהיה מעוניינים להעבירו גם לדורות הבאים.

כמי שפוקד חדשות לבקרים את שטחי הטבע במדינה ורואה את כל צפונותיה בעזרת מפות מפורטות שלא מצויות באף מקום, כמי שחווה את הטבע משתנה בהתאם לעונות השנה, כמי שנתקל במפגעים, בחידוש פגעים, בהרס שטחים, בעצים צעירים ובכל תחום הטווח שניתן להגדירו כטבע גם לי יש מספר תובנות איך צריך להראות הטבע במדינת ישראל.

אני לא אפרט בדיוק מה צריך לעשות אבל אני כן יכול להגיד שניהול נכון של הטבע במדינה הוא כזה שיסחוט ממני הנאה רבה במהלך ריצת ניווט, זה יכול להיות יער אורנים, זה יכול להיות חורש ים תיכוני, חשוב שיהיה מגוון, חשוב שישמור על צורת השטח, בלי המוני סינגלים, נקי, בלי רכבי שטח בכל שביל, בלי מנגלים בכל פינה, מאפשר תנועה רגלית, משלב שטחי חקלאות ואתרים הסטוריים, נמצא בכל מקום ונגיש לכל אחד שרוצה להיות חלק מהטבע ולא לקחת ממנו חלק. לא רוצה רעש, לא רוצה לכלוך, לא רוצה פשע ולא רוצה גדרות, לא רוצה כבישים, לא רוצה מיבנים, לא רוצה עשן ולא מפריעים.

רוצה רק לרוץ בטבע עם מפה , רק אני והטבע - חי צומח דומם.

אז איך צריך לנהל את הטבע ?

קחו מפה, צאו לנווט...

היה כייף ?

ככה צריך לנהל טבע !!!

על המפה - חולות חולון

מאת: מיכה נצר

פארק החולות בחולון נמצא בדרום מזרח העיר. הפארק נולד, למרות ערכו הנדלני, כתוצאה מתחום הרעש של המטוסים הממריאים מנתבג, האוסר נוכחות אנושית קבועה במקום, לא למגורים ולא לתעשיה. זכינו בפארק חולות במרכז הארץ שבו נופי חול נודד ומקובע, צמחית חולות אופיָנית עם צמחים עשבוניים, שיחים ועצים, וביניהם השקמה והחרוב הטבעיים והאקליפטוס המיובא. בתוך אלה מתקיים עולם חי הכולל חרקים, זוחלים, עופות ויונקים עם משפחת שועלים, טורפי העל בפארק.
חלק מפארק החולות נכלל במפת הניווט שגבולותיה: כביש 4 במזרח, בית המטבחיים בדרום ושני קטעים של דרך הבטחון (להלן) בצפון ובמערב. המפה נמצאת ברצף למפת פארק פרס, שמצפון לה. שתי המפות מעשה ידי זף סגל ועל כך יבורך.
ההתישבות היהודית במקום התחילה בשנת תרצ"ד – 1934 עם הקמת שכונת מולדת, שכונה לתימנים מראשון לציון. היתה זו שכונה שניה בין אלה שהרכיבו לאחר מכן את העיר חולון. במהלך השנים נעזבה השכונה. את שרידי בתיה ההרוסים נמצא במפת הניווט, שמעליהם מתנשא מגדל המים של מולדת, שזכה לשימור. במלחמת הקוממיות, תש"ח – 1948, עברה כאן דרך הבטחון שקִשרה בין תל-אביב לראשון-לציון, כחלק מהדרך לירושלים ולנגב. הדרך נועדה לעקוף את חסימות הערבים והתקפותיהם על התחבורה היהודית ביפו, יזוּר (אזור כיום) ובית-דג'ן (בית דגן). בשלב ראשון עברה דרך הבטחון מתל-אביב לשכונת התקוה ובשבילי שדות למקוה-ישראל. מכאן יצאה הדרך למרכז חולון ולשכונת מולדת והלאה בין פרדסים לראשון-לציון. בדרך זו נכלל הכביש הצפוני במפת הניווט. לאחר פגיעה ערבית בתחבורה בפרדסים נסלל כביש עוקף עד לראשון-לציון, הוא הכביש המערבי במפה. לאורך קטע זה מוצבות עדין חביות שנועדו למנוע כיסויו בחול נודד. עם כניעת יפו ובריחת התושבים הערבים מיזור ובית-דג'ן חזרה התחבורה היהודית לכביש הראשי. דרך הבטחון נותרה כאתר שימור היסטורי בחולון.

הכל כלול - ברצלונה

מאת: זיו נוימן

מאז שאשתי נכנסה לתחום הפסיפסים לא מפסיקים לשמוע קולות נפץ ברחבי הבית, סרוויסים שלא נס ליחם נמצאים מנותצים כמו המזבח בבית המקדש בזמן שאנטיוכוס נכנס לחלל את קודש הקודשים, ריבועי קרמיקה נשברים לרסיסים ואפילו צלחות קורניג עם אחריות לכל החיים שקיבלנו מהדודה רינה מכפר ויתקין לחתונה לא נשארו שלמות תחת פטישה של זוגתי. המקלחת עברה שיפוץ כללי כולל החלפת אריחי החרסינה הירוקים שהתאימו מאוד לפסיפס שציפה כד חרס מונגולי שכל יופיו היו מערומיו הבוהקים שהבליטו את עבודת היד יוצאת הדופן של אישה קטנה מהערבות הנצחיות של מונגוליה דור חמישי לאומני כדים. הבית שלנו נראה כמו טברנה יוונית משולהבת בזמן ששלומי סרנגה שר את "מונו מונו" לצלילי בוזוקי עצבני לצד ארבעים סלוניקאים הלומי אוזו שמוכנים לעשות "אולה" גם למשקפי השמש של שחורציאנידיס סופוקליס אם לא היו פוחדים רק מהשם שלו.

אני מתה על גאודי אומרת לי יום אחד אומנית הפסיפס מניצני עוז! מי זה לכל הרוחות גאודי?

אנטוני גאודי אי קורנט (מוכר גם כאנטוניו גאודי או בקיצור גאודי; בקטלאנית: Antoni Gaudí i Cornet‏; 25 ביוני 1852 - 10 ביוני 1926) היה אדריכל קטלאני שהתפרסם בזכות סגנונו העיצובי-פיסולי הייחודי. עבודתו מסווגת כחלק מסגנון המודרניסטה השייך לתנועת האר נובו באדריכלות, תנועה שהיוותה את תחילתה של התקופה המודרנית באדריכלות, אך סגנונו הייחודי נקרא על שמו "סגנון גאודי"...

כן גם אני יודע לגגל לויקיפדיה, אבל למה לכל הרוחות ברצלונה אני אומר בעודי גולש לראות אם יש ניווטים באיזור ברצלונה ומגלה יומיים של ניווטי ספרינט בתוך העיר ממש בסוף נובמבר... מכיוון שלא יכולתי ל"שבור" לאשתי ה"שוברת"את הלב הסכמתי בלית ברירה לראות את יצירות האומנות של גאודי (קריצה).

Barceloneta-יום 1

יותר תחרות ריצה מניווט, אבל זה תמיד כיף לראות מפה, תחנות ומאות נווטים מכ 20 מדינות נפגשים בעיר קוסמופוליטית עם טפאסים משוגעים, סנגריות במקום מים ואנשים שמחים. נכון, אני חולה כבר שבועיים, אבל זה רק התירוץ, פשוט צריך לרוץ מהר, מהר מאוד על מנת לנצח את המסלול ואת זה לא עשיתי. אין טעויות מיוחדות , אבל בניתוח המסלול ראיתי שיש אפשרות לרמאות - יותר נכון לא לשמוע לכללי המארגנים ולחסוך שניות רבות במסלול, אני לא אומר שהמתחרים שלי פעלו בניגוד לכללים, אבל אני חושב שאם לא ניתן לאכוף כלל מסויים, צריך להמנע מקביעתו: מעבר הכרחי(סגול) מבלי שהמארגנים יוכלו לבדוק אם כל המתחרים עברו בו כדין, מיותר וגורם להרהורים ש... חבל שלא רצתי ישר(כחול) והייתי חוסך לפחות 30-40 שניות... אולי המתחרים שלי כן רצו בניגוד לכללים... לכן התוצאות שלהם טובות משלי... איזה פראייר אני...מתאים לי עכשיו טפאס סרדינים בשמן עם כוס בירה טובה...גם טפאס כבד אווז עם הרבה בצל הולך...טוב נו גם הטפאס הריחני שההוא עם השפם הזמין הולך...

Montjuic - יום 2

אני כבר ביתרון והניווט עוד לא התחיל, מנווטים היום ב"הר היהודים" ואני בטוח שבקטגוריה שלי אני היחידי שעונה על ההגדרה. חבל רק שלא קראתי את כל ההסטוריה של המקום בכדי לדעת שיהודים הגיעו לכאן רק לאחר מעבר למצב צבירה שאפילו קיר בצבע פלסטי היה יותר חי מהם. היום מנווטים באזור האצטדיון האולימפי של ברצלונה 1992, אני נזכר בערגה איך אני ואבי מחזיקים את הראש ולא מאמינים כשראינו את "קווין יאנג" שובר את מחסום ה 47 בריצת 400 משוכות עם 12 צעדים מושלמים בין כל משוכה וקובע שיא אלמותי שלא נשבר עד היום. אני רואה בעיני רוחי את הקשת הספרדי מדליק את האש האולימפית ביריה מדויקת ממרכז האצטדיון ישר לתוך ענן הגז והאדרנלין עולה כאילו הייתי אני אחד מאותם ספורטאי על שעומד לכבוש את פסגת העולם או לפחות את הר היהודים. בכל שביל כאן רצו, התאמנו והתחממו מיטב האתלטים של תחילת שנות התשעים וההרגשה משכרת.
מסלול קצת מתחכם, הרבה עליות, המון שבילים, רצים בכל מקום אפשרי ונזהרים לא להכנס למלכודות גדרות ללא מוצא... ניווט חלק אבל כושר כמו של... ישראלים באולימפיאדה, בעצם למה ללכלך, בברצלונה זכינו במדליה הראשונה - כסף לארד(יעל).

לסיכום:
ניווט בברצלונה בשילוב סופ"ש בעיר מומלץ!!!
הכושר הגופני הוא מרכיב מרכזי בספורט הניווט.
הפסיפסים (של גאודי) לא משהוא.
פארק גואל (של גאודי) פחות יפה מרמת הנדיב.
סגרדה לפמיליה (של גאודי) דומה לאתר בניה שנבנה ע"י רומנים שיכורים.
אם מקפידים לשנן כי 1 יורו = 1 ש"ח אז באמת הטפאס לא יקר.
הפסיפסים של אשתי יותר יפים מאלו של גאודי.
הבראתי!!!

ניווט גיבוש למתחילים

מאת: נועם רביד
לעיתים עולה הרצון (או הצורך) לארגן ניווט לקבוצת חברים/מכרים/אורחים שאינם מכירים ניווט בכלל, כפעילות חברתית מגבשת ומהנה. זה יכול להיות ליום גיבוש בעבודה, למסיבת יום ההולדת של הילד, או לכל קבוצה אחרת שמזדמן לכם להכיר. אז איך מגישים "מנת ניווט" שתהיה מצד אחד קלילה ומהנה, ומצד שני תכיל גם את אבות המזון הבסיסיים של ניווט ספורטיבי?
אחרי מספר ניסויים ונסיונות, אני חושב שהגעתי לפורמט "מנצח" המשלב בהצלחה בין האלמנטים הנ"ל, ומאפשר לחבורה של חסרי השכלה ניווטית להנות מניווט, וגם להתגבש תוך כדי. הפורמט הזה נוסה בפועל בשתי הזדמנויות שונות, וזכה לתגובות נלהבות מאוד מצד משתתפיו. הנה המתכון.
המצרכים (לכ-40 משתתפים):
שטח ניווט – פארק, קמפוס או יישוב ממופה הם המתאימים ביותר. אפשר לקיים את הפעילות גם ביער, אבל אז צריך להקפיד שבעתיים שהמסלול יהיה קל, ושהשטח לא "יאיים". שטח הכינוס צריך להיות מקום נעים לשהיה, וממוקם באמצע המפה ולא בקצותיה.
מפות – כולל מקרא, רצוי בקנ"מ 1:7500 ובגודל A4, עם כותרת ייחודית לציון האירוע. בעידן ההדפסה הממוחשבת, לזיו אין שום בעיה להכין מפות כאלה.
מנסרות, מנקבים (ידניים) וכרטיסי ביקורת מקרטון.
מארגנים – 2-3 אנשים.
אופן ההכנה:
מתכננים מסלול באורך כ-1.5 ק"מ בן 8-10 תחנות, ברמה של מסלול עממי+. הלגים צריכים להכיל אלמנט של בחירת ציר או חשיבה ניווטית, אבל לא אמורים להיות קשים לביצוע. המסלול חייב לעבור בנקודות מעניינות/יפות בשטח. התחנות ימוקמו על פרטי נוף מגוונים, אך לא צריכות לבלוט למרחוק, ורצוי להניחן במקומות מוצנעים ואפילו "טריקיים" (למשל, בראש מתקן שעשועים). על המסלול לכלול 3 תחנות מפוצלות: אחת בהתחלה, אחת בסוף ועוד אחת באמצע, כך שלמעשה נוצרים מספר מסלולים דומים בעלי אותו אורך ורמת קושי.
בתא שטח אחר, שאינו מנוצל על ידי המסלול, מתכננים ניווט סקור עם 8-10 תחנות. התחנות צריכות להיות פזורות כך שאין מסלול "טבעי" וברור המחבר אותן, ושיש בו לפחות 2-3 תחנות ראשונות הגיוניות (ביחס למיקום נקודת הזינוק). אורך המסלול האופטימלי בין כל התחנות צריך להיות כ-1 ק"מ.
מחלקים את המשתתפים ל-4-5 קבוצות בנות 7-10 אנשים. בכל קבוצה מרכיבים 3 צוותים, ובכל צוות רצוי שיהיו 3 חברים (אבל אפשר להתפשר על 2 או 4). צוותים גדולים יותר, או "צוות יחיד" לא באים בחשבון. מבקשים מכל קבוצה לבחור לעצמה שם, ואז הצוותים בקבוצה נקראים לפי שם הקבוצה בתוספת מספר סידורי (למשל, "המתברברים 1" או "מדרון חלקלק 3").
התחרות היא תחרות ניווט שליחים קבוצתית. איך זה עובד בפועל?
מזניקים בזינוק המוני את כל צוותי 1 לניווט המסלול. חלק מהצוותים יוצאים למסלול בכיוון אחד, וחלק בכיוון ההפוך (אבל חשוב שלכולם יהיו מפות שבהן התחנות במסלול מסומנות מ-1 ומעלה). לכל צוות נותנים מסלול עם צירוף אחר של תחנות מפוצלות, בכדי לצמצם עוד יותר את תופעת העדר וההידבקות בין הצוותים. חשוב לתדרך את המזנקים למסלול שכל אי-ניקוב תחנה יגרור קנס של 3 דקות תוספת זמן לתוצאה. לניקוב תחנות שאינן במסלול אין משמעות, מלבד בזבוז זמן.
5 דקות אחרי הזינוק ההמוני הראשון עושים עוד זינוק המוני, הפעם לצוותי 2 ולמסלול הסקור. חשוב לתדרך את מזנקי הסקור שעומדות לרשותם 10 דקות בדיוק. על כל תחנה שינקבו יקבלו נקודה, ועל כל דקת איחור או חלק ממנה ייקנסו בהורדת נקודה.
צוותי 3 נשארים בשטח הכינוס, וממתינים לחזרת צוותי 1. ברגע שצוות 1 מקבוצה מסויימת חוזר מהמסלול, מזנק למסלול צוות 3 מאותה הקבוצה. צוות 1 שחזר מקבל 5 דקות מנוחה, ואז יוצא לניווט הסקור. בהמשך, ברגע שצוות 3 מקבוצה מסויימת חוזר מהמסלול, מזנק למסלול צוות 2 מאותה הקבוצה (שבינתיים כבר סיים את ניווט הסקור). צוות 3 שחזר מקבל 5 דקות מנוחה, ואז יוצא לניווט הסקור. בצורה כזאת משתתפים כל הצוותים לסירוגין גם בניווט המסלול וגם בניווט הסקור.
כל צוות מזנק עם כרטיס ביקורת אחד, שמשמש אותו גם למסלול וגם לסקור. על הכרטיס יסומן מראש ובבירור היכן יש לנקב את תחנות הסקור. כל חבר צוות מקבל מפה משלו (בניווט המסלול חשוב להקפיד שלכל חברי הצוות יש אותה מפה!), ואין צורך במצפן.
התוצאה של כל צוות תחושב כך: זמן המסלול פחות דקה על כל נקודה שנצברה בניווט הסקור. התוצאה הקבוצתית היא סכום תוצאות הצוותים.
לפני שמתחילים את הניווט מושיבים את כולם בחצי גורן, מחלקים את המפות, גם של המסלול וגם של הסקור, ונותנים הדרכה של כ-20 דקות על מתכונת התחרות, סימני המקרא וצבעי המפה, סימון המסלול והתחנות במפה ובשטח (קודים), עקרונות ניווט בסיסיים, דגשי בטיחות, וכו'. בסיום ההדרכה אוספים את המפות בחזרה, ונערכים לזינוק ההמוני הראשון.
במהלך הניווט אחראי אחד המארגנים על חלוקת המפות לצוותים והזנקתם, ומארגן נוסף אחראי על רישום זמני סיום של הצוותים החוזרים, בדיקת ניקובים במסלול וחישוב ניקוד הסקור. לאחר שכל הצוותים מסיימים את הניווט אפשר לחשב את התוצאות הסופיות.
טיפים נוספים:
חשוב להימנע ממסלול ארוך וקשה מדי. רצוי שהזמן המנצח יוערך על ידי מתכנן המסלול בהליכה מהירה של המסלול, ולא יעלה על 15 דקות.
אפשר להוסיף בתחנות פתקים עם חידות, הקשורות בהווי של הקבוצה המשתתפת. פתרון כל חידה יזכה בבונוס ניקוד (בסקור) או הפחתת זמן (במסלול). חשוב שהחידות יהיו קצרות, ולא יצריכו עמידה ממושכת בתחנה לצורך קריאתן.
הפורמט מטבעו מייצר תחרותיות בריאה בין הקבוצות, ואפשר להגבירה עוד יותר בעזרת פרסים לקבוצה הזוכה ולשלושת הצוותים הטובים ביותר.
בסיום הניווט מחלקים למזכרת את המפות למשתתפים (גם של המסלול וגם של הסקור), בצירוף לוח אירועי ניווט של האיגוד.

על המפה - יער אודם

מאת: מיכה נצר

המתבונן במפה גיאולוגית של ישראל ימצא שטח אדום רצוף הכולל את מזרח הגליל התחתון ואת הגולן עד למרגלות החרמון. זה השטח הגעשי בארצנו, שאינו אלא קצהו של אזור המשתרע למזרח ודרום מזרח וכולל את החורן והבשן דרך מזרח ממלכת ירדן עד לסעודיה. ראשית הפעילות הגעשית בתחום ישראל לפני כ-5 מיליון שנה. הפעילות היתה במחזורים בני אלפי שנים עם הפסקות ארוכות של עשרות ומאות אלפי שנים. ההתפרצות הגעשית האחרונה באזורנו היתה במזרח הבשן לפני כ-4000 שנה וזו שלפניה בצפון הגולן לפני כ-7000 שנה.
כל מחזור געשי בגולן התחיל בקילוחי לבה, שזרמו על פני השטח, התמצקו לבזלת ויצרו הר געש בצורת חרוט עם מדרונות מתונים כמו כיפת נשרים בקרבת גמלא. בחלק גדול מהרי הגעש המשיכה הפעילות בפליטת סקוריה (בזלת נקבובית בצבע אדום) וטוף, שיצרו חרוט אפר עם מדרונות תלולים. הר אודם בגובה 1187 מטר בצפון הגולן הוא אחד מאלה. שם ההר נובע מצבעו ומתרגום שמו הערבי תל אַחמַר, התל האדום. ראש ההר הוא חרוט האפר והשטח שסביבו, ועליו היער, הוא חרוט הבזלת. גילו של הר אודם כרבע מיליון שנה. הבזלת, הצעירה יחסית לא הספיקה להתבלות לקרקע, היא מאד טרשית, לא מתאימה לחקלאות ולפיכך השתלט עליה יער האלון המצוי. בתקופות קדומות ניסה האדם להתישב על בזלת זו ואת אבני הסיקול נמצא בגדרות הרבות הנמצאות עד היום בשטח. ההתישבות האחרונה על הר אודם היא במושב אודם על המדרון המערבי של ההר. במושב נמצא יער האיילים, שבו איילים מסוגים שונים והוא אתר ביקור נאה.
תופעה ייחודית ביער אודם היא הגובים הגעשיים (ג'וּבּה בערבית). אלה הם בורות בקרקע, בגודל משתנה, שנוצרו מהתפוצצות מתחת לקילוחי בזלת. הגדול בגובים נמצא מול הר אודם, קוטרו כ-250 ועומקו 70 מטר.
ביער אודם, שהוא שמורת טבע, נמצאים מלבד האלון המצוי גם מיני עצים נוספים, כמו אלון התולע והלבנה הרפואי. על העצים מטפסים זלזלת הקנוקנות, היערה האיטלקית ואחרים ובאביב שפע פרחים בין העצים וביניהם סחלבים, אירוסים וצבעונים. בולטת ביניהם הרקפת היוונית, הצומחת מתוך השלג.
סלעי בזלת מכילים תחמוצות ברזל. בעת זרימת הלבה הנוזלית מסתדרות פרודות הברזל לפי הכיוון המגנטי של כדור הארץ. המגנטיות של כדור הארץ מתהפכת בקצב לא סדיר אחת למאות אלפי שנה. ההיפוך האחרון מלפני 780 אלף שנה השאיר חותמו בסלעים בדום בגולן, שם מגלה זאת המצפן. ליד קיבוץ מרום גולן ישנו אתר נקודתי, אתר המגנטיות הקדומה שבו יכול כל אחד לצפות בשגעון המצפן.
מפת ניווט יער אודם שוברת שיאים. זו מפת הניווט הצפונית מזרחית ביותר שיש לנו בישראל וגם הגבוהה ביותר, כ-1000 מטר מעל פני הים. נשבור גם אנו שיא ניווט לאורך, לרוחב ולגובה.

לאחר מעשה

מפת יער אודם, וגם השטח כמובן, הציגה לנו נוף שונה מזה שהורגלנו בניווטינו עד כה. שטח היער כיום הוא חלקות קרקע פתוחות המוגבלות על ידי גדרות אבן ועליהן עצי אלון מצוי. נוף זה נוצר בידי האדם. בתקופה קדומה שלא זוהתה סופית (אולי ביזנטית), שבה גדל מספר תושבי הארץ נזקקו לתוספת שטחי קרקע לחקלאות. סביבת הר אודם היתה מכוסה יער אלונים רצוף, שקרקעיתו אבנית. המתיישבים בראו את השטח מעצים, את האבנים הגדולות ויצרו מהן את הגבולות בין החלקות. אבנים קטנות נשארו בשטחים הפנויים. בין הגדרות ראינו גם שרידי מבנים ששימשו למגורים. בצפון מערב היער )מחוץ למפה) נמצאת "העיר האבודה", חורבות כפר גדול שבו התגוררו, כנראה, המתיישבים במקום. במהלך השנים השתלטו האלונים מחדש על גדרות האבן ונוצר שטח ניווט ייחודי.

פרשת ניווט השבוע - ויצא

מאת: הנווט הספרדי הראשי

הפרשה מספרת על יעקב ההולך לדודו(אחי רבקה) לבן שמתגורר בחרן ובדרכו חולם את החלום המפורסם על מלאכים העולים ויורדים בסולם, חלום שבו מבטיח לו אלוהים את הארץ וגם מטבל את הבטחותיו במושגים מתחום הניווט: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה". יעקב מגיע לחרן בניווט מושלם ומוצא את באר המים, מתאהב בבתו הקטנה של לבן - רחל, ומתחייב לעבוד שבע שנים רק על מנת לשאתה לאישה" בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה" ההמשך ידוע, לאחר 7 שנים מקבל את לאה ורק לאחר 14 שנים זוכה ברחל. יעקב ממשיך לעבוד קשה ואף זוכה להגיע לעדנה כלכלית, התעשרותו גורמת לקנאת לבן שבעטיה יוצא יעקב את חרן וחוזר לארץ כנען.

בואו נחזור לשטח שלנו, לריצת הניווט, קחו לדוגמא ריצה בעליה (אפשר גם הליכה או זחילה ), בכדי שנוכל לצלוח את העליה אנחנו מציבים לפנינו יעדי ביניים: נראה אם אצליח להחזיק מעמד ולרוץ עד הסלע הגדול, עברתי כבר כמעט חצי אני לא נשבר עכשיו ועובר להליכה, כבר עברתי יותר מחצי ההמשך קטן עליי, הנה אני רואה את ראש הגבעה, עוד קצת והגעתי, זהו אני בראש הגבעה אז בירידה אני טס ומנצל את המומנטום, זה לא הזמן לרחמים עצמיים...

גם מאמן טוב משלב הרבה פסיכולוגיה בכדי להביא את הספורטאים לגבול העליון של יכולתם הגופנית, כי רק ככה יוכלו להשתפר בתוצאות. אימון על אש נמוכה באופן קבוע לא יביא אותנו להשגים, צריך לעבוד על הסף הגבוה ביותר: דופק, מהירות, שטחים קשים... ככה מתקדמים וככה הופכים לנווטים טובים יותר.

לבן הארמי משול למאמן קשוח, הוא גורם ליעקב לעבוד קשה בכדי להגיע למטרה - רחל. הוא עובד על יעקב פסיכולוגית ומוציא ממנו עוד 7 שנים. מנקודת מבטו של יעקב כמו מנקודת מבטו של נווט - עברתי חצי מהדרך, עכשיו כל מטר שאני עובר מגדיל את המרחק שעברתי לעומת המרחק שנשאר לי וההמשך נראה יותר פשוט מאשר אם מראש היה אומר לו לרוץ 14 ק"מ במקום 7 ק"מ.

גם אתם יכולים להתאמן בשיטת לבן מדי פעם - פשוט לרוץ במסלול ישר ולא מעגלי - נניח שהחלטת לרוץ 10 ק"מ, אז רצים 5 ק"מ ובלית ברירה צריך לחזור הביתה או לרכב את מה שכבר רצנו ופתאום החצי השני נראה הרבה יותר קצר.

מצד שני בניווט קיימת גם תופעה הפוכה שבה אנחנו צריכים ללמוד להפסיק לבזבז זמן בחיפוש אחת תחנות - הגישה שבזבזתי כבר 5 דקות בחיפוש התחנה אז אני עכשיו לא מוותר שגויה בעיקרה. הפעולות שיש לעשות בזמן בירבור הן ההפך מהנ"ל, יש להפסיק לחשוב על הזמן שעבר ולחשוב על הזמן שנבזבז בהמשך. כך נצליח לעבור למצב של פעולות ניווט חיוביות כגון הצפנת המפה, איתור פריט נוף גדול בשטח והתמצאות מחדש.

הכל בראש!!!

פרשת הניווט השבועית

מאת: הרב O-בדיה שליט"א (שינווט לאורך ימים טובים אמן)
מעבר לפן הגדתי-הלכתי של פרשת השבוע, מייצגות פרשות השבוע מכלול בעל עושר תרבותי ושדה מחקר נרחב בתרבותו של העם היהודי, במסורתו ובמורשתו. מעבר לטקסטים המקראיים, קיימות אמירות שערכיהן ותכניהן הם כר פורה להבנת המורשת היהודית. לפעמים ניתן למצוא הקבלות בין אירועי פרשת השבוע לאירועים אקטואליים מתקופתנו ולחיים המודרניים של יהודים ושל ישראלים. אז למה לא למצוא הקבלה גם בחייהם של הנווטים וכך נרוויח גם קצת יהדות וגם קצת ניווט.

פרשת השבוע כמוה כניווט, היא נקראת מדי סופשבוע וניתנת לפרשנות כיד הדמיון הטובה. כך גם ניווטי סוף השבוע, כולם מנווטים באותו שטח ובמסלולים דומים אבל פרשנוית וניתוחי ציר יש כחול אשר על שפת הים.

אז נכון, התחלנו קצת מאוחר אבל עדיין אנחנו בספר בראשית והפרשה השבועית היא פרשת "תולדות". פרשה זו עוסקת בתולדות יצחק בן אברהם , אחד משלושת האבות. בפרשה מספר סיפורים מרכזיים: לידת התאומים עשו ויעקב שיהפכו בעתיד לשני לאומים שונים, מכירת הבכורה במחיר נזיד עדשים, התפתחותו הכלכלית של יצחק ועלילותיו בחבלי הארץ אליהן מגיע, ואולי המפורסם מכולם:גניבת הברכות שיועדו לעשו ע"י יעקב "הקול קול יעקב והידיים ידי עשו"...

ניווט הוא ספורט אישי, ספורט ללא קהל, ללא התלהמות, ספורט שדורש מהעוסקים בו שלות נפש ואהבת הריצה בטבע לא כעניין טכני גרידא אלא כפעילות שיש בה גם מן הנפש. אין ספק שספורט הניווט לא מתאים לכל אחד למרות שאנו אומרים שכל אחד יכול לעסוק בו. מה לעשות, כל אחד מאיתנו הוא אישיות עצמית, עולם ומלואו שלא רואים עין בעין את אותם הדברים ולא בנוי מאותם יסודות מנטלים וגם גופניים הנחוצים לריצת ניווט.

וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים

למרות היותם תאומים ולמרות שגדלו באותם תנאים התפתחו ילדיהם של יצחק ורבקה לכיוונים שונים: בעוד יעקב עסק בצדדים הרוחניים של החיים כך אחיו עשו שכנראה שונה היה גם במבנה גופו, עסק בדברים הבסיסיים כמו ציד ואוכל. הדבר העיב על מצב רוחה של רבקה האם, רבקה שלא הבינה איך יכולים להיות ילדיה כל כך שונים זה מזה העדיפה את בנה יעקב על פני בנה השני רק בגלל וכנראה רק בגלל שגם היא נמשכה לפעילות רוחנית כמו יעקב: וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב.

לעיתים הניווט הופך ל"עסק משפחתי", ילדים מנווטים לצד הוריהם ואפילו לצד סבם וסבתם, אבל לא כל הילדים מוצאים בניווט את מה שאנו ההורים מוצאים בו, גם לילדים יש העדפות ואופי שונה. יש כאלה המתאימים לשחק כדורגל ויש כאלה שמעדיפים להשאר בבית לנגן בקלרניט. קשה לשנות את אופיו של הילד וגם לעיתים לא כדאי ללחוץ יותר מדי כי ילדים נוטים לעשות בדיוק את ההפך. כדאי לקחת את הניווט כפעילות כייפית ומהנה, נפעיל לחץ מתון על ילדנו לבוא ולהתנסות (אולי גם הם יתפסו ברשת הניווט ואולי לא) אבל לא לחץ פיסי מתון. לא כדאי לייצר אנטי גדול מדי כי אז נפסיד אותם לנצח. קבלו בהבנה את האפשרות כי אהבת הניווט הוא לא עניין גנטי, אבל מצד שני אל תיתנו לילד להשפיע עליכם ואתם תפסיקו לבוא לניווטים.

את פרשת הניווט השבועית יפרשו נווטים שונים.

שבת שלום וסופשבוע של ניווטים מהנה לכולם.

לג והגיגים - אלון הגליל

מאת: דודי אלוני
קרה לכם פעם במהלך ניווט שנכנסתם למצב של שיוט, אתם רצים לכם בפנאן חושבים איזה כיף לנווט, רצות לכם מחשבות טובות על הסרט שראיתם אתמול (חגיגה בסנוקר), אתם מתרשמים מהפריחה הנאה (וואי, הנה אליסון חרמוני), אתם שומעים את ציוץ הציפורים (אני בטוח שזה דוחל שחור גרון) ,אתם חושבים שאתם בקצב טוב והולך לכם לא רע, ובכן רע מאד!זה סימן שאתם לא חושבים על הניווט או יותר נכון לא חושבים ניווטית.

יצא לי במקרה לשמוע את דניאל הובמן (http://www.danielhubmann.ch/ ) השנה ומסתבר שאחד הדברים החשובים שהוא עובד עליהם (מלבד איזה חמישים ושניים אימונים גופניים בשבוע) הוא האימונים המנטליים, איך להיות מרוכז בניווט כל הזמן. כלומר אם פתאום באמצע הניווט אתם חושבים על חידה שלא פתרתם (המרחק הקצר בין שני הקירות הוא 3.1415926537 או אולי 5.4632405), סימן שאתם לא חושבים למשל על מה אני צריך לפגוש כשאני יוצא מהיער. אם אתם לא מוצאים נקודה ומתעצבנים על עצמכם או על המפה (או על הממפה או על מתכנן המסלולים או על החמות ) סימן שלא תמצאו אותה בקרוב, אתם לא מתרכזים בלמצוא אותה! אם בסוף מצאתם אותה ויצאתם לנקודה הבאה ואתם עוד כועסים על עצמכם על הטעות ומנסים להבין מה לא הלך, בסוף גם את הנקודה הבאה לא תמצאו. אם אתם סתם "משייטים" לכם סימן שאתם לא חושבים על הניווט , ואם כבר אתם לא חושבים על הניווט תתרכזו בקצב ותרוצו מהר.
ריכוז ריכוז ריכוז !
ניווט ניווט ניווט !
כל הזמן לחשוב על הפריט הבא שאני אמור לפגוש, על המקטע הבא, על הנקודה הבאה, על נקודת התקיפה, על הקצב, על הכיוון,על הלג הארוך, על לאן אני יוצא מהתחנה, על מיקום המנסרה, על מה קורה אם אני מפספס את התחנה ...
בוא נסתכל רגע על הלג מנקודה חמש לשש במסלול הארוך באלון הגליל :

איך אתם הייתם רצים ?
על מה אתם הייתם חושבים ?
על מה אתם חושבים בדרך כלל ?
כמה אתם לא חושבים על הניווט ?
זהו לג מצויין לבריחת מחשבות מהניווט ובמאמץ עילאי השגנו כמה מהמחשבות האמיתיות של נווטים שרצו את הלג. המחשבות מובאות בשם אומרן וברוחם:
זף סגל :
יצאתי מ5 ל6, היה נחמד לראות את יעל מנקבת בתחנה אבל באותו זמן קיללתי את עצמי על הטעות בדרך לחמש, ניסיתי להבין כמה קרוב הייתי לתחנה 6 לפני כמה דקות (כשהתברברתי בדרך ל5), הסתכלתי על המפה והחלטתי לרוץ דרך קו הרכס (אם השטח הפתוח ליד 6 יהיה מגעיל ארוץ מסביב). הגעתי לגדר, הסתכלתי שמאלה והבנתי שאני קצת מעל המקום שאני רוצה להיות, ראיתי נווט אחר מהמסלול הבינוני+ (אחד מהנערים) והחלטתי להגביר מהירות ולתפוס אותו, הגעתי עד אליו וכשהגענו לכיפה של תחנה 6 הוא פנה לתחנה שלו ואני המשכתי בכיפה. הסתכלתי שמאלה על המדרונות של תחנות 7 ו8, החלטתי שאין לי מה להתקרב לשם (אגיע לשם כשאצטרך), הסתכלתי ימינה על הכיפה של תחנה 9 ותהיתי למה אני גורר את עצמי לספורט הכולל ריצה בעליות. חזרתי לניווט וחיפשתי עצים בודדים על הכיפה, התחנה הייתה אחרי הכיפה הסמויה והגברתי עוד קצת את המהירות. הסתכלתי שמאלה כדי לזהות את השטחים החצי פתוחים שיכוונו אותי בדרך לתחנה 7. זיהיתי את העץ שיוביל אותי לתחנה 6 והתחלתי להסתכל רחוק יותר ולזהות את הסלע של התחנה, במקביל הסתכלתי שמאלה וראיתי את התילים שיובילו אותי בסופו של דבר לתחנה הבאה. הגעתי.
שגיא לוי :
ביציאה מחמש חושב ללכת דוך לתחנה: "רגע אולי יש פה איזה טריק… אולי כדאי לתקוף את התחנה מהשביל הצפוני… ". מחליט שאהיה יותר מהיר אם אתכנן את הלג בריצה על השביל מדרום. רץ דרום מערבה, חובר לשביל ורץ מערבה. קורא מפה ומבין שאין שום טריק- צריך ללכת דוך. מתעצבן: "אולי במקום סתאם לחשוב תתחיל גם לרוץ !!". מגביר קצב. מציץ בלגים הבאים: "צריך לתכנן רק את 8 ל9". נגמר השביל, עובר את הגדר, רץ בשטח מערבה ו"סוגר מפה". חושב: "יופי אני בקצב טוב… איך זה שאני לא ראיתי אף נווט עד עכשיו? מי זינק לפני? אממ… תומר! אני אתפוס את הנקניק הזה! להגביר קצב!!" (*). חוצה את השביל ומטפס על הכיפה המוארכת: "ראות טובה, לשמור על קצב ולהיזהר רק בירידה ממנה לקראת התחנה". מקפל מפה מחדש, מסתכל על 8 ל-9 חושב לעשות אותה על הקו. חושב "אולי יש פה טריק…" מגיע לירידה מהכיפה ורואה בבירור את התחנה.
(*) בניווטים אחרים מחשבות דומות עלו לי בבזבוז זמן עקב טעויות ניווט.
יובל ברג :
אז הנה צלחתי את הבינגו בחמש, רק שאני לא אעשה פדיחות לשש...

אחרי הכל צריך רק להצמד לגדר ואחרי זה העץ כל כך ברור, אין שם אף אחד אחר!
היי, הנה רץ דמיטרי לפני, רוח הקרב ניכרת על פני.
בינתיים כנראה שאני והוא נתפצל. לא יכלו לבחור לפחות לג ארוך בצל???
הבינוני+ כנראה רצים בכיוון שונה זה רק אני, השביל, והשיר המשונה
השיר שמתאר את מחשבותיו של הנווט המהורהר שהפעם, בלג הזה מנסה לא להיות מבורבר!
עודד ורבין :
אוי לג ארוך, לא ראיתי קודם איזה באסה, טוב נו להתחיל לרוץ למרות שאין לי כוח כי התחלתי מאוד מהר. נתחיל לרוץ לכיוון צמוד לקו ונחשוב תוך כדי.. אוי השביל הגיע מהר מדי וירדתי יותר מדי.. אוקי להמשיך עם השביל מערבה עד לריבוע האפור. לרוץ לרוץ. לעבור את הגדר וישר עם הקו. אני כבר רואה שיש שביל מצפון לגבעה של תחנה 6, כדאי לרוץ משם ולא בשטח. נגיע לשביל שחוצה את הקו ומשם קצת ימינה לשביל. אולי כדאי לרוץ בעצם ישר.. לא.. נרוץ מהשביל. הנה הגעתי לשביל. הנה יקיר גולדנר רץ מ8 ל9, מעניין מתי הוא יצא. והנה גם תומר וינר.. הוא רץ את הארוך? לא יודע. טוב להמשיך לרוץ. לחפש את העץ משמאל כדי לדעת מתי לחתוך שמאלה. הנה העץ. טוב נכנסים לשטח. אוי עליה. כנראה שנכנסתי בעץ הקרוב יותר. טוב לא נורא הגבעה מאורכת למערב. נרוץ לאורכה ונרד קצת ונחפש סלע גדול. הנה תחנה 6. יוצאים לכיוון שמאל לתחנה 7. לא צריך לבדוק קוד כי זו בטוח התחנה. לנקב ולהמשיך.
דודי אלוני :
יציאה מ 5 לכיוון 6, חושב לרוץ לאורך הקו, מסתכל שוב על המפה לראות שאין איזה קטש שלא ראיתי, רץ לאורך הגדר, חשוב שאני אני בקצב טוב, כועס על עצמי שאני חושב על זה שהקצב טוב במקום לדעת לאן אני רץ עכשיו, חושב אולי בכל זאת יש קטש בלג (לא יכול להיות שהוא כל כך פשוט) ומסתכל שוב במפה, מסתכל שוב על המפה מחליט שאם תיהיה בעיה לרוץ בקו ישר( שטח איטי ) אני ארוץ בסינגל מימין, כמו כן חושב שאולי כדאי לרוץ טיפה שמאלה מהקו הישר כדי לתת מבט לשבע ושמונה, מגיע לשטח הפתוח אפשר לרוץ "מהר" ראות טובה לכל הכיוונים רץ בקו ישר, מבין שכנראה אראה את הנקודה מרחוק. אומר לעצמי להתרכז בניווט, אומר לעצמי לחפש את שני העצים בסוף הכיפה המאורכת ואת אמצעיתה ,מתחיל לחשוב על הלגים הבאים, רואה שהקו ל7 עובר בדיוק דרך אחד משני עצים צמודים, אומר לעצמי שצריך לחפש אותם בירידה לשש, ומבין שמשניהם לא תיהיה לי בעיה להגיע לשבע, חושב על הלג ה"ארוך" הבא 8-9 ומחליט לרוץ בקו ישר, מגיע לקצה הכיפה המאורכת לא מזהה את שני העצים שרציתי אבל אין בעיה לזהות את אמצעיתה, מזהה את שני העצים בדרך לשבע (יופי אני יודע לאן לצאת) מזהה את הנקודה.
ולסיום חידה שתוכלו לחשוב עליה בניווט הבא : לפי המחשבות שקראתם למי שייך המסלול בתמונה?

בראש של...איתן

מאת: זיו נוימן

לא רק התחרויות הארציות חזרו לחיינו, גם פינתנו האהובה חוזרת לחיינו, או מנקודת מבטו של הקורבן: חודרת לחיינו. הפעם על שולחן הניתוחים השכבנו את המסלול של איתן כהנא H40. אבל לפני הכל אנחנו צריכים לקבל סקירה מקדימה על ההסטוריה הניווטית שלו , עבר פסיכוניווטי, גיל הפציינט, יכולת גופנית, סביבת הניווט בה הוא חי, אלרגיה למפות, חיי המין (אופס... לא קשור) והכי חשוב תוצאת הניווט ביחס ליכולתו הרגילה ולמנצח הקטגוריה שבמקרה הנדון ניתן להגדירו כמשת"פ מטעם מחבר דו"ח זה הידוע גם כבן משפחתו מקרבה ראשונה.

אם ניכנס לתיקו של המטופל ונתבונן בהסטוריה הניווטית שלו, נקבל מייד את הרושם הראשוני כי מדובר בחולה ניווט צעיר יחסית שפיתח תסמינים למחלה רק לפני כ 5 שנים, יכולתו הניווטית השתפרה עם השנים אבל קיים מעצור מסתורי שאינו מאפשר לו את קפיצת המדרגה הבאה וזה תקופה ארוכה הוא מדשדש במקום בכל הקשור לתוצאות הניווטיות. קשה להעריך במצב זה האם הכשל המערכתי נובע בגלל יכולת גופנית לקויה או מחסור בסיסי במיקרואלמנטים של יסודות הניווט המשפיעים על יכולת הבנת המפה וניתוח השטח באופן ישיר.
אין ברירה ועלינו לבצע חדירה פולשנית על מנת לקבוע את הגורם למשבר אמצע גיל הארבעים ובשלב השני ננסה לתת לחולה המלצות טיפול שיקלו על המצב בעתיד ובכך נאפשר לו איכות חיים (שזה אומר לעשות למתחרים שלו חיים יותר קשים) במחצית השניה של חייו.
אלון הגליל כפי שודאי שמתם לב הוא שטח מהיר, אולי אחד המהירים שיש לנו - יער פתוח, אין צמחיית קרקע וגם העליות לא כל כך אכזריות. איתן הוכיח כי גם הוא יודע לרוץ מהר (בעיקר בירידות) ולשמור על קצב ממוצע סביר של קצת פחות מ 11 דקות לכל ק"מ. בעיקר בזכות שמירה על הקו ישר וקיצור מרחק הריצה כפי שמתבקש בשטח כזה.
להלן הממצאים:
חוק העדר - גדרות הבקר נועדו לעצור את העדר ולא להתנהג כמותו... בנקודת הזינוק קודם כל תבדוק את המפה ורק אחר כך תרוץ, כך יכלת להמנע מריצה חזרה ועוד בעליה עד לצומת השבילים, בזינוק עם עוד 7 נווטים ממסלולים שונים כדאי להתרכז ריכוז יתר. התחנה הראשונה היא המפתח לכל הניווט. מה יותר פשוט מ לרוץ מזרחה על השביל ובעיקול לרדת לצומת.
גם התבליט הוא מעקה - לא רק שבילים ועל מנת לא לפספס את תחנה 4 צריך להשתמש בגיא כמוליך. איתן השתמש בסופו של דבר בגיא אבל מהכיוון ההפוך ועל זה כבר שנו רבותינו "הפוך גוטה".



נעבור ללג הארוך במסלול, לג שאינו מצריך רמת ניווט מיוחדת ודורש בעיקר אוויר בריאות ושרירים מיומנים... כלומר כושר גופני הוא כאן ייתרון גדול שיאפשר לעבור חלק ניכר מהמסלול במהירות גבוהה מהרגיל.
אין סיבה מיוחדת, גם ניווטית וגם באופי השטח שיגרמו לשינוי בצבע הקצב מירוק לאדום. הסיבה היחידה היא כושר גופני ירוד שמחייב את הפציינט להאט מדי 200 מטרים של ריצה רצופה ולחדש את מאגרי האנרגיה בגופו.
מה עם העליות ? הפחד הגדול ביותר של נווטים רבים היא העליה, אין ספק שריצה בניגוד לכח המשיכה דורשת מאיתנו משאבי אנרגיה גדולים מהרגיל, משאבים המדלדלים גם את מעט החמצן בקודקודנו, כך שחשיבה רציונלית בעליה בדרך כלל מופנית לרחמים עצמיים וגם לכמה קללות עסיסיות עם שמו של מתכנן המסלול.
הפיתרון לתופעה זו הוא לרוב טיפול מיידי, או כמו שאומרים אצלנו בקליניקה: להקדים תרופה למכה. קודם מטפלים בעליה ואח"כ בניווט, זה שנדחה את העליה למועד מאוחר יותר רק יאריך לנו את הדרך כפי שאנו רואים במקרה הנדון.
השיקול הנכון הוא שאם צריך לטפס, אז, שיהיה קצר וכואב מארוך וכואב. אין סיבה לא להגיע מתחת לאזור המים, לרוץ על קו הגובה בעזרת גדר האבנים ותקיפה באמצעות גבול היער באזור התחנה.
בהנחה שעוד נווטים בקטגוריה הולכים בעליה אז רק בלג הזה הפסדת לפחות 2 דקות - אכן דחית את הקץ.

סיכום וטיפולים להמשך
1. אתה בכיוון הנכון, התמדה וצבירת שעות יער רק ישפרו את מצבך הניווטי כמו גם את מיקומך בטבלה. כושר גופני בשלבים אלו הוא המפתח להתקדם עוד צעד כלפי מעלה ולו רק בכדי לנטרל שיקולים "ניווטיים" לא נכונים שכל מטרתם היא רק להפחית את הסבל הגופני.
2. התבליט הוא האלמנט הכי בטוח במפה, תלמד להשתמש בו והוא יהיה לך לחבר.

על המפה - אלון הגליל

מאת: מיכאל נצר

אלון הגליל הוא יישוב שהוקם כמושב עובדים בשנת 1980 והפך לישוב קהילתי 6 שנים לאחר מכן. היישוב נמצא על גבעות שפרעם, שהן הפינה הדרום-מערבית של הגליל התחתון. שטחים נרחבים בגבעות שפרעם מכוסים עצי אלון ומהם נגזר שם היישוב.
בתקופת התנך היה האלון סמל לחוסן: "... חסון הוא כאלונים" (עמוס). אלונים גדולים נושאים גם כיום מסורת קדושה כפי שנאמר בעבר: "... יקטרו תחת אלון" (הושע). האלון מיצג גם את נצח ישראל ותחייתו: "כאלָה וכאלון אשר בשלכת, מצבת בם ..." (ישעיהו). אלונים מפורסמים בתנך היו אלון מורה, משם ראה אברהם את הארץ, אלון בצעננים היה נקודת ציון לגבול שבט זבולון, אלון מוצב היה מקום הכתרת אבימלך בשכם, אלון תבור היה במסלול שאול המלך בחיפוש האתונות ותחת אלון בכות נקברה דבורה, מינקת רבקה אמנו.
לעץ האלון סוגים רבים, 3 מהם נפוצים בארץ: האלון המצוי, אלון התבור ואלון התולע. בהר החרמון נמצאים שני סוגי אלון נוספים. אלון התבור הוא זה הגדל על הסלעים הרכים בגבעות שפרעם ובדרך כלל אינו נמצא בגובה מעל 300 מטר (מעל הים). עץ זה משיר את עליו בתקופת החורף. את ראשית שלכת הסתָו אפשר לראות בניווט. ריכוזים נוספים של אלוני תבור נמצאים ביער בית קשת, בשרון, בשולי עמק החולה ובגולן. האלון המצוי גדל על סלעי הגיר מהרי יהודה צפונה. אלון התולע גדל בגליל ובגולן בגבהים מעל 500 מטר.
על שם האלון ישנם ישובים רבים ביחס לעצים אחרים: אָלון הגליל, אֵלון מורה ואָלון שבות, אלונה ואלונים, אלוני יצחק ואלוני אבא, אֵילון (ששמו נגזר מאלה ואלון ביחד) וכן בית ספר שדה אלון תבור הנקרא על שם העץ ועל שם יגאל אלון, יליד כפר תבור ממפקדי הפלמח וצהל, שלקח שמו מהעץ. עוד על שם האלון נחל, מעין ובקעה בכרמל.
אנו נסתפק הפעם באלון התבור שבאלון הגליל.על האלה, רעייתו של האלון, בפעם אחרת.

ת(י)רוץ עם חיוך

מאת: ליאור הלחמי

קיץ של ארועים בריאותיים

מאת: דוידי סגל

בקיץ הנוכחי "ביליתי" לראשונה בחיי בבית חולים. עד כה הייתי נוהג להגיע לבתי חולים כדי לבקר אחרים. הייתי שמח כשה"מארחים" שלי היו שולחים אותי לשליחויות כמו להביא קפה איכותי מהקפיטריה, להביא תוצאות של הבדיקות ממכון הרנטגן – כל מטלה כזו מדגישה עד כמה אני נייד ועצמאי, ויכול להביא תועלת מעשית עם הכושר שלי.

חודש וחצי לפני קיצפונווט עברתי ניתוח בקע (באשפוז יום) ולקח לי כחודש וחצי לחזור לכושר, בדיוק בזמן לתחרויות בצפון. חשבתי שבכך הסתיימו הפציעות שלי לקיץ. אבל, שלושה ימים אחרי אותה תחרות כשכאבי הבטן היו כבר בלתי נסבלים בעליל, ביקשתי/ התחננתי שיקחו אותי במידי למיון.

למחרת התעוררתי מניתוח הסרת התוספתן בלאפרוסקופיה ("לאפ אינדקטומי" בשפה המקצועית). התעוררתי מהניתוח שוכב על הגב ללא כוח אפילו לשנות את תנוחת השכיבה. כוון שהתוספתן שלי "התפוצץ" הייתי חלש מאוד ומפוצץ באנטיביוטיקה. כשירדתי מהמיטה לראשונה לשירותים – כפוף, מדדה, גורר את עמוד האינפוזיה לצידי התקדמתי בקצב H-95. אחרי ההליכה לשירותים וחזרה נזקקתי לשינה של כשעתיים על מנת להתאושש מהמאמץ הגופני.

בשלב זה הייתי כל כך חלוש שנכנסתי עמוק לתפקיד המאושפז - נצמדתי לחלוק החולים, למיטה שלי ולא העזתי לחשוב בכלל על לצאת מהמחלקה. רציתי להרגיש מוגן בסביבה מקצועית ומגוננת. פתאום נעשיתי מודע עד כמה זה לא עניין טריביאלי להיות בריא, וכמה שלבים צריך לעבור מהמצב בו הייתי ועד להחלמה מלאה : להתהפך במיטה, לרדת מהמיטה,להזדקף בהליכה, להשתין ללא כאבים (לחרבן באופן תקין לקח לי יותר משבועיים, והיום אני אסיר תודה על כל יציאה נורמלית), להגיע בהליכה לתחנת האחות (בקצב H-90), להפטר מהבחילה המתמדת, להצליח ללכת את כל אורך המסדרון ללא מנוחות באמצע.

ביום הרביעי לניתוח אמר לי המנתח שאני צריך ללכת על מנת לזרז את תהליך ההחלמה. בשלב זה כמעט ולא הכנסתי אוכל לפה והסתבר לי בדיעבד שירדתי בשלושה ק"ג (!) – מרגע זה ההחלמה הייתה בידי. התחלתי במסלול הבסיסי - מסלול המסדרון של המחלקה (שיא יסוד – 1:03 ד') והתחלתי להגדיל את המסלולים. להערכתי (לא השתמשתי בגרמין) עשיתי כארבעה ק"מ ביום הראשון, כולל מסלולים בחצר בית החולים. ההליכה הייתה העיסוק המרכזי שלי באותה תקופה. השתחררתי מבית חולים אחרי שמונה ימים עם שיא מסדרון של 22 שניות, עדיין חלש וממשיך לצרוך אנטיביוטיקה.

כעבור יומיים התחלתי בהדרגה לחזור לאימונים – שתי צעדות ביום, וכעבור יומיים נוספים שילבתי קטעי ריצה קלילים של עשרות מטרים בתוך ההליכה. כעבור שבוע הצלחתי לרוץ ברציפות (בקצב צב) קילומטר שלם. וכעבור עוד כמה ימים הצלחתי לעשות ק"מ בחמש דקות.

באותו פרק זמן סוף אוגוסט, תחילת ספטמבר העניין המרכזי שלי בחיים היה להתאמן על מנת להחזיר את עצמי לקו הבריאות כשכל הזמן עומד לי בראש שבסוף אוקטובר מתקיימת התחרות הראשונה של הליגה באלון הגליל. היום אני מרגיש טוב ועד לתחרות מקווה לחזור לכושר שהייתי בו בתחילת הקיץ (שמשמעותו גם להיות בריא לגמרי). עשיתי מינוי לעונה (ובדיקות מאמץ כמתבקש) וחזרתי לשיגרת האימונים.

עד היום תפסתי את הבריאות שלי כדבר מובן מאליו. נכון שכל ביקור של מכר בבית חולים גרם לי לתזכורת על הבריאות שלי, אבל עד שזה לא קרה לי, לא הייתי מודע לכך שזה לא חייב להיות המצב הרגיל. כשאכנס לריבוע של ההזנקה באלון הגליל ארגיש בנוסף להתרגשות הרגילה גם תחושת חגיגיות ואסירות תודה על ההחלמה מקיץ של ארועים בריאותיים. (ואהנה מיתרון יחסי שלא אצטרך לסחוב איתי גם את התוספתן)

בברכת עונת נווטים מוצלחת ובריאה לכולנו

זכרונות אהבה מאיטליה

מאת: דן צ'יזיק
בתחילת ספטמבר יצאנו (רוני ואני) לירח דבש באיטליה, ובתחילתו הצטרפנו לתחרות ניווט Alpe Adria Cup, באזור Brallo di Pregola שבהרי האפנינים. Alpe Adria היא התאגדות של מחוזות ממספר מדינות באזור ( איטליה, שווייץ, גרמניה, אוסטריה, סלובניה, הונגריה וקרואטיה ). התחרות מתקיימת כל שנה במחוז אחר, ומהווה אליפות פנימית, בנוסף להיותה תחרות פתוחה. סה"כ היו כ 250 משתתפים, עם אוירה נפלאה כמו בתחרות ארצית אצלנו.
מתחרים במרחק ארוך, ספרינט ערב בתוך הכפר, ומרחק בינוני למחרת. הארגון היה טוב למדי, אבל היו כמה קטעים מקצועיים שלקו בחסר: אורכי המסלולים היו ארוכים באופן משמעותי ממה שפורסם (לדוגמא: בבינוני 5.3 במקום 3.4), אין תחנות מים, אין תאור תחנות על המפה (בארוך רצתי עם דף נייר ביד כי לא הייתי מוכן מראש), חלק ממספרי התחנות על המפה הודפסו לא במקום (שימו לב בארוך לתחנה 103 ). אבל באופן כללי היה מאד מהנה והבעיות לא הפריעו.

שטח הניווט – מדרונות תלולים, פרטי תבליט וערוצים קטנים, עבירות גבוהה ביער. המפה מצוינת – פרי עמלו של Cesare Tarabocchia, אשר על מפת מגידו החדשה. לא קל לנווט בשטח כזה, והרבה מהתחנות חייבו ניווט תבליט נטו. אני אפרט לגבי קטעים מסוימים משני המסלולים ביער:
ארוך
מפת 1:15,000, ואני לא רגיל לזה. היה קשה מאד לקרוא את הפרטים הקטנים, ובמקומות רבים הייתי צריך לעשות עצירות קצרות כדי להסתכל כמו שצריך במפה. גם החושך היחסי בתוך היער לא עזר.
1. מסוג הלגים שהמארגנים נותנים מיד בזינוק כדי להוציא לך את החשק. עלי זה לא עובד, והייתי נחוש להישאר במצב רוח טוב כל הדרך.
3. תחנה קשה, כי עוברים סבך של ערוצונים וקשה לשמור על מגע עם המפה. לקחתי כיוון ואוויר, צללתי לתוך הירוק, וחיפשתי את המבנה של השלוחה.
6. מרכז הפרפר (שגם הוא הפתיע אותי, אבל לא שיבש את הניווט). בפעם הראשונה פיספסתי את התחנה, יחד עם עוד שני נווטים, למרות שתקפתי "על בטוח" מהשביל. תיקנתי לאחור תוך כמה שניות, ובפעמיים הבאות לא היו לי בעיות.
11. תחנה מעניינת, כי בציר מ-10 אליה גיליתי את הדרך הנוחה לעלות בצד הדרומי של הערוץ, וסימנתי אותה בראש. אחרי זה, בדרך מ-12 (6) ל-13, רצתי ישר לנקודה בלי לחשוב פעמיים.
14. הלג הארוך היה מ-13 ל-14. לא היה בו שום דבר מיוחד, ומי שמתעקש לראות אותו יכול לראות את המסלול המלא בבלוג: http://my.opera.com/chissick/blog/2010/09/14/back-from-italy

לדעתי היתה רק בחירת ציר אחת הגיונית, עם וריאציות קלות, ולכן זהו בזבוז של לג שיכל להיות ממש מאתגר. אולי אני טועה והיו עוד אפשרויות סבירות (הסתכלתי על המפה כמה פעמים מאז), או שהמארגנים רצו לאתגר את הנווטים למצוא את התשובה האחת הנכונה, ומי שלא מוצא מאבד זמן.
15. אופס. המפה הממוזערת גברה עלי, ולא שמתי לב לירוק, אז רצתי ישר לתוכו. אחר-כך ניסיתי לעבור בפסים הירוקים (מעט מצפון), והבנתי שזה גם לא לעניין, אז חזרתי לשביל ונכנסתי בכניסה הבאה. איבדתי בערך דקה, ולפי זמני הביניים בלג הזה לרוב הנווטים בקטגוריה היו בעיות דומות. בקטע כזה, עם הרבה שינויי צבע, המפה מאד קשה לקריאה.
16. הפקתי לקחים מהתחנה הקודמת. נווט שיצא איתי מ-15 נכנס לסבך, ואחרי שני צעדים בעקבותיו (אפילו רואים במסלול ה-GPS) הבנתי שזו טעות וחתכתי שמאלה. כשיצאתי מהתחנה ראיתי אותו יוצא מהירוק...
22. תחנה מוזרה. במרכז העיגול יש כיפה, אבל תאור התחנה היה "קצה תעלה". במהלך הניווט הייתי בטוח שאני לא רואה את הסימן של התעלה מפני שאני מזיע והכל קטן מדי במפה, אבל בבדיקה של אחרי התחרות ראיתי שבאמת לא מסומן שם דבר, וגם במפת ה-1:10,000 שמכסה את אותו אזור אין כלום. על הכיפה אכן הייתה תעלה קצרה, ובקצה שלה תחנה.
בינוני
מפת 1:10,000 נוחה לקריאה, אבל מסלול עם מעל 5% טיפוס ורגליים עייפות, אז ניווטתי ממש לאט.
1. תחנה מסוכנת. הערכתי שאם אבוא מלמעלה יש סכנה לטעות מקבילה, בה אעלה על השלוחה הלא נכונה, אז תקפתי לאורך המדרון ולא היתה בעיה לזהות את השלוחה הנכונה.
2. אחרי התחנה המסוכנת טועים, כמובן. פיספסתי את התחנה במילימטר (במפה = 10 מטר בשטח), ובגלל שחשבתי שאני מתחתיה חיפשתי למעלה, בכיוון הלא נכון. אחרי שתי דקות גיליתי שיש עוד נווטים בשטח, וחלקם הצליחו למצוא את התחנה בכוחות עצמם.
5. טעות בבחירת הציר – רציתי לרוץ על המדרון, אבל נגררתי למטה והעליה חזרה לתחנה היתה יותר קשה מכפי שהיא נראית על המפה. היה עדיף לעלות ולרוץ לאורך השלוחה.
8-12. כיף לנווט, אבל לא כיף לטפס. בירידה ל-12 הרגליים שלי כבר היו מתות לחלוטין.
13. את הגבעה בין 12 ל-13 (ו-6 ל-7) אני מכיר כבר כמו הערוץ הגדול בעכברה. עברתי בה פעמיים במסלול הארוך, ופעמיים בבינוני. מה שמעניין, זה שכל פעם היא נעשית גבוהה יותר.
13-15. אם מישהו יעשה לי את זה בארץ, כדאי לו לתפוס מחסה. רד עשרה קוי גובה כדי להגיע לתחנה, ועלה מיד שבעה קוים חזרה. אבל האמת היא ששני המסלולים היו מתוכננים טוב מאד.
15. אני יודע מה זה האיקסים החומים האלה, אבל זה לא אומר שאני יודע למצוא אותם. זה אמור להיות שטח שבו שרפו פחמים – קטע קטן מיושר – אבל אילו הייתי הממפה לא הייתי מסמן שום דבר. זה היה אחד המקרים בו התחנה מצאה אותי, ולא להיפך.

לסיכום – אל תיקנו את התוצאה הכוללת: רוב הנווטים הטובים לא השתתפו בספרינט. סיימתי בקטגוריה שלי (M35, כי לא היה M40) תשיעי (מכובד) בארוך, ו-15 בבינוני, שניהם בקצב של 11 דקות לק"מ. רוני, בקטגוריה WAK (D21B בעברית) היתה שניה בשתי התחרויות האלה וראשונה בספרינט (כי המנצחת לא השתתפה). היה כיף, ובהחלט כדאי לנווט באיטליה.

דרך שתי נקודות עובר

מאת: נועם רביד

... רק קו ישר אחד, כמאמר המשורר י. עמיחי, וכמזמור הזמר ש. ארצי. בנוסף, עוברים דרך אותן שתי נקודות עוד אינסוף קווים לא ישרים, כי ככה זה בחיים – אין קיצורי דרך. הקו הישר הוא כמובן החיבור הקצר ביותר בין שתי נקודות, אבל לעיתים קרובות אנו הנווטים בוחרים או נאלצים לבחור אפשרויות אחרות. נשאלת השאלה כמה זה עולה לנו (כמאמר המשורר ש. ארצי), או ליתר דיוק, כמה יותר ארוך להקיף.
לצורך הבדיקה נעזר בתרשים הבא:

המטרה היא להגיע מנקודה א' לנקודה ב', שאינן חייבות להיות תחנות ניווט, אלא כל שתי נקודות לאורך המסלול, שבאחת אנו נמצאים ואל השניה רוצים להגיע.
נניח שהמרחק בקו אווירי בין א' ל-ב' (הישר A) הוא X מטרים (במקום X אפשר להציב איזה מספר שרוצים). אם משתמשים בנתיב B (למשל, במקום לחצות שדה ריבועי רצים על השבילים בהיקפו), המרחק שנעבור הוא בערך 1.4*X, באדיבותו של מר פיתגורס. זאת אומרת תוספת של כ-40% בהשוואה למרחק האווירי!
אם השדה מלבני ולא ריבועי, ה"מחיר" שנשלם בריצה על היקפו יהיה קטן יותר. לדוגמה, הקפת שדה שצלעו האחת כפולה באורכה מצלעו הניצבת תארך כשליש יותר מהקו האווירי.
נתיב שאינו בזווית ישרה, כמו C, קצר יותר מנתיב B. אם הפינה בנתיב C מרוחקת מהישר A מרחק X/4 (וכזכור, X הוא אורכו של הישר A), אורכו של נתיב C יהיה בערך 1.12*X.
ומה בנוגע לעקומות? ריצה על היקפו של מעגל, כמו נתיב D, ארוכה ב-11% מהקו האווירי. אם זו אליפסה החישוב כבר ממש מסובך, אבל זה תמיד יהיה פחות מהמרחק בריצה בקווים ישרים וניצבים.
ועכשיו שאלה קצת טריקית: מה אורך הנתיב הזיג-זגי הבא?

במבט ראשון זה נראה בערך כמו לרוץ בקו ישר, אבל בפועל זה בדיוק כמו נתיב B, רק עם יותר פינות. המסקנה: בניווט, שלא כמו בכביש, האלכסון אינו אסון, ודווקא על זיג-זג משלמים ביוקר.
מה עושים עם כל המידע החדש?
ראשית, שווה להכיר, ולהיות מודעים למשמעות הכמותיות של עיקוף. שנית, צריך כמובן להתחשב בגורמים נוספים כמו עבירות, תלילות, כושר גופני וכמובן מורכבות ניווטית. ברור שנתיבים B או D עדיפים על A אם האחרון חוצה סבך ירוק, והראשונים עוברים על שבילים. אבל מה עושים כאשר הקו הישר לא חותך שטח בלתי עביר? כאן אין פתרון בית ספר, ושיקול הדעת האישי הוא שצריך להכריע.
אז הנה, לכל מי ששאל את עצמו בעבר בשביל מה היה טוב ללמוד גיאומטריה וטריגונומטריה בתיכון, מסתבר שלמכולת עדיין לא צריך את זה, אבל לפעמים זה יכול לעזור בניווט.

על המפה - שהם

מאת: מיכאל נצר

אודם, פטדה וברקת, נופך, ספיר ויהלום, לשם, שבו ואחלמה, תרשיש, שהם וישפה. אלה הן 12 אבני החושן של הכהן הגדול, אותו ענד בזמן עבודת הקודש בבית המקדש. ארבע מאלה נתנו שמותיהן לישובים בארץ, שלוש בחבל מודיעין והרביעית בשכנות לו. נופך, ברקת ואחלמה הוקמו בשנת 1950 כישובי עולים (השם אחלמה הוחלף מאוחר יותר לבית עריף). בשנת 1980 הוקם הישוב שוהם, שהוא מועצה מקומית ומונה כיום כ-20000 תושבים. שוהם נמצא על שלוחה בגבולה המערבי של שפלת יהודה, במקום היא מתרוממת מעל עמק לוד, הוא בקעת אונו, מול נתב"ג. בתקופת המקרא היה חבל ארץ זה בנחלת שבט אפרים. לרגלי השלוחה נמצאות אבני החושן האחרות דלעיל.
כל אבן בחושן נקשרה באחד משבטי ישראל. מאלה שבסביבתנו ברקת היא של שבט לוי, נופך של יהודה, אחלמה של גד ושוהם של יוסף עם שני בניו אפרים ומנשה.זיהוי אבני החושן אינו ברור כיום. תרגומים ופרושים שונים של המקרא מזהים כל אבן בדרך שונה. אנו בניווטנו נסתדר עם אבני הגיר הבונות את שטח הניווט ביער ברקת ליד שוהם, מדרום לנופך ומצפון לאחלמה.

ניווט בארץ הנבטים

מאת: עופר אביטל

לפני כחודש ימים מטלפן אלי מפקד האגד הארטילרי שלי, בדחילו ורחימו שואל האם אסכים לנווט במסגרת יום כשירות חת"ם (חיל התותחנים), עוד בטרם סיים את שאלתו, השבתי ב"חיובי עבור", איזה נווט אתם מכירים שיגיד לא לניווט ?

הצו שהגיע בדואר יומיים לאחר השיחה (או שעובדים מהר בצבא או שיודעים שם שעופר לא אומר לא לניווט) בישר לי על יומיים בשיבטה. אודה, כי התרגשתי מאד לחזור לאותו מקום בו "ביליתי" ימים (ולילות) ארוכים באבק שדומה יותר לפודרה ובתוספת השמן והגריז של התותחים הופך להיות עיסה דביקה אשר בעבר דווקא אהבתי אותה.

כמובן שללא דפי הנחיות ופקודה מסודרת אי אפשר, וכך מתחיל הפקס' שבביתי לפלוט ניירת שרובה ממש מיותרת. אני מעלעל בדפים הרבים ומגיע מייד לסעיפים הנוגעים לריצת הניווט. ו......... "ריצת הניווט תתבצע בבגדי עבודה, נעליים צבאיות, אפוד קרב הכולל בתוכו 5 מחסניות מלאות, שתי מימיות מלאות, M-16 (לפחות מקוצר), כובע עבודה ומצפן ".

הניווט מתבצע בזוגות, כאשר בן זוגי לניווט הוא מסו"ל (מפקד סוללה) בן 28, גם הוא איש מילואים מאחד מגדודי האגד. משיחה קצרה עימו, אני מתרשם כי הבחור מתאמן, אפילו רץ פעם את מרתון פריז, קצת פחות טוב בניווט.

מפת ניווט ?! לא ולא, הניווט מתקיים בעזרת תצ"א (תצלום אוויר).

כבר ניווטתי ניווטים ארוכים בשרותי הצבאי ועם כל הפק"ל (הייתי רגם בשרותי הסדיר ב"חרוב"), אך היה זה בסוף שנות ה-60 , חשבון פשוט יראה כי חלפו להם כבר 4 עשורים מאז.

כל זה לא מרתיע אותנו הנווטים, וכך, אני מוצא עצמי בדרך לשיבטה ביום ג' 13/09. אמרו להתייצב בשעה 10:00 בבוקר , אז עבדכם הנאמן מתייצב בשער הבסיס כ-10 דקות לפני השעה 10:00.

הש"ג הצעיר והנחמד (איך לא ? תותחן ! ) ניגש, מצדיע, מקבל את המסמכים הדרושים, ולאחר מספר דקות חוזר, פותח את השער ומבקש ממני להחנות במגרש החנייה הקרוב, כי "אין לי אישור כניסה עם הרכב". אודה, כי כאן קצת התחלתי לכעוס (לא עליו חלילה , הוא רק מבצע פקודות), אני מחכה ברכב ומחליט כי במידה ואין לי אישור להכנס עם הרכב לבסיס, אני עושה פרסה וחוזר צפונה, "יש גבול לכול תעלול" אני ממלמל לעצמי, לחזור לימים בהם סחבתי את הקיטבג (שק החפצים) על הגב לא בא בחשבון גם למען ניווט, מספר טלפונים ליחידת האם שלי והאישור המיוחל הגיע, לא רק בע"פ, ממש אישור בצורת כרטיס ובו כתוב "אישור כניסה לקצין בכיר".

אני ניגש למשטח התומתי"ם (תותחים מתנייעים) ופוגש את צוות התומ"ת מהאגד הארטילרי שלי אשר כבר מזווד את התומ"ת לקראת יום המחרת. אודה הם היו בהלם, מעט מתביישים שאלו אותי לגילי וכששמעו את גילי (H55) היו מאד מופתעים, אבל מפרגנים.

כאן המקום להסביר מהו "יום כשרות חת"ם"? ביום זה מתכנסים נציגי החייל מכל הגדודים ומתחרים במספר ענפים, מרבית הענפים הם מקצועיים ממש כמו: מסלול צוות, פריסת זחל, ירי בכינון ישיר אל עבר מטרת טנק פטון ישן ועוד. שני הענפים השייכים לספורט הם ריצת ניווט ומשיכת חבל.

בשעה 15:30 מתקיים תדריך לכול נציגי היחידות ואז אני מקבל מידע ראשוני על הניווט: התצ"א בקנ"מ של 1:7000, נקודת הזינוק נמצאת בשער הצפוני של הבסיס על ציר "אבירה" (ציר מפורסם מאד ל"בוגרי" שיבטה), תדריך מחר בבוקר בשעה 05:30.

אני מחליט ללכת לישון מוקדם, מוותר על אירוע בחורבות שיבטה בנוכחות קציני החייל הבכירים, החדר ללא מזגן, כך שהשינה לא משהו, אני מתעורר מוקדם מהדרוש (מתרגש ?) קפה הס מלהזכיר בשעה זו ויחד אנו ניגשים לנקודות הזינוק, אנחנו ראשונים במקום, לאט לאט מגיעים כולם (היכן העמידה בזמנים ?), תדרוך קצר, אנו מזנקים עם תצ"א ועליה מסלול מספר 1, 4 נ"צ (תחנות) , אורך מסלול בערך 4 ק"מ, המטרה היא להביא 4 נ"צ , זמן גג 60 דקות.

יוצאים לדרך, כבר בקבלת התצ"א, אני מבחין כי היא מאד לא ברורה(כמו המפות של...), השטח די מישורי, נ"צ ראשון מוצאים ללא בעיות לאחר ריצה על ציר "אבירה", איך מסומן הנ"צ ? עמוד כינון (צינור בעובי של חצי צול, גובה של 1.80 מטר צבוע אדום לבן) בתחתיתו מחובר מנקב ממש כמו שלנו, אין קוד, מנקבים , אני מודד אזימוט ומרחק לנ"צ הבא, לפתע לאחר כ-250 מ' מגיעים לתחנה, בן זוגי מחליט כי הגענו, אינני מסכים עימו, לדעתי יש לנו לפחות עוד 200 מ' , ויתרתי(אני בחור טוב ולא רוצה לריב), ניקוב וממשיכים, כך מצאנו את כל ארבעת הנ"צ ואנו בדרך לסיום, למרבה הפלא אנו ראשונים, הזמן 29:38 דק', לא רע בהתחשב בגיל (לפחות שלי).

אציין כי זינקו 17 זוגות.

מורידים את האפוד, הכול רטוב מזיעה, אך בהחלט שווה. כתבת נחמדה וצלם של העיתון "במחנה" מראיינים את הקצין/נווט "הקשיש", הצלם מנציח את האירוע מכול הכיוונים ואולי תופיע גם קטע בכתבה על יום זה.

ניגשים להתקלח (איזה מזל שהרכב שלי צמוד) וחוזרים לאזור האירוע לבדוק את התוצאות, אנחנו מסיימים במקום ה-3 המכובד, ראשונים מחיילי המילואים, במקום הראשון 2 קצינים צעירים המשרתים בשיבטה ומכירים כל קפל קרקע וואדיון, במקום ה-2 שוב 2 קצינים צעירים מאחד הגדודים.

ומדוע אנו "רק" במקום ה-3 ? נכון, הנ"צ השני היה שגוי ואין פסילות בצבא, רק מקצצים זמנים. ממש לא נורא, היה כיף אדיר.

בסיומו של היום, הקתמ"ר (קצין תותחנים ראשי) מחלק את המגינים ליחידות הזוכות, האגד שלי זוכה במקום הראשון מכול אגדי המילואים שנטלוו חלק ביום זה ואני מתכבד להגיע ולקבל את המגן, וכאן , מגיעה ההתרגשות שלי לשיאה, בעוד אני רץ אל עבר הבמה , קמים מאות החיילים שביציע ומוחאים כפיים לאותו קצין "קשיש", צמרמורת חלפה בגופי, זה היה שווה את הכול.

להתראות בשנה הבאה.

יב"ז ות"ל וגז"א גם

מאת:זיו נוימן
נתחיל מהאקסיומה: ספורט הניווט הוא ספורט ירוק !!!

אין ספק שהטרנד הירוק שוטף היום כל חלקה טובה במדינה ובעולם, יכול להיות שזה מאוחר מדי ויכול להיות שלא, אבל למה להרוס את מצב הרוח שלכם עם תחזיות אפוקליפטיות, נניח שזה לא מאוחר מדי.

מדינות אירופה המפותחות וגם אלו שפחות, רואות בטבע דת שנייה ובחלקן גם ראשונה-ההמנון השבדי מעניק לטבע את התואר אלוהים ובעצם למה לא, הרי אלוהים זה בטוח לא אשכנזי עם זקן לבן, וספרדי עם זקן לבן שחושב שהוא אלוהים כבר יש לנו... בסלובניה הירוקה שכמות האגמים בה לא פחותה ממספר שקיות הניילון שיש אצלנו בתחנה המרכזית הישנה אסור בתכלית האיסור לשוט במימיהם עם סירת מנוע - זה מרעיש, זה מזהם ואין בזה צורך. אצלנו בניגוד אליהם שכנראה לא יודעים איך לנהל מדינה מתפתחת: יש אגם אחד וכמות סירות מנוע שגם ישו היה יכול ללכת בקו ישר מטבריה לעין גב אם היו מצמידים אותן אחת לשניה.

תמיד היו הירוקים עוף מוזר שרק הפריעו לאחרים להתפתח, לפתח ולתפוח. הם עסקו בפעילויות שונות ומשונות שלא תרמו כלום לתוצר הלאומי, לא תרמו כלום לבטחון השוטף ולא תרמו כלום לקופות הצדקה שמונחות בקברי צדיקים...גם בתחום הספורט הם נטו לפעילות מוזרה כמו... ריצת ניווט לדוגמא, הם בחרו לעסוק בספורט מוזר שאינו דורש מתקנים קבועים, אינו תופש אזורי מחיה וגם מה מוזר: הפעילות מתבצעת בטבע הרחק מעין התקשורת והמצלמות, לא מרוויחים בספורט הזה כסף ובכל זאת אנשים רבים הופכים אותו לדרך חיים. מוזרים...

אותם אנשים המכונים "נווטים" מנסים לצמצם כמה שיותר את חותמם בטבע ובניגוד גמור לאופי תושבי האזור הם גם רוצים לשמור על הטבע ולו רק בכדי לעסוק בספורט האהוב שלהם. נכון, אותם טיפוסים חושבים רק על עצמם ולא על האחרים, הם לא רוצים שאחרים ירוויחו כסף מפיתוח קרקעות, הם לא רוצים לפתור את בעית הפקקים במדינה והם לא רוצים מדינה מפותחת הלובשת שמלת בטון ומלט.

אז אם לא הייתי מובן עד עכשיו הרי שאצטרך להיות יותר בוטה: האיגוד לספורט הניווט הוא "גוף ירוק", אולי לא גוף שמבצע פעולות אקטיביות למען הסביבה (לנקות זה לא נחשב - לנקות זו תרבות כמו שלא ללכלך זו גם תרבות) הכוונה היא שהאיגוד לספורט הניווט ירים את הדגל הירוק ויתנגד לכל פגיעה בשטחים הפתוחים. זו צריכה להיות מדיניות ברורה ואחידה.

בשבת האחרונה התקיימה פעילות למען הצלת פארק השרון, את הפעילות ארגנו החברה להגנת הטבע ותושבי האזור. גם האיגוד נרתם להצלת הפארק ונתן את קולו למעש באמצעות מפות ניווט שחולקו למשתתפי הפעילות וגם בהקמת עמדה בעלת נוכחות מרכזית בארוע שנועד להגיע לאוזניהם של חברי הועדה לתכנון לאומי (ות"ל) על מנת שיסירו את רוע הגזירה.

לארוע הזמינו המארגנים גם מספר סלברטאים המתנגדים לכביש ואנחנו ניסינו לתפוש אותם בפוזת ניווט לתכנית השנתית הבאה, רצינו לתפוש את יעל בר זוהר (יב"ז) אבל בסוף הסתפקנו בבעלה גיא זוארץ (גז"א) הידוע מהתכנית הישרדות בתמונה קצת אנמית (איפה עמרי כשצריך אותו ?)

סוף טוב הכל טוב

לעת עתה ניצל הפארק מהסטת כביש החוף אבל איום חדש מתקרב ממזרח - כביש 9 שאמור לחבר את מחלף בקה מכביש 6 לכביש החוף דרך פארק השרון.

כביש נוסף מאיים על שטחי הניווט ביער בן שמן ובית ענבה (כביש 4) וגם שם נפגין נוכחות וניתן את קולנו נגד הפגיעה בשטחים הפתוחים.

חיזוק השרירים המייצבים בריצת ניווט

מאת: ד"ר איתי זיו
קישור לכתבה שהופיעה ב: עולם הריצה גיליון 143 .

מסאז' או אונס

מאת: אהוד דפני
ברוח התקופה ובעקבות החוויות מהכנת מפת הרוגיין שפבל משתף אותנו בהן , נזכרתי בחוויה דומה, אמנם בהיקף וקנה מידה יותר קטנים.לפני כשנה וחצי נדרשתי לעדכן את מפת פארק נחל חדרה – חפציבה כהכנה לאליפות המרחק הקצר שקיימנו על המפה. כזכור, המפה מורכבת משני חלקים: הצד המערבי הכולל את השטח מערבית לכביש 2 מופה ע"י סרגי יאקימוב והצד המזרחי, בין כביש 2 וכביש 4 מופה ע"י זיו נוימן. הצד המזרחי כולל בתוכו את חוות חפציבה שמתוחזקת ומתופעלת כאתר שימור ומרכז הדרכה של חברת החשמל. המפה בגרסאת 2003 נראית כך, כאשר החווה מסומנת בקו סגול: שני החלקים של המפה שונים בסגנון המיפוי ואולי גם בחומר הבסיס ששימש את הממפים אבל התפירה למפה אחת פשוטה למדי כי כביש 2 מפריד בין החלקים והקשר היחידי בשטח בין המפות הוא במעבר יחיד מתחת לכביש בצמוד לגדה הדרומית של הנחל.

העדכון בחלק המערבי היה פשוט – פה ושם דרכים שהשתנו, קצת שינויים בולטים בצמחיה ועדכון הטיילת על גדת הנחל וסביבותיה. לעומת זאת, בחלק המזרחי הסיפור היה שונה לגמרי. מאז המפוי ב 2003 , נעשו עבודות פיתוח נרחבות בחוות חפציבה והמצב בשטח החווה לא היה דומה בכלל למפה. אנחנו התבססנו על החווה כשטח כינוס וכחלק מהמסלולים ולא יכולנו להתעלם מהשינויים. לפיכך נדרשתי לעשות שינויים נרחבים במפה.

אלא מאי, צדיקים זוכים שנעשית מלאכתם בידי אחרים. מתברר שזמן קצר לפני כן זיו הכין מפת פארקים מעודכנת לעילא ולעילא של החווה בנפרד מסביבותיה ובכך חסך לי את הצורך למפות מחדש. מפת החווה המעודכנת נראית כך:

אם כך, כל מה שאני צריך זה להשתיל את המפה החדשה בתוך המפה הקיימת בקנה המידה הנכון, לשנות קצת סימנים כדי שזה יראה כמו מפת ניווט רגילה, לא מפת פארקים, ובא לציון גואל. אבל כאשר העלתי את הרעיון בפני זיו הוא שידר משום מה חוסר בטחון בסיכויי ההצלחה. היו לו איזה הערות לא ברורות על שימוש בחומר בסיס שונה. בסופו של דבר, הוא השאיר לי למצוא אם ולמה זה לא מסתדר.

אז עד כמה חומר הבסיס יכול להיות שונה? התמונה הבאה מראה את מפת הפארקים מעל למפה המקורית )שתי המפות "שקופות" כך שרואים את שתיהן (שתי המפות בק.מ. 1:10,000) וממוקמות כך שהצומת במרכז החווה (מסומנת בעיגול) מתלכדת.

אז מה רואים? ראשית רואים שיש בעייה קטנה עם כיוון הצפון, שאותה אפשר לסדר ע"י סיבוב של אחת המפות, אבל יש גם בעיות של אי התאמה מעבר לסיבוב. למשל, פינת הגדר הדרומית מערבית סוטה בין המפות בערך ב 25 מ' ולא ניתן לפתור זאת ע"י סיבוב בלבד. אז ביננו, לא בעייה "לגנוב" 25 מ' במפת ניווט בלי להתפס, אבל במקרה הנוכחי, כאשר צריך להשתיל חלק של מפה בתוך מפה קיימת, צריך התאמה חלקה בין החלקים החדשים והישנים לאורך הגבולות בינהם ואי אפשר שקווי גובה, שבילים וסבכים יחתכו ויוזזו באמצע המפה.

טוב, אז בשלב הזה החלטתי לעבור לתוכנית ב'. תוכנית ב' זה להשתמש במפת הפארקים של זיו כתבנית (template) ולשרטט את המפה באיזור החווה מחדש לפי המפה של זיו. מבחינה מעשית זה אומר:

1 לחתוך חור במפה הישנה. החור תחום ע"י הגדר והנחל
2 להתאים את המפה של זיו כתבנית מתחת למפה הישנה
3 לשרטט את פרטי הנוף לפי התבנית
4 להכריז על נצחון

ההתאמה (Adjust) ב OCAD היא פעולה של סיבוב ו"מתיחה" של התבנית כדי שתתאים למפה לפי נקודות יחוס. מדובר בטרנספורמציה לינארית ולכן, בעקרון, 3 נקודות יחוס שאינן על קו ישר כוללות את כל המידע הנדרש להתאמה. ניתן להכניס יותר מ 3 נקודות ייחוס ואז התוכנה מחשבת התאמה ממוצעת, אבל התוכנה לא מותחת חלקים שונים של המפה במידה שונה. אם התבנית (או במקרה זה, המפה המקורית) מעוותת בצורה לא לינארית אי אפשר לעשות התאמה מושלמת והתוצאה תלויה בבחירה של נקודות הייחוס.

התבנית מתחת ל"חור" נראית בתמונה הבאה, כאשר נקודות ההתאמה ב OCAD הן 3 הפינות של השטח המסומנות בעיגולים. ניתן לראות שההתאמה טובה בנקודות הייחוס אבל במקומות אחרים יש בעיות, למשל, בפינה הדרום מערבית בהגדלה בצד שמאל -בבדיקה לעומק וניסוי של נקודות ייחוס שונות התברר לי שניתן להגיע לחפיפה טובה ברוב השטח כך שהבעיות קיימות רק בפינה אחת של המפה. את זה אפשר לראות למשל ע"י התאמה בנקודות הייחוס הבאות:

במצב זה הכל מסתדר פרט לפינה הצפון מערבית, שבה יש התנגשות בין שטח החווה והמכוניות הנוסעות צפונה על כביש 2. עם הנתיבים דרומה דווקא אין לנו בעייה. פתרון אפשרי זה להזיז את כביש 2 אבל לא בטוח שמע"ץ יסכימו לעשות את זה בשבילנו.

אז איך הסיפור נגמר?

את מרבית שטח החווה שרטטתי לפי התבנית כמו שמתואר. באיזורים הקרובים לפינה הבעייתית הזזתי בהדרגה את התבנית מזרחה וכל פעם שרטטתי גזרה נוספת, כמו שמסומן סכמתית ע"י השטחים המקווקוים.

התוצאה הסופית היא של החווה משולבת במפה הגדולה כאשר הפינה הצפון מערבית במפה החדשה מוצגת לעומת מפת הפארקים והמפה המקורית:חדי עין יבחינו אולי שפרטי נוף ומרחקים מסוימים קצת מעוותים במפה החדשה לעומת מפת הפארקים. למשל השביל שיורד מהרחבה צפונה דרך הסבך סוטה מהאזימוט הנכון.

אבל במבחן התוצאה, ככל שזכור לי כ 180 נווטים תחרותיים וכ 80 משפחות ניווטו על המפה, כולל האיזור הבעייתי, ואף אחד לא התלונן על עיוותים במפה. אולי כי זה היה בסוף המסלול והיו כבר עייפים.